לפני כחצי שנה נפל דבר בעמק: הפאב 'ואלי בר' בקיבוץ עין חרוד מאוחד, המעוז האחרון של חיי הלילה ותרבות השתייה בעמק, סגר את שעריו. אחרי עשרות שנים לא פועל בשום מושב או קיבוץ באזור, מבית אלפא ועד נהלל, פאב שפתוח לקהל הרחב במרחק נסיעה של כמה דקות בודדות.
הפאב 'ואלי בר' בעין חרוד היה מוסד בילוי ותרבות שתייה בעמק, שצעירים רבים בילו בו מאז שנפתח בשנת 2004. האווירה הייחודית של המקום והמיקום בפאתי הקיבוץ, שחוגג עכשיו 100 שנה להיווסדו, משכו אליו את הבליינים הצעירים מיישובי האזור, שהיו מגיעים לשבת בו עם חברים, לשתות בירה או משקה אחר ולשמוע מוזיקה טובה ומגוונת – מרוק ועד פופ, ממזרחי ועד ארצישראלי.
מייסד 'ואלי בר' הוא יואב כנען בן ה-46 מכפר יחזקאל שכולם מכירים אותו בכינויו 'קלמן'. לעולם חיי הלילה הוא נכנס בשנת 2000 ויחד עם אורן אופק (הבעלים של ה'יולה-בר' בעפולה) הם הקימו את הפאב 'עכבר הכפר' בכפר יחזקאל. בשנת 2004 הם עזבו את המושב ופתחו יחד את 'ואלי בר' בעין חרוד. לאחר כמה שנים נפרדו דרכיהם וקלמן נשאר לנהל לבד את הפאב. בתחילת שנת 2020 הוא העביר את הבעלות על הפאב למאור בן עטר וכמה חודשים לאחר מכן הגיעה הקורונה. המקום נפתח ונסגר בהתאם למדיניות ההתקהלות ולפני כחצי שנה, כאמור, נסגר סופית.
איחד את כולם
"ניהלתי את הפאב עד ה-1 בינואר 2020. המקום נמכר למאור בן עטר, שעבד אצלי הרבה שנים ואנחנו חברים טובים. הוא התחיל בשיא הכוח ואז הגיעה הקורונה", סיפר השבוע קלמן, "המקום נסגר ובתקופות שהוא חזר לעבוד הוא עבד מצוין".
מה הביא אותך בגיל 25 להיכנס לחיי הלילה בעמק?
"אני לא הייתי איש של חיי לילה. הרעיון היה למצוא מקום לחבר'ה צעירים שהייתי כמוהם. אהבתי לשבת עם חברים. אורן היה יותר איש חיי הלילה. היה לו ניסיון. הוא למעשה הביא את הידע המקצועי. הקמנו תחילה את 'עכבר הכפר' כדי למצוא פתרון בילוי לאנשי העמק. כשפתחנו את המקום בשנת 2000 היו בעמק הרבה פאבים בתוך הקיבוצים. אלו שבילו בהם היו בעיקר אנשים מתוך הקיבוץ. החזון שלנו היה לפתוח מקום שכולם יכולים לבוא אליו. ואכן ל'ואלי בר' הגיעו תושבי בית שאן, קיבוצים, מושבים, עפולה וגם מהכפרים מסביב. בהתחלה עבדנו שבעה ימים בשבוע. לאחר מכן עבדנו שישה ימים, כשיום ראשון היה יום חופש. הוא עבד מעשר בערב ועד אחרון המבלים".
עם השנים הפאבים שפעלו בקיבוצים ובמושבים בסביבה נסגרו ורק 'ואלי בר' המשיך לפעול. למעשה הוא הפך למקום הבילוי היחיד בעמק. הצעירים שאהבו לבלות בסוף יום עבודה או אחרי יום לימודים ארוך, פקדו את הפאב המיוחד וברבות הימים הוא היה שוקק חיים, תוסס, שמח ועם אנרגיות טובות שגרמו למבלים לחזור אליו שוב ושוב.
"בצעירותי הייתי מבלה המון בואלי בר", סיפר עמוס קלס בן קיבוץ ניר דוד והיום תושב תל עדשים, "אהבנו לבלות שם כי הוא היה מקום שהיתה בו אווירה חמה. כולם הכירו את כולם. המלצרים וצוות הפאב הכירו אותנו וידעו מה אנחנו אוהבים לשתות. זה היה פאב שהרגשתי בו בבית".
שוהם שלומי, שעבדה במקום בסופי שבוע כשהיתה חיילת, הצטערה השבוע לשמוע כי המקום נסגר. "עבדתי שם מדי פעם בסופ"שים כשהייתי יוצאת מהצבא והמקום היה תמיד מלא עם אווירה מעולה", סיפרה שלומי, "העברנו שם הרבה ערבים כחיילים וגם אחרי צבא. קלמן ובן עטר היו אחלה בוסים ואני זוכרת משם רק חוויות טובות. כרגע אני נמצאת בחו"ל ולא מעודכנת במה שקורה בעמק. עצוב לשמוע שהמקום נסגר. מאחלת לשניהם בהצלחה בכל דרך שבה יבחרו. מגיע להם".
קלמן נזכר גם הוא בימים היפים. "המקום עבד מצוין הרבה שנים וגם הרווחתי יפה מאוד", סיפר, "סוד ההצלחה שלו היה האווירה שלו, האוכלוסייה המגוונת מאוד, צוות עובדים מסור ומחויב וגם מוזיקה ממזרחית ועד ארץ ישראל, מטראנס ועד קלאסי. מי שבילה בו ידע שהוא נכנס למקום שכיף לשבת בו. כמובן שעשינו הרבה ערבי קריוקי וקונספטים כאלה ואחרים. בכל שנה בוגרי י"ב מתיכון 'עמק חרוד' היו שוכרים את הפאב לערב. זה היה החלום של כל צעיר בוגר בית הספר להיכנס ל'ואלי בר'. המקום באמת היה מותג גדול, אבל מאז שפרצה הקורונה זה כבר לא קורה".
מה היה לך כל כך כיף בלהיות בעלים של פאב?
"זה חלום כמעט של כל ילד. במסגרת שירות המילואים שלי אני פוגש הרבה חבר'ה צעירים שאומרים שזה החלום שלהם. להיות בעלים של פאב זה נשמע טוב ונחמד, אבל זה לא כזה ורוד מבפנים כמו שזה נשמע מבחוץ. בגדול זו חוויה להיות מנהל של פאב. זו הנאה גדולה כי עשיתי מה שאנשים חולמים עליו. אתה חי ועובד את הבילוי".
כאב גדול
'ואלי בר' עבד מצוין במשך הרבה שנים, אך בשנים האחרונות ובמיוחד בתקופת משבר הקורונה משהו השתנה בתרבות הבילוי של הצעירים וזה השפיע מאוד על הפאב המיתולוגי.
"קשה לי להצביע על הסיבה המדויקת מה גרם לדעיכה; השינוי בתרבות הבילוי או תחרות על הזמן הפנוי של הצעירים", מנסה קלמן להסביר, "הצעירים של היום שונים מהצעירים שלפני עשר שנים. אז חייל בחופשת סוף שבוע היה יוצא לפאב, היום הוא מעדיף לשבת בדשא ליד הבית ולשתות בירה או לנסוע לתל אביב. בעבר הייתי רואה בני 30 יושבים בפאב והיום אין את זה כי היום תושב העמק בן 30 מעדיף לשבת במרפסת שלו ולשתות בירה ולא לנסוע לפאב. אולי זה עכשיו הקונספט של העמק.
"היתרון של ואלי בר היה המיקום שלו. הוא היה בכניסה לקיבוץ ולא בתוך הקיבוץ. הוא לא היווה מטרד לתושבים. יש חבר'ה צעירים שמבינים שטוב שיהיה פאב בעמק, שזה יתרון עבורם, אבל עכשיו אין להם כלום. 15 שנה מתוך ה-20 שנה שעבדתי בזה נהניתי מכל שנייה ואהבתי את מה שאני עושה".
איך הרגשת כש'ואלי בר' נסגר?
"כאב גדול. יצרתי וטיפחתי את המקום הזה מרבית חיי. כאב לי הרבה גם בגלל מאור. העברתי לו את הפאב במטרה שימשיך אותו הלאה, לפחות כמו שהיה אצלי, ולצערי הרב זה לא קרה. זה עצוב. כשכבר לא הייתי הבעלים עדיין הייתי בא לבלות, אבל לא הרבה כי הוא לא היה פתוח בגלל הקורונה".
בתחושה שלך הגיע הסוף של חיי הלילה בעמק?
"חיי הלילה בעמק נגמרו. מתו. וזה כואב. הרי ה'ואלי בר' היה מקום מפגש של אנשים שחיים יחד. הם ישבו, שתו ונהנו בפאב שקרוב אליהם לבית. הפאבים בקיבוצים ובמושבים היו חלק מהבועה של העמק. אני מבין היום שלילדים שלי לא יהיה איפה לצאת לבלות קרוב ולכן הם יצטרכו לנסוע רחוק בשביל זה. זה מדאיג מצד אחד וכואב מצד שני. לילדים שלי אין פתרון במקום שבו הם גרים. חיי לילה הם חלק מאיכות חיים. לצאת לפאב, לשכוח מהכל, לדבר עם אנשים שאני מכיר או לא מכיר, לפתוח את הלב ולפעמים גם לדפוק את הראש זה חלק מאיכות חיים".
נראה לך שיקום בעתיד איזה פאב בעמק?
"אני מקווה מאוד שכן. זה משהו שהכרחי לכל האזור. היום לצערי חיי הלילה מתרכזים רק במדינת תל אביב. זו ארצנו. בכל האזור שלנו יש עדיין את ה'יולה בר' בעפולה שעובד יפה. יש גם כמה מקומות בשוק העירוני הישן בעפולה".
מה אתה עושה היום?
"אני סטודנט להנדסת מים במכללת כנרת ומפעיל את הבריכה בכפר יחזקאל. נשוי ואב לשלושה בנים".
יש מצב שבעתיד תפתח שוב מקום כמו 'ואלי בר'?
"אומרים 'לעולם אל תאמר לא'. החיידק נמצא, אבל הגיל עשה את שלו. לפעמים צריך לעשות שינויים בחיים".