אחרי 16 שנים ארוכות של ניסיונות להיכנס להיריון שלא צלחו, תהליך ארוך ומייגע שהיה רווי באכזבות ובכישלונות, סוף סוף הגיע הרגע וטליה חג'ג' מעפולה חובקת בימים אלו שתי בנות תאומות, נויה והדס, שנולדו לפני שבועיים בהפריה חוץ גופית (IVF). השבוע היא מספרת על ההתמודדות הלא פשוטה ועל המסע הארוך שעבר עליה בדרך להגשמת החלום. "להיות אמא זה הדבר שהכי רציתי בחיים", היא אומרת.
אכזבה גדולה
חג'ג' (38), תושבת עפולה שעובדת כסייעת בגן עירייה, נישאה ב־2006 ליעקב. לאחר שנה של ניסיונות להיכנס להיריון באופן טבעי שלא צלחו, היא התחילה בטיפולי פוריות. "ניסינו הכל מהכל. עברנו רופאים שונים שאף פעם לא מצאו מה הבעיה. קיבלתי כל מיני זריקות והורמונים, כל רופא וההמלצה שלו. עברתי לאורך השנים יותר מ־10 טיפולי פוריות. בדרך היה גם ייאוש ועשינו הפסקות בטיפולים אבל שוב המשכנו כי לא ויתרתי", היא מספרת.
אחרי כל טיפול שלא צלח, היתה אכזבה גדולה כמובן. רגעי הנפילות היו רבים, במיוחד כשמוזרקים הורמונים שמשפיעים על התפקוד התקין של הגוף, אבל חג'ג' מצאה את הכוחות להמשיך ולנסות גם ברגעים קשים של ייאוש. "נכנסתי לדיכאון בכל פעם שאמרו לי שזה לא הצליח ואין כלום", היא משתפת, "היו תחושות של אכזבה. הייתי מאוד עצובה ובכיתי, אבל בסוף מצאתי תמיד דברים חיוביים שעודדו אותי. אמרתי לעצמי אולי בפעם הבאה זה יקרה ואני אקלט להיריון. הייתי רוקדת קצת ושומעת מוזיקה ומחליטה לנסות עוד פעם. לא התייאשתי. ידעתי לחזור לעצמי, אין מה לעשות, אלה החיים".
איך בעלך התמודד בתקופה הזו?
"היה לו עצוב לראות אותי אחרי כל אכזבה ואחרי כל זריקה כואבת שעברתי, אבל הוא כל הזמן חיזק אותי ואני חיזקתי אותו והיינו ביחד. הוא עבר איתי את כל התהליך. באיזשהו שלב הוא התייאש וויתר אבל אני לא ויתרתי, הוא ידע שאני מאוד רוצה אז הוא היה איתי לאורך כל הדרך. הוא בא איתי לכל בדיקה ולכל מקום והיינו זוג ממש חזק".
רגעי שבירה
הרגע הכי קשה שחוותה חג'ג' במהלך השנים הארוכות של הטיפולים היה כשבאחד מהם היא נקלטה להיריון אבל העובר התפתח מחוץ לרחם ובשל הסיכון הגבוה החליטה בעצת הרופאים לכרות את שתי החצוצרות בגופה. "זה הדבר שהיה לי הכי קשה איתו. חוויתי ממש היריון ובבדיקות דם שעשיתי התשובה היתה חיובית, אבל לא ראו כלום אז הלכתי לבית חולים והרופאים מצאו שהעובר היה תקוע בתוך החצוצרה. הרופאה שטיפלה בי המליצה לי לכרות את החצוצרות והקשבתי לה. אחר כך הלכתי לרופא אחר והוא אמר לי שלא הייתי צריכה לעשות את זה", היא נזכרת.
אולם, הרצון החזק להיות אמא גרם לה לא להרפות ולהמשיך לנסות. "פחדתי שלא אהיה אמא. עברו לי מחשבות בראש שאני מפסידה שאני לא אהיה אמא כי זה כן מתאים לי ואני אוהבת ילדים. אבל לא ויתרתי, רציתי להיות אמא ולהקים משפחה. היה לי כל הזמן קול פנימי שאמר לי לא להתייאש".
כשראית באותה תקופה נשים בהיריון, איך הרגשת?
"הייתי עצובה שלי זה לא קורה, עד כדי כך שכשהזמינו אותי לבריתות ולמסיבות לידה לא הייתי הולכת. לא הייתי מסוגלת. הלכתי לרב ושיניתי את השם שלי מטל לטליה, והלכתי לכאלה שאמרו לי שאני צריכה לאכול אוכל מסוים, ניסיתי הכל".
במהלך התקופה הזו ניסיתם גם אופציה אחרת כמו אימוץ או פונדקאות?
"התחלתי בתהליך של אימוץ אבל הפסקנו באמצע. הבנתי שזה לא בשבילי כי רציתי מאוד לחוות את ההיריון. לפני תחילת הקורונה רצינו לעשות פונדקאות בחו"ל. פנינו לחברה ששולחת תמורת תשלום את הביציות לגיאורגיה. כמעט התחלנו את התהליך וכמעט שילמנו להם כסף ואז התחילה הקורונה. הפסקנו הכל ואפילו לא דיברנו איתם כי היה בלגן עם הטיסות. הקורונה יצאה לנו לטובה. אחרי זה התחלתי את הטיפול האחרון עם רופאה מבית החולים העמק שהסתיים בהצלחה".
אופטימיות זהירה
לפני תשעה וחצי חודשים נקלטה חג'ג' להיריון אחרי טיפול שאיבת ביציות מוצלח שעברה בבית החולים העמק. "שאבו לי כמה ביציות וההפריה לא הצליחה ואז נשארו שתי ביציות אחרונות במקפיא. באנו בייאוש, אבל אמרנו 'יש לנו עוד שניים, חבל לא לנסות'. טיפלה בי רופאה ממש מקסימה שבסוף היא הצליחה ומהביציות האחרונות האלה יצאו שתי התאומות שלי", היא מספרת בגאווה.
חג'ג' שהיתה למודת אכזבות, הקפידה לשמור על אופטימיות זהירה אחרי שהתבשרה על ההיריון. רק חודש לתוך ההיריון, כשעברה בדיקת אולטרסאונד וראתה שהעוברים עם דופק תקין, היא הרשתה לעצמה לשמוח. "היו לי בעבר כמה בדיקות דם שיצאו חיוביות ובסוף זה לא הצליח אז לא רציתי לפתח ציפיות. לא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה. השתדלתי לשמור על אורח חיים רגיל, חיכיתי לראות שזה באמת זה והכל בסדר. רק אחרי חודש היריון כשהתחילו הבחילות וכל הבלגן, הבנתי שזהו, שזה זה, ואז גם סיפרנו לכולם. ברגע שראינו שתי שליות באולטרסאונד עם דופק תקין הרשיתי לעצמי לשמוח וסיפרתי לאמא שלי ולכולם".
התאומות היו מתנה כפולה שהיא לא ציפתה לה. "ב-IVF תמיד שמים יותר מעובר אחד, לפעמים נקלט אחד ולפעמים נקלטים שניים ואצלי שניהם נקלטו. כשהבנתי ששתי השליות נקלטו הייתי מופתעת ומאוד שמחה, התקשרתי לבעלי ואמרתי לו 'אנחנו בהיריון, יש לנו תאומים'. עוד לא ידענו אם זה זכר או נקבה. הייתי מאושרת, שמתי מוזיקה ושרתי".
לא לוותר
חודשי ההיריון עברו על חג'ג' בקלות וללא תופעות לוואי מיוחדות ולפני שבועיים ילדה את בנותיה בניתוח קיסרי. עכשיו היא מתרגלת לתפקיד חייה, התפקיד שעליו חלמה כל כך הרבה שנים - להיות אמא בפעם הראשונה. "זו הרגשה מדהימה, כיף לי", היא אומרת, "כמה שאני עייפה אני לא יכולה לעזוב אותן לרגע. אני לומדת עכשיו את הרוטינה, זה ממש סדר יום חדש. אבל זה מה שרציתי, בפרט כשראיתי את כל האחיות שלי שיש להם ילדים ורק לי לא הצליח".
איך נראית השגרה היומיומית שלך כאמא לתאומות?
"שונה מאוד אבל כיפית. אין לי רגע משעמם, פעם זו רעבה ופעם זו. יש לי עזרה ואני גם מסתדרת לבד. מאז שיצאתי מבית החולים הן איתי, אני עובדת כסייעת והייתי עובדת גם כמטפלת ואני כבר מכירה את זה. ישר נכנסתי לתפקיד".
איזו תקווה את יכולה לתת היום לנשים שלא מצליחות להיקלט להיריון?
"לא להתייאש וללכת בגישה חיובית. לא לחשוב הרבה, מה שייצא ייצא. צריך לקחת הכל בכיף וברוגע ולהגיד 'הפעם זה יצליח'. אני לא חשבתי על כלום, עשיתי את הטיפול, המשכתי לעבוד והמשכתי בשגרת החיים שלי. באותו יום שנכנסתי להיריון הלכתי להופעה של ליאור נרקיס בעפולה. נהניתי מהחיים והמשכתי כרגיל כאילו אין לי שום דבר. והנה משמים זה הצליח. זה עוזר. לא חשבתי הרבה ולא פחדתי לעשות דברים, אם אלוהים רוצה הוא נותן ועושה נסים".