ההופעה הראשונה של הסטנדאפיסט אסף מור יוסף בפני קהל היתה באוקטובר 2010 בבמה פתוחה במועדון סטנדאפ קטן.
"נרשמתי והופעתי חמש דקות, הם אהבו אותי ואמרו לי לבוא כל שבוע ומשם לא הפסקתי ולא עצרתי. כשנכנסתי לעשות סטנדאפ לא ראיתי את זה כפרנסה, לא ידעתי שיש בזה כסף. הופעתי כדי להצחיק. בהתחלה צחקו עליי שהופעתי בשביל בירה", הוא נזכר בתמימות של תחילת דרכו, "עברתי תהליך מטורף. בתחילת דרכי הייתי מופיע 5 דקות, קורא מהיד ומתבלבל. באחת ההופעות הראשונות שלי ירדתי מהבמה ואז סטנדאפיסט אחר עלה אחריי והופיע 45 דקות, אמרתי לו 'איך הופעת 45 דקות, איך אתה זוכר'. ואז הוא שאל 'כמה זמן אתה מופיע?', עניתי 'חצי שנה', אז הוא אמר לי 'אני מופיע 8 שנים. זה ההבדל'. הטיפ הכי גדול שהוא נתן לי זה קילומטראז', להופיע ולהופיע".
מאז, מור יוסף, שגדל בצפת והפך להיות אחד הסטנדאפיסטים הכי מוכרים ומצליחים בארץ, חורך את הבמות ולא מפסיק להופיע. הופעה בשביל בירה? הצחקתם אותו. הפעם הוא זה שצוחק אחרון.
המצחיק של החבורה
מור יוסף (36), נשוי ואב לילדה, נולד וגדל בצפת. הוא התחנך בבית הספר הדתי 'אמי"ת' בעיר ולאחר שירותו הצבאי התחיל לעבוד במפעל 'פלסן סאסא'. "כולם בצפת עובדים אחרי הצבא ב'פלסן', במפעל קפה נמס של עלית או בבית חולים זיו", הוא אומר, "אחרי שהשתחררתי עבדתי קצת בתחנת דלק בעבודה מועדפת ואז עברתי למפעל. הרבה אנשים בצפת דחפו אותי לעבור למרכז ולפתח את הקריירה שלי כי הצחקתי אותם. הם כל הזמן אמרו לי 'לך לתל אביב'".
למרות שהיה המצחיק שבחבורה, הדרך של מור יוסף לעולם הסטנדאפ התחילה במקרה. "הייתי ידוע כסטנדאפיסט של החברים הטובים שלי גם בצבא וגם בבית הספר. יש לי חבר טוב שידע שאני אצליח בסוף. הוא אמר לי 'אמרת ובסוף זה קרה'. זה הכול עניין של רצון. הוא תמיד ידע יותר טוב מכולם מה אני רוצה".
שנה לאחר עבודתו במפעל עזב ועבר לתל אביב. הוא עבד כברמן בבית קפה בנמל תל אביב ובמקביל נרשם ללימודים בבית הספר למשחק.
"כשעברתי לתל אביב לא חשבתי על סטנדאפ, חשבתי יותר על משחק", הוא מספר, "תוך כדי הלימודים השתתפתי בתחרות קומיקאים, התלבטתי אם להירשם או לא ובסוף החלטתי שכן, ואז קלטתי שפתחתי מחברת ושיש לי מלא פאנצ'ים מוכנים בראש. זה זרם לי כל כך בקלות שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כמי שגדל בצפת לא ידעתי אז בדיוק לשים דגש על מה שאני רוצה. רציתי להיות בעולם המשחק והבידור ובטלוויזיה. תמיד אהבתי סטנדאפ ומערכונים. התחברתי יותר לכיוון של הקומדיה אבל לא ידעתי לשים על זה דגש, רק כשהשתתפתי בתחרות הקומיקאים, הבנתי שזה מה שאני רוצה".
בדיחות על צפת
אחרי שהשתפשף בבמות הפתוחות 5 שנים, פצח מור יוסף במופע יחיד. "זה היה די מהיר, בדרך כלל לוקח הרבה יותר זמן להתחיל במופע יחיד. כדי להיות מספיק טוב – להחזיק קהל ולהצחיק אותם בלי הפסקה – זה לוקח זמן. הדרך היתה ארוכה ולמדתי המון דברים. להצחיק את החבר'ה זה עולם אחר; עכשיו הייתי צריך לבוא לכל האנשים שלא מכירים את אסף מור יוסף ולהיכנס לעולם שלהם. היום אני מקבל הרבה תגובות כמו 'אני מרגיש שאתה חי אצלי בבית'. אני מנסה לגעת בכולם. כשאתה מרגיש שהפאנץ' הוא עליך, זה יותר מצחיק אותך. אני תמיד צוחק על זה בהופעות בבדיחות על זוגות שאני בא 'להפריד' ביניהם, אבל אני בעצם מרפא אותם כי אני אומר להם הכול בסדר, כולנו אותו הדבר".
הפריצה הגדולה הגיעה לפני ארבע שנים כשהעלה קטע סטנדאפ קצר לרשת על זוגיות שזכה למילוני צפיות. "זה היה קטע שהתפוצץ ברשת וחשף אותי לקהל הרחב ברמה כזו שהוצאתי חולצות עם כיתוב של משפטים מהמופע שנתפסו כמו 'לא עשיתי כלום'. ההופעות הגדולות, האולמות והיכלי התרבות התחילו בסוף 2018, אחרי זה הופעתי בספיישל בערוץ 13 של חצי שעה בפריים טיים ולפני הקורונה השתתפתי בתוכנית 'קומדי סטאר' שבעקבות הקורונה ירדה מלוח השידורים. היום סרטוני הסטדנאפ שלי רצים בכל מיני פלטפורמות בטלוויזיה, הוט בידור וטדי וערוצים כאלה ואחרים".
מה מניע אותך להצחיק אנשים?
"המקצוע הזה שזכיתי בו הוא מבורך. זה מקצוע שבוחר בך. תמיד כשמישהו היה עצוב או מדוכדך לידי, עשיתי הכול כדי להצחיק אותו רק כדי שיחזור להיות שמח. כסטנדאפיסט קשה לי לראות אדם עצוב. כשאני עומד על הבמה ומצחיק 1,000 איש, אם 999 יצחקו ואחד לא יצחק, אני כל ההופעה אסתכל רק עליו, רק הוא מעניין אותי. הוא לא יודע את זה אבל כל ההופעה עכשיו היא בשבילו".
אילו תגובות אתה מקבל?
"לא הבנתי את הכוח של הקומדיה עד שהגעתי לשלב שזכיתי להכרה מאוד גדולה. קיבלתי תגובות מבחורות שהיו אחרי לידה קשה או שקרה להן משהו ופתאום שלחו לי הודעה, 'בזכותך התעודדתי ושכחתי לרגע מהעצב'. זה הכוח של הקומדיה, להיות ברגעים הקשים של כולם. אני מקבל הודעות מאנשים חולים שרואים את הסרטונים שלי וזה מעודד אותם".
באילו נושאים אתה נוגע בהופעות?
"אני מאוד מתויג על זוגיות אבל ההופעה היא רחבה: על צפת, על תל אביב, על שוטרים, על הומלסים ועל בעלי חיים".
יש לך בדיחה על צפת?
"כן, בתל אביב יש מלא קניונים ובצפת יש רק קניון אחד עם חנות אחת של סנדלר. חבר שלי מתקשר אליי ואומר לי: 'אסף, איפה אתה' אני אומר לו 'בקניון'. אז הוא אומר, 'למה? מה קרה לנעליים?'. יש הרבה בדיחות כמו למשל על בחורות שעושות ריצה בנמל תל אביב ולא מצליחות לרוץ בכלל, הן רצות עם בקבוק מים ואוזניות וזהו. בצפת בחורה שעושה הליכה לוקחת תיק אוכל וצידנית ומפצחת גרעינים".
במה צפת תרמה לקריירה שלך כסטנדאפיסט?
"אני לא חושב שהיא תרמה. בסופו של דבר זו התמדה ועבודה קשה. 12 שנה בערך לא ירדתי מהבמה, אני מופיע בכל ערב בכל מקום. אני אוהב את זה. כשאתה אוהב משהו, אין גבול; אתה יכול להגיע עד למעלה. אני מקריב המון, בשנים האלה כמעט שלא הייתי בבית בערבים. כל ערב אני בחוץ".
אשתך בסדר עם זה שאתה לא בבית?
"כן, זה חלק מהעבודה וחלק מהתהליך. לאט-לאט אני משתדל להיות יותר וזה מתחלק בינינו. זו העבודה שלי והשליחות שלי. אני רואה את זה כשליחות, לא ציפיתי להשפיע ככה על בני אדם".
קטנה ומשפחתית
אמנם כבר 12 שנים הוא לא גר בצפת, אבל העיר יקרה לליבו. "המשפחה שלי, האחים וההורים שלי גרים בעיר. אני חושב שצפת היא אחלה עיר. אין מה לעשות, זו עיר פריפריה והיא קצת שונה מהרבה ערים אבל בדיעבד אם תשאל אותי איפה הייתי רוצה לגדול, אני אגיד ללא היסוס בצפת".
למה?
"כשהייתי ילד הייתי חושב על אלו שגרים בתל אביב וראשון לציון, איזה כיף להם שהם יוצאים למסיבות ויש להם לאן לצאת ואנחנו בצפת כל יציאה היא חצי שעה נסיעה במקרה הטוב. אבל היה את החיבור עם החברים שאני לא חושב שיש אותו במרכז. היינו ביחד כל הזמן, צפת זו עיר קטנה ומשפחתית. בתל אביב יש יותר עולם לגדול אליו, אנשים שגרים בצפת חולמים לעבור לתל אביב ואנשים בתל אביב חולמים לעבור לארצות הברית. צפת היא עיר מיוחדת, כל שבת וחג אתה מרגיש ברחובות באווירה של המסורתיות והביחד. בשנים האחרונות אני חושב שזה קצת השתנה אבל כשאני גדלתי היינו מאוד ביחד".
יצא לך להופיע בצפת?
"כן, לפני ארבעה חודשים עשיתי בפעם הראשונה הופעה לקהל הרחב. ביקשו ממני כמה פעמים להופיע וברגע שהייתה לי את ההזדמנות פתחתי הופעה. לכל מקום יש את הקסם שלו, הופעתי כמעט בכל חור בארץ במהלך הקריירה. ראיתי את השוני אבל בסופו של דבר הבנתי שכולם אותו הדבר. סטנדאפ זו אמת של כולם".
איך הייתה ההופעה? פרגנו לך?
"כן, בצפת מאוד מפרגנים. הם היו איתי בתחילת הדרך, בסופו של דבר הם המעגל הראשוני שלי והחברים הראשונים שרכשתי. כשעברתי לתל אביב רכשתי מעגל חברים חדש נוסף".
אתה מגיע לבקר מדי פעם את המשפחה בצפת?
"כן, אני נוסע הרבה בחגים ובכל הזדמנות שאני יכול כשאין לי הופעות. בכל תקופת הקורונה כמעט הייתי בצפת".
שולח מסרים
מעבר לסטנדאפ ולבדיחות, חשוב למור יוסף שבמופע יהיה מסרים לקהל. "יש קהלים שאני מדבר עליהם אם זה גייז או ערבים או דתיים, והקהל יוצא מההופעה בתחושה שהכול בסדר, כולנו בני אדם ולא צריך לשפוט אחד את השני. לא לצבוע קהילה שלמה בגלל בן אדם אחד או שניים. מי כמונו היהודים יודעים את זה שאתה הולך למקום ועצם העובדה שאתה אומר שאתה יהודי זו בעיה, אבל רגע, אתה לא יודע מי אני ומה הדעות שלי".
מאיפה הרעיונות לבדיחות?
"מהחיים: משיחה איתך, מלשבת בבית קפה. מלריב עם אשתי, הכל מהכול. אתה לא יכול להמציא, סטנדאפ זה אמת".
מה הקו האדום שלך בבדיחות?
"אני לא חושב שבקומדיה יש קווים אדומים, אבל אנחנו מופיעים בישראל ולפעמים אני צריך להתאים את עצמי. אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה בכל מקום. אני מופיע באירועי חברה ויש קהל דתי וקהל מהמגזר הערבי, אני נפגש עם הכול מהכול. אני חוויתי דעות קדומות לא מעט, גדלתי בצפת בפריפריה וידעתי שאני נוסע עכשיו 45 דקות נסיעה ליגור כדי לצאת למסיבה בידיעה שיש סיכוי שלא יכניסו אותי רק בגלל החזות החיצונית. היום אני נוגע בזה - בגזענות".
היתה פעם בדיחה שסיפרת ואף אחד לא צחק?
"בתחילת דרכי, ברור. היום בדרך כלל צוחקים כי אני יודע פחות או יותר מה מצחיק. קורה שלא צוחקים אבל בגלל שיש לי ניסיון אני שולף איזה משהו, חצי אלתור שיגרום לקהל לצחוק".
עד כמה קשה היום לפרוץ ולהפוך לסטנדאפ מצליח מהניסיון שלך?
"היום יש את היתרונות של הרשתות החברתיות שאני ועוד לא מעט אמנים פרצנו משם והגענו למיליוני צפיות. אבל יש דרך, אנחנו לא עובדים רק בזה שעמדנו על הבמה, אנחנו עובדים מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. כשאנשים הולכים לישון אני עדיין ער. זו עבודה אינסופית אבל ברגע שאתה נהנה ממה שאתה עושה אתה לא מרגיש שאתה עובד. אני רק רוצה להתפתח, להביא להם עוד קטע חדש, עוד מסר, להעביר עוד משהו שיחלחל וישנה משהו".
מי המודל לחיקוי שלך בסטנדאפ?
"שלום אסייג מבחינתי הוא הראשון שהוציא שני ספיישלים של סטנדאפ בתחילת דרכו וכל אחד היה מאסטרפיס. אני חושב שהוא אחד האנשים המצחיקים שיש. אני מעריך גם את שחר חסון, שמבחינת מוסר עבודה הוא אחד המוכשרים והחרוצים שיש. ההשראה שלי יותר מחו"ל והמודל לחיקוי שלי הוא דייב שאפל שהוא בעיניי הסטנדאפיסט הכי טוב בעולם היום".
מה החלום הגדול שלך?
"יש עוד דרך ויש תקרה בארץ. השאיפה היא לייצר תוכן כל הזמן ולהצחיק ולהתפתח ולעשות סדרה, אבל אין שאיפה מסוימת. אני רוצה להצחיק ולהמשיך ליצור. אני מגיע למדרגה ואפילו לא ידעתי שהגעתי אליה. פתאום הופעתי בפני אולמות שהיו מלאים ולא שמתי לב לזה. זה היה נראה לי חלק מהדרך שלי, עשיתי את מה שאני עושה ופתאום זה קרה. כל סטנדאפיסט רוצה לבוא להופעה כשהאולם מלא כי האנרגיה היא אחרת".