במבנה ששימש בעבר כמחסן הבגדים של קיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן, יושב אמנון סלוצקי, בן 79, ומפעיל כל היום את הראש.
מאז פרוץ מגפת הקורונה מרכז הפיתוח הקטן שהוא מנהל במקום הספיק לתכנן כבר כמה פיתוחים חדשניים שמסייעים בהתמודדות עם הנגיף. מסכות שקופות מפלסטיק גמיש שמאפשר לנשום; קפסולות מיוחדות לבדיקות קורונה מהירות; מתקן המולבש על ידית עגלת סופר מרקט לסטריליות ומניעת הדבקה הם חלק מהפיתוחים של מפעל חייו, 'פלסטארט-מדיקל'.
מרכז הפיתוח שחרת על דגלו לדאוג לאיכות הסביבה ומתעסק בעיקר בפתרונות בתחום הרפואה ומדעי החיים, מתמקד היום גם במה שמעסיק את העולם כולו - המאבק בנגיף.
התחיל מהפוגים
סלוצקי, אפשר להסתכל על זה ככה, הוא גם הוכחה לכך שגם ב'אם אמא של הפריפריה', באמצע כביש 90 על גבול ירדן, מתנהלות מהפכות שמשפיעות על האנושות ולא כקלישאה. הוא נולד וגדל במעוז חיים והתחנך במוסדות החינוך בקיבוץ. הוא התגייס לצנחנים בנובמבר 61' ולאחר שחרורו הפך לימאי. "הצטרפתי לצי הסוחר כי רציתי לראות עולם", הוא מספר.
אחרי כמה חודשים חזר לארץ ועזר ליישב את הקיבוץ הצעיר לוחמי הגטאות, שם הכיר את אשתו חנה. הוא המשיך לשרת במילואים וכשפרצה מלחמת ששת הימים נלחם בגבעת התחמושת (נפצע קשה) ואחרי המלחמה התנדב לפרוץ את 'דרך הפלסטיק' בצפון תעלת סואץ. אחרי המלחמה חזר והשתלב בחיים בקיבוץ.
בסוף שנות ה־70 יצא עם משפחתו לנסות את מזלו בניגריה שם עבד כמנהל מוסכים. ההרפתקה הקצרה הסתיימה אחרי שנתיים וחצי לא לפני שכל ילדיו נדבקו במלריה. כשחזר לקיבוץ החל לעבוד במפעל 'פולירז', מפעל הפלסטיק של הקיבוץ ובמקביל למד הנדסאות פלסטיקה במכללת רופין.
בשנת 1990 התחילו סלוצקי ובנו שגיא לעבוד בשותפות עם מפעל הפלסטיק של קיבוץ מגן. אחד הפרויקטים הראשונים שהחברה בניהולו פיתחה היה ה'פצצים' של הפוגים, הלהיט של הילדים בשנות ה־90. "ישראל שטרן שהמציא את הפוגים פנה אלינו ואנחנו פיתחנו להם את המוצר. ייצרנו לו עוד משחקי ילדים עד שהמיליארדר חיים סבן קנה את הזכויות שלו", הוא מספר.
מוצר מיוחד נוסף שפיתח סלוצקי במרכז הפיתוח היה מכשיר חיטוי לבריכות שמפריד את הכלור מהמים. "שמנו את הכלורינטור הראשון בבית של ביבי ושרה נתניהו", הוא מגלה, "אחר כך מכרנו גם לעזר וייצמן ולכל הסלבים. זה מכשיר שמפריד בתהליך סגור בעזרת המלח של המים בין הנתרן לבין הכלור ומחטא את הבריכות".
דרך עצמאית
בסוף שנות התשעים קנה קיבוץ מגן את חלקו של סלוצקי בשותפות, שהחליט לצאת לדרך נפרדת ובשנת 2000 הקים יחד עם בנו שגיא את מרכז הפיתוח 'פלסטארט-מדיקל' במבנה ששימש כמחסן הבגדים בקיבוץ. במהלך השנים הוא פיתח הרבה פטנטים מיוחדים, תחילה בתחום אריזות המזון ולאחר מכן בתחום הרפואה.
"בהתחלה נכנסנו לתחום המזון ופיתחנו אריזות מזון מיוחדות בפלסטיקה", הוא מספר, "התמחינו בחומרים דקים עם חיי מדף ארוכים. עם השנים הבנו שהמזון זה לא ביזנס. היתה תחרות ויבוא מחו"ל. אז שינינו כיוון תוך כדי תנועה עם אותו ידע שצברנו במשך השנים ועברנו לתחום הפיתוח הטכנולוגי לעולם התרופות. אנחנו עובדים עם הרבה חברות בארץ כולל ברעם וטבע והשתלבנו בתחום הרפואה. אין לנו מערכת הפצה חוץ מהמוצרים שלנו. הייחודיות שלנו שאנחנו מפתחים רק דברים חדשים שלא היו קיימים עד היום. תהליך הפיתוח מתנהל כולו כאן, מהתכנון ועד ייצור המכונה בשלב המוגמר".
בחברה שהיום מובילה מהפכה רפואית עולמית עובדים כיום חמישה עובדים קבועים, ביניהם המהנדס הראשי סאשה בוגומולוב מעפולה שאחראי על תכנון המכונות והמהנדסת גילה חן, חברת קיבוץ מעוז חיים. "אנחנו מפתחים מוצרים שאנחנו מתמחים בהם לשוק המקומי ולשוק שמעבר לים בתחומים רפואיים ובתחומי מדעי החיים", הוא מסביר, "אנחנו בונים מכונות, מתכננים מוצרים מא' עד ת', כולל מיכון. לדוגמה, יש כאן מכונה שהזמין לקוח מאחד הקיבוצים. הם רוצים להקפיא חלב אם ואנחנו מוכרים להם את החומרים המיוחדים שיודעים לעמוד בהקפאה גבוהה ומתאימים ללקוח גם את חומר הגלם שגם אותו אנחנו מייצרים. אני עובד גם מול התעשיות הביטחוניות כבר הרבה שנים".
נלחמים בקורונה
עם פרוץ מגפת הקורונה נרתם סלוצקי למאבק בנגיף ופיתח כמה מוצרים ייחודיים. "בתחילת הקורונה באה אלינו חברה יפנית ורצתה שנכין לה בתוך חודשיים מסכות שקופות ובנינו להם את המסכה מהתחלה עד הסוף מפלסטיק נושם שלא מוציא אדים. פרויקט מהסוג הזה עולה המון כסף. פיתחנו את כל המכונות ואת כל המערכת שתייצר את זה. ייצרנו אלפים כאלה. הבאתי חיילים משוחררים מהקיבוץ שעובדים פה בפרויקטים המיוחדים. סאשה מתכנן את המכונות ואת כל מה שכרוך בכך כולל המכונות שייצרו את אלפי המסכות הראשונות".
מוצר נוסף שעוזר להתמודד עם התפשטות הנגיף הוא קפסולות המשמשות לבדיקות קורונה ובדיקות דם מהירות אותה פיתחה 'פלסטארט' לחברת הסטארטאפ הרפואי 'פיקודיה' של קיבוץ חצרים. "עשינו פיתוח של קפסולות מאוד מיוחדות עם הגנה רב שכבתית שיודעת לשמור על החומר בפנים".
בתחילת מגפת הקורונה פיתחה פלסטארט מתקן המולבש על עגלות הסופר ממנו ניתן לשלוף יריעות דקות של פלסטיק שנצמדות לידית העגלה ומונעות את התפשטות הנגיף. "זוג רופאים יהודים מארצות הברית השקיעו בפרויקט הזה ובנינו להם אותו פה. מדביקים את הניילון על ידית העגלה כדי שלא תצטרך לגעת במי שנגע לפניך. המוצר שווק בעיקר בארצות הברית".
הראש עובד
המקום הקטן בקיבוץ מעוז חיים מייצר עוד כמה דברים: אחד הפיתוחים המעניינים הוא מלכודות מיוחדות שנלחמות ביתוש האנופלס שנושא איתו את המלריה, מחלה קשה מאוד שנפוצה בעיקר באפריקה ובמדינות העולם השלישי. היזם המיליארדר ביל גייטס שמשקיע הון במאבק במיגור מחלות העולם השלישי נרתם לפרויקט והשקיע בו מיליונים.
"אחרי שביל גייטס ואשתו חיפשו במשך שנים פתרון לבעיית המלכודות ליתושי האנפולס, אנחנו פיתחנו את המלכודת ליתושי האנופלס שעל בסיסם נבנה מפעל ענק בארץ שמייצר את המלכודות. זו יריעה עם חורים מאוד קטנים שהריח יוצא ממנה למרחקים, היתוש יודע להגיע אליה לדקור אותה ולמות. דבורה או חרק אחר שהוא חיוני לאקולוגיה לא יודע להגיע אליה".
מה מניע אותך?
"אני רוצה להמשיך וליזום. אני רוצה שאנשים אחרים ילמדו שהיזמות פה היא מאוד גדולה. בסוף הראש הוא הקובע וזה מה שמניע אותי. גם המקום עצמו מניע אותי - המבנה הזה היה פעם מחסן בגדים, השקענו פה הרבה כסף ואנחנו חיים פה הרבה מאוד שנים".
מה השאיפה שלך?
"הייתי רוצה לראות דברים דומים למה שאנחנו עושים ותעשיות שגדלות דרכנו. אני שואף גם לעולם נקי. אנחנו עוסקים הרבה שנים באיכות הסביבה והאלמנט הזה נשמר פה. אנחנו מייצרים עכשיו לחברת קנאביס בקנדה מערכת מיוחדת להכנסת קנאביס מתחת ללשון ובנינו להם את מכונות המילוי ומכונות ההפעלה. המוצר היה עשוי בהתחלה אחרת והקנדים רצו שהוא יותאם לאיכות הסביבה ושינינו את כל חומרי הגלם מקצה לקצה בשביל לספק את המערכת ששומרת על איכות הסביבה".
למה נשארת במעוז חיים?
"אני מחובר למקום הזה מבחינה אישית, זו הסיבה היחידה. זה המקום שלי. פה אנחנו מכירים וחיים אחד עם השני. אני מאוד תומך בהקמת תעשיות בעמק הירדן ובעמק בית שאן. אנחנו עובדים עם הקיבוצים באזור ותומכים במפעלים הקיימים. אנחנו קשורים לכל התעשיות האלה ונותנים להם ערך מוסף".
מה אתה הכי אוהב בעבודה הזו?
"לחשוב. זה מפעיל את המוח. אין בן אדם שיוצא ממלחמה בלי טראומות ולא חשוב איפה הוא נלחם. הרגשתי את זה גם כן, למרות שהסתרתי את זה. הדבר היחיד שמוציא אותך לעולם זה הפעלה של הראש ותעסוקה. העבודה הזו שאתה מפעיל בה בעיקר את הראש טיפלה בי ברמה הנפשית. בלעדי זה לא הייתי חי. העבודה הזו הצילה אותי".
אתה עובד כבר מעל 50 שנה בתחום. יש רגע בעבודה שריגש אותך במיוחד?
"אם בא בן אדם שיש לו רעיון, אני מתרגש להפוך לו אותו למציאות. ברגע שאני מוציא אותו לפועל אני מאוד מרוצה וזה קורה הרבה".
עד מתי תמשיך לעבוד וליזום?
"אם אעמוד במשימות שלי אז תשמחו לראות אותי פה עד גיל 100 לפחות. הכל תלוי במשימות. הפעילות של האדם היא הבסיס. אתה לא חושב מה יקרה לך אלא לאן תגיע ומה תעשה".