חברי מסלול נובמבר 1990 של גדוד 101 לא שוכחים את חברם לנשק אופיר למדן ז"ל מראש העין, שנפל לפני ארבע שנים כשהוא בן 48 וחצי במהלך שירותו בחיל המודיעין (עבד במשרד ראש הממשלה). הגעגוע לאיש עם החיוך הכובש והלב הרחב אינם מרפים.
למדן ז"ל נולד וגדל בקיבוץ נגבה. בן בכור לעדנה ועדו ואח להילה וזיו. הוא בוגר התיכון האזורי-התיישבותי 'צפית' שבכפר מנחם. כשהגיע זמן גיוסו לצה"ל החליט להתנדב לצנחנים. הוא התגייס בנובמבר 1990, גיבוש צנחנים, הגיע לבא"ח סנור ושובץ בפלוגת המסלול של גדוד 101, מחלקה 3 של המ"מ ניר אלפרט.
כבר מתחילת הטירונות הוא בלט באישיות שקטה, אכפתיות כלפי חבריו וגם כאיש חזק מאוד ועם הרבה עוצמות. זו אולי גם הסיבה שאלפרט החליט שהוא יהיה המאגיסט של המחלקה. חבריו למחלקה מהר מאוד גם כינו אותו 'בובו', כי היה גדול וחזק מבחוץ ורך ואוהב מבפנים.
אמיר לוי, חברו למסלול ולמחלקה, היה אחד מחבריו הקרובים. "אופיר היה קיבוצניק נשמה. איש טוב לב. היה בחור חזק וחבר טוב. כולם אהבו אותו", סיפר לוי, "אופיר הוא מסוג האנשים שאי אפשר להגיד עליו מילה אחת רעה. היה לו חיוך כובש".
על ימי המסלול יחד סיפר לוי: "אופיר לא אהב כל כך את המערכת הצבאית, אבל הבין שזה מה שצריך לעשות. לא היה מקבל כל דבר כמובן מאליו ובטח לא את כל מה שהמפקדים אמרו. כמו למה צריך לטוס במסוק או למה צריך לצנוח. הוא היה מאגיסט מה שנקרא 'חיה רעה'. אופיר לא אהב להתבלט והיה אפילו קצת מופנם. אבל השקט שלו השאיר רושם על הרבה אנשים. זה שקט ששידר עוצמה".
גם טל עידו היה חברו של למדן ז"ל למחלקה במסלול. "קראנו לו 'בובו' כי כמו שהיה איש גדול, הלב שלו היה גדול עוד יותר", סיפר עידו, "החיוך המבויש שלו היה סימן ההיכר שלו. אופיר היה נשמה גדולה. תמיד עזר לכל מי שהיה לו קשה. הוא היה המאגיסט שלנו במחלקה ולא התלונן אף פעם. סחב את המאג כמו תותח. היה לוחם טוב. עשה את כל המוטל עליו בשקט ובצניעות".
אלון גסט, גם חבר מהמסלול, לא שוכח את למדן ז"ל בעיקר בגלל החיוך: "היה לו חיוך שמסביר כמה איש טוב הוא. אופיר היה בחור שקט שבלט כלוחם מצוין וכחבר טוב".
אחרי שסיים את המסלול עבר למדן ז"ל לפלוגת המסייעת של גדוד 101 תחת פיקודו של המ"פ כפיר בביטקו. הוא שובץ במחלקה דראגון - 8 יחד עם חבריו מהמסלול לוי ועידו. "במסייעת החיבור שלי עם אופיר התחזק מאוד", סיפר עידו, "הגעתי למסייעת אחרי קורס מ"כים ואופיר קיבל אותי למחלקה כאילו הבן האובד שב הביתה. אני זוכר שכל מילה שהוא היה אומר היינו נעמדים דום. תמיד הקשבנו לו. החברות המשיכה גם מחוץ לצבא והיינו נפגשים הרבה. לא נתפס שהוא כבר לא איתנו. הוא חסר. אני מתגעגע אליו. יש לי אלבום תמונות מהשירות ליד המיטה ולעיתים אני מסתכל בתמונות".
גם במילואים למדן ז"ל ואמיר לוי היו ביחד מה שהפך את הקשר ביניהם לחזק מאוד. "מאז שנפגשנו בסנור ועד שנפל נשארנו מחוברים. עברנו ביחד מסלול קשה וכמובן את המלחמה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. לאחרונה יוצא לי לחשוב עליו הרבה. הוא כל הזמן עולה לי בראש. הגעגועים אליו צפים כל הזמן", הודה לוי, "אהבתי אותו מאוד. עבורי מותו הייתה אבידה גדולה. אופיר היה איש משפחה והוא היה גאה מאוד במשפחה שלו".