כבר 30 שנה מנהל יוסי לוי, איש ציבור מעפולה, את עמותת 'פת חנה' - מפעל צדקה רחב היקף שמסייע על בסיס יומי למאות אנשים, בכל תחומי החיים ולאו דווקא בסלי מזון. הוא עבר, כמו כולנו, תקופות טובות יותר וטובות פחות אך נדמה שהשנה וחצי האחרונות, מאז פרוץ המלחמה, המצב הוא פשוט נורא. ביום העצמאות קיבל לוי את תואר יקיר העיר, אך זה לא הסיר לרגע את הדאגה בליבו.
"אני פסימי לצערי", אמר בריאיון ראשון אחרי קבלת התואר היוקרתי, "כל יום יש חששות וחרדות שאנשים לא יתרמו ולא נוכל לעזור למשפחות. מי יעזור להם אז? מי יעזור לאימא שאין לה כסף למטרנה עבור התינוק שלה או לעשות שבת? מי יעזור לקשישה שיהיה לה אוכל מבושל ביום שישי. שתהיה לה סעודת שבת. מי ידפוק על הדלת לאנשים שאיש לא מבקר אותם? מי יספק מעילים ושמיכות בחורף לאלו שאין להם? כל חודש יוקר המחיה עולה. הסכומים שאנחנו משלמים למשל לבעל הקייטרינג שמספק מנות חמות עולה. זה קשה. וזה נהיה יותר רע".
ילדות בדלות
יוסי לוי (69), נשוי ואב לארבעה ילדים וחמישה נכדים, גדל והתחנך בעפולה. הא עבד שנים בעירייה כמדריך נוער, מנהל היחידה לקידום נוער, מנהל מחלקת הנוער וגם כיהן כיו"ר וועד העובדים. בשנת 1998 הוא נבחר למועצת העיר שם כיהן עד שנת 2013. בין השנים 1999 ו-2002 אף כיהן כסגן ראש עיר והיה אחראי לתיק חזות העיר. בנוסף הוא מילה מספר תפקידים בשלטון המקומי - היה חבר בועדה קרואה בירכא ובמשך עשר שנים כיהן כנציג ציבור בבית הדין לעבודה. בשנים האחרונות היה מנהל עין העמק, ליד יקנעם עילית, והוא מכהן עד היום כמזכיר המושב, שהוא חצי חקלאי וחצי קהילתי.
לפני 30 שנה הוא הקים גמ"ח (גמילות חסדים) שסייע לנזקקים ובהמשך זה הפך לעמותת פת חנה, על שם אימו ז"ל, שהפך עם השנים לאחד ממפעלי הצדקה הגדולים בצפון. לוי ציין כי כל העבודה בעמותה היא בהתנדבות ובסיוע מתנדבים רבים. "כל מעשינו לשם שמים", הוא הדגיש.
3 צפייה בגלריה
הרב מסעוד לוי ז"ל (מימין), אחיו הגדול של לוי, שסייע לתפעול העמותה ומתנדבים
(צילום: פרטי)
איך הגעת לעסוק בתחום הצדקה?
"אני גדלתי במשפחה עם 12 נפשות. כשעלינו ממרוקו גרנו בצריף בעפולה עילית, שנים היינו במצב קשה. אני יודע מה זה עוני. גדלתי בבית כזה. אבא, מרדכי ז"ל, היה חולה ואימא עבדה בחקלאות כדי לפרנס אותנו. גם האחים הגדולים יצאו לעבוד בגיל צעיר. מרגע שעמדתי על דעתי, בגיל 13 בערך, אמרתי שכשאגדל אעזור לאחרים. לנו עזרו במשך השנים, מהמועצה הדתית בעיקר, ושם ראיתי אנשים טובים שעוסקים בסיוע לאחרים. ראיתי את הדלות בה גדלנו ואמרתי שאני חייב לעשות משהו שאחרים יקבלו סיוע, כמו שאנחנו קיבלנו. כשהתחלתי לעבוד בעירייה אנשים פנו עלי לעזרה בכל מיני מיקרים סוציאליים. עזרתי להם בצורה פורמאלית ולא פורמאלית, עזרתי איך שיכולתי בכל התחומים.
"בהמשך כל מפעל הצדקה הזה מוסד והיום אנחנו עוזרים לרבים, רבים מאוד, בכל תחום אפשרי: אוכל, ביגוד, סעודות לשבת, סיוע בארגון אירועים כמו בר מצווה ובריתות. סייענו במימון מצבות לאנשים שלא יכלו לעמוד בתשלום, ציוד, הלבשה והנעלה, חימום בחורף, שוברי מזון וסיוע בשיפוץ בתים. בכל תחום שאנשים זקוקים לסיוע - אנחנו עוזרים, אנחנו שם. אני רוצה להדגיש פעם נוספת, כל מעשינו לשם שמים, אף אחד לא מקבל שכר. קיבלנו במהלך השנים גם המון חשיפה, דבר שעזר ועוד עוזר לנו לקבל תרומות. עם כל הצניעות המושג 'יוסי לוי' הפך לשם דבר ואנשים ממש לא מתביישים לפנות לעזרה, כולל חיילים ועולים חדשים".
הרבה כסף
מי שעזר מאוד להפעלת מפעל הצדקה במהלך השנים היה אחיו הבכור של יוסי, הרב מסעוד לוי ז"ל, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים. הרב מסעוד ז"ל היה אחראי לצד הלוגיסטי של העמותה, ניהל את מרכז החלוקה ובזכותו העמותה הייתה פתוחה במהלך כל השבוע. "הוא היה נמצא בעמותה מבוקר ועד לילה", סיפר לוי על אחיו, "דאג לאסוף בלילות לחמניות ומאפים מהמאפיות ובבקור דאג לחלק לתלמידים. זו ההזדמנות להעלות על נס את עבודתו בעמותה".
עד כמה קשה היום להשיג תרומות.
"קשה מאוד. בעבר היו אנשים עשירים שתרמו, אבל בשנים האחרונות אנחנו מסתמכים על תרומות של אנשים מהשורה. תרומות של 50 ו־100 שקלים. יש לנו קאדר עצום של תורמים שמאמינים בעמותה, מאמינים בעשייה שלה שמתנהלת ביושר ובהגינות והם תורמים לנו ומאפשרים את הפעילות. כדי לסייע כפי שאנו מסייעים, דרוש הרבה כסף. למרות התרומות לא הגענו למשל ליכולת לספק לכל אחד שצריך ארוחה חמה ביום שישי. אבל אנחנו כן מסייעים לכל מי שזקוק בסלי מזון ובחלות. אם מישהו יבוא ויאמר שאין לו איך לעשות שבת - נעזור. אני פעיל בכל הרשתות החברתיות על מנת לגייס תרומות. והציבור למרות הקשיים - תורם. הנה לקראת יום העצמאות דאגנו לחלק מנגלים, פיתות, בשרים וסלטים. מנסים לעזור ככל יכולתנו".
לכמה משפחות באופן קבוע אתם עוזרים מידי שבוע?
"אנחנו עוזרים ל-200 משפחות מידי שבוע. חלק מהאנשים מגיעים פיזית ומקבלים את העזרה, אחרים מתביישים לבוא אז מתנדבים שלנו מגיעים עליהם בכל יום שישי בבוקר ומביאים להם את הסיוע".
איך הציבור רואה את המפעל שלך?
"באהדה רבה. למרות שהעיר גדלה, עפולה עדיין פרובינציה עם ציבור מסורתי שאחד מכיר את השני. אנחנו גם מאוד מכבדים את פרטיותם של אלו שנזקקים לסיוע כדי שלא יידעו שהם נזקקים. מעולם בפרסומים שלנו לא פרסמנו תמונות של נזקקים. למרות זאת זוכים לחשיפה, זו ברכה כי כך אנחנו מקבלים תרומות".
לצאת מהבועה
לפני שבועיים קיבל לוי שיחת טלפון מראש העיר אבי אלקבץ בה התבשר כי נבחר לקבל את התואר היוקרתי ביותר - יקיר העיר. אתמול (חמישי) בטקס מרגש קיבל את האות מול אלפים מתושבי העיר.
איך הרגשת שהודיעו לך על קבלת תואר יקיר העיר?
"כמו בכל מעמד כזה, התרגשתי והייתי גם נבוך. אני בהחלט רואה בזה הוקרה והכרה על פעילות החסד שאנחנו עושים, אבל אני לא אתן לזה לבלבל אותי. עשיתי, עושה ואעשה את העבודה הזו למען הציבור לשם שמים בלי רצון לקבל פרס. מעל 35 שנים אני עושה את הפעילות הזו ולא חיכיתי שבכל שנה אקבל פרס על פועלי. אני מברך את ראש העיר אבי אלקבץ ואת חברי הוועדה שחשבו שמגיע לי לקבל הוקרה על פעילות החסד ההתנדבותית שלי. אני רואה בזה מטרה כי אני רוצה שעוד אנשים טובים ייתנו מעצמם לטובת הכלל. התואר הזה הוא בזכות עשרות המתנדבים של העמותה ובזכות התורמים. אני מודה להם, הם חלק מהפרס, למעשה להם מגיע הפרס. בלי התרומות פת חנה לא הייתה מתקיימת והם שותפים מלאים לפרס שקיבלתי. אני מאמין שאי אפשר לחיות בבועה, אני צריך להביט שמאל וימינה ולראות מה קורה עם האנשים שלידי. אני שמח שבחרו לתת לי פרס ומודה לאלו שחשבו שמגיע לי. אבל כמו שאמרתי, זה לא ישפיע על המשך העבודה שאנחנו עושים, זה לשם שמים ונמשיך לעשות אותה באהבה".
אולי יעניין אתכם:
מפעל הצדקה גוזל המון שעות מזמנך. זה בא על חשבון המשפחה מן הסתם. איך הם רואים את זה?
"נכון, וזה לא תמיד קל. אבל אשתי רונית הבינה עד כמה הנושא הזה חשוב לי, שזה מפעל חיים והיא הפכה לשותפה שלי - מסייעת בהתנדבות בעמותה. היא מקבלת בהבנה, אולי לא לגמרי אבל מקבלת את ההיעדרויות שלי והעבודה שלי למען הכלל ואני מודה לה על נשיאת העול המשפחתי דבר שאיפשר לי להמשיך בפעילות החסד. היא גם רואה בזה מצווה ועומדת מאחורי, עם כל הקושי".
איך המלחמה השפיעה על מצבם של האנשים?
"המצב נעשה גרוע בהרבה. הצטרפו למעגל העוני הרבה משפחות ששני ההורים עובדים ולא עומדים בקצב עליית המחירים. הגיעו המון משפחות למעגל הקושי, משפחות שעברו משבר גדול. בעניין הזה שאנו רואים את התוצאות. ממשלה לא מזרימה לרווחה, העול נופל על העמותות והקושי גדל משבוע לשבוע. אנשי מילואים ולא רק הם איבדו פרנסה, פוטרו, יוקר המחיה המיר בצורה לא רגילה, זה לא ייאמן. הכל עולה וממשיך לעלות.
"אני קונה מוצרים ורואה כמה עלתה פעם חלה וכמה היא עולה היום", הוסיף לתאר את המצב, "מחירי האורז, הביצים והשימורים גם עלו מאוד. הכל עלה פי שתיים ובמוצרים מסוימיים פי שלוש לעומת המחיר שהיה לפני כמה שנים. אנשים מתלבטים האם לקנות אוכל או תרופות. גם בזה אנחנו עוזרים. העבודה שלנו רבה והממשלה לא מסוגלת לסייע ולהכיל את כולם. לכן העבודה שלנו כה חשובה. אני מקווה ומתפלל שנוכל להמשיך ולעזור באהבה לכל מי שיצטרך. בשביל זה אנחנו כאן".