רשימת הדברים שהרב שאול ענברי (54) לא יכול לעשות יכולה למלא עמודים שלמים ומדכאים. מצד שני, רשימת הדברים שהרב ענברי, שסובל משיתוק מוחין (CP), יכול, רוצה ומסוגל לעשות גם היא מפרנסת לא מעט עמודים שמחים.
למשל, הרב ענברי הקים עמותה להיכרויות בין אנשים עם מוגבלויות דרכה הכיר את אשתו נטע, הוא כתב ספר הלכות, מנהל בלוג פעיל באינטרנט אליו הוא מעלה מדי שבוע תכנים של הלכות וחידושים הנוגעים לפרשות השבוע ועכשיו גם מקיים הרצאות על סיפור חייו.
הרב ענברי, זה מאוד מרשים.
הרב ענברי: "למרות המוגבלות שלי אני יכול לעשות דברים כמו כל אדם. כשאני עושה ופועל אז זה נותן לי המון כוח. אני לא אומר שזה לא קשה, אבל אני משתדל לראות תמיד מה אפשר לעשות כדי לשנות לטובה. המשפחה והחברים נותנים לי הרבה כוח להמשיך".
מחשב בשבת
ענברי נולד וגדל בקיבוץ שדה אליהו בו הוא חי עד היום. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי המיוחד 'און' בתל אביב ("מפני שלא היה בית ספר מיוחד מתאים לי באזור שלנו") הוא עבר לישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים בה למד כשבע שנים. במהלך לימודיו, ובאופן טבעי, התעוררו בו שאלות הלכתיות הנוגעות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. כשהבין שחסר ספר הלכות בנושא והוא החליט להרים את הכפפה וכתב את ספר ההלכה הזה הראשון בעולם מסוגו.
הרב ענברי, יכול לתת דוגמה אילו הלכות למשל כתבת?
"הספר בנוי מ-30 שאלות ותשובות עליהן. יש שם למשל שאלה האם אילם חייב בקריאת שמע וכיצד מי שמוגבל בתנועה בידיו ידליק נר חנוכה".
ומה ההלכות שחיברת בנוגע לשתי השאלות האלה?
"בנוגע לאילם ישנם לפי הפוסקים שלוש אפשרויות לצאת ידי חובה בקריאת שמע: לשמוע את הקריאה מאחר, או להרהר בליבו ואם הוא יכול להוציא את המילים בשפתיו גם ללא קול הוא יוצא ידי חובה לכל הדעות. לגבי מי שמוגבל בתנועה הוא יכול לברך על הדלקה של נרות בחנוכייה שמופעלת יל ידי חשמל".
נעזרת ברבנים מוכרים במהלך כתיבת הספר?
"כן. נעזרתי בכמה רבנים מוכרים כמו הרב ביגמן, הרב בני לאו, הרב אביה הכהן, הרב יובל שרלו והרב שמואל דוד".
מה ההלכה הכי חשובה בספר שנגעה בך באופן אישי?
"שמותר לאדם שלא יכול לדבר להשתמש במחשב כדי לכתוב בשבת".
את הספר כמו גם את הבלוג שלו כותב ענברי במחשב בביתו באמצעות מערכת מיוחדת של כפתורים המותקנת על כיסא הגלגלים שלו. "אני יושב כל היום בבית וכותב. אני עובד עם הרגליים ועם הראש כי אני לא יכול להזיז את הידיים. מערכת הכפתורים הזאת עובדת כמו עכבר ומאחורי הראש יש כפתורי כיוונים נוספים שפועלים באותו עיקרון".
הספר נקרא 'נגישות למקום' והוא יצא בשנת 2010.
איזה תגובות קיבלת על הספר?
"אין כל כך ביקוש לספר. אני לא יודע להסביר את זה. אני חושב שיש הרבה מאוד אנשים עם מוגבלויות במגזר הדתי. אולי אנשים שואלים את הרבנים שלהם באופן אישי ולא נזקקים לספר".
הזוג הראשון
ענברי הוסמך לרבנות לפני 15 שנה על ידי הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת מעלה גלבוע. וממנו, כך הוא אומר, קיבל הדרכה איך לפסוק הלכות. "הוא לימד אותי להקשיב היטב לשאלה ההלכתית ולברר היטב עם השואל את כוונתו כדי שהשאלה תהיה מובנת עד כמה שאפשר ואחר כך לחפש צדדים להקל. יותר קל להחמיר בהלכה מלהקל".
לפני כ-11 שנים, כשהיה בין 43, ורווק, פרץ לא מעט גבולות כשהקים את עמותת "ענבר – מנגישים זוגיות" עבור אנשים עם צרכים מיוחדים מכל הזרמים. את הזוג הראשון שהעמותה הצליחה לחבר הרב ענברי מכיר מצוין. זה היה הוא ומי שתהפוך להיות אשתו, נטע איל.
"אנשים, גם כאלה שמכירים אותי מאז שאני ילד, לא באים לדבר איתי בגלל שאני לא מדבר ברור. הם מעדיפים לפנות אליי דרך אבא שלי. אני מאוד מקווה שזה ישתנה"
את נטע, בת 34, הכיר הרב ענברי כאמור דרך מפגש בעמותת ההיכרויות אותה הקים. "התחלנו לדבר במפגש בעמותה ויום אחרי זה התקשרתי אליה והצעתי לה שניפגש. היא חששה בהתחלה בגלל הפרש הגילים הגדול בינינו. אבל הרגעתי אותה. אמרתי לה 'מה איכפת לך סתם נדבר'. בסוף נפגשנו בבית קפה בת"א. כעבור חודש כבר ידעתי שהיא המיועדת בשבילי. לנטע לקח עוד כמה שבועות להחליט". מאז העמותה אחראית על הרבה מאוד זוגות. בשנות קיומה של העמותה עד כה, השתתפו מאות חברים בפעילויות ובסדנאות וקנו מיומנויות וכלים לזוגיות. מאות זוגות יצאו, ו-20 זוגות התחתנו בסיוע העמותה.
טלפון שבור
לפני חודש, ב-21 במאי, ציינו בארץ ובעולם את יום הגיוון. שאול ונטע ענברי הגיעו להרצות לעובדי מס הכנסה בעפולה וסיפרו את סיפורם האישי. "היה חשוב לי להראות שאפשר להתגבר על הרבה דברים למרות המגבלות הקשות", אומר שאול.
איזה תגובות קיבלתם?
"הם התרגשו מאוד".
מה לדעתך היחס היום לאנשים עם מוגבלויות בחברה בישראל?
"תמיד צריך ויש מה לשפר. במדינה עדיין יש חוסר מודעות לנגישות. החברה צריכה עדיין ללמוד איך להתייחס למוגבלים. נגיד אתה הגעת אלי דרך אבא שלי. למה לא קיבלת את המספר שלי? כי זה דבר שמצריך מאוד הרבה עבודה. אנשים לא מבינים שאפשר לדבר איתי, הם חושבים שאי אפשר לדבר איתי בגלל שאני לא מדבר ברור. אבל ככה הרוב חושבים. זה לא רק אתה. אפילו בקיבוץ יש כאלו אנשים שלא יבואו אלינו לדבר איתנו. הם ידברו עם אבא שלי".
איך אפשר לשפר את המודעות ולגרום שזה לא יקרה?
"כרגע אתה מדבר איתי, זה נותן הרבה נקודות למחשבה. אני בטוח שפעם הבאה שתלך לראיין אנשים עם מוגבלויות תפנה אליהם ותבדוק איך אפשר לדבר ישירות איתם. אני בטוח שאתה לא תדבר עם מישהו אחר אלא תחשוב איך אפשר לדבר עם הבן אדם עצמו. לא חייב גם רק לדבר בעל פה אפשר לכתוב בווטסאפ. במילים".
נטע: "אם אתה שואל אותי אז החלום שלי הוא שיכבדו אותנו כבני אדם ולא יפנו לאבא של שאול או לאחרים כדי שיפנו אלינו. נכון שיש לנו בעיה בדיבור, אבל אנחנו פה ברוך ה'. יש כמה כאלה שגרים פה בקיבוץ ומכירים את שאול כבר 50 שנה ועדיין פונים לאבא שלו".
שאול: "באמת זו צריכה להיות הכותרת של הכתבה הזאת".