העיר יקנעם עילית הוכתה בהלם עם מותה הטרגי של קרנית בן יעקב ז"ל, עובדת שירותי בריאות כללית שהלכה לעולמה לפני שלושה שבועות בפתאומיות בגיל 47 מדום לב.
בעלה אריאל מספר עכשיו על החלל העצום שהותירה אחריה, על ההתמודדות עם האובדן הקשה ועל המשימה שלו לדאוג לארבעת ילדיהם.
מסורה לעבודה
קרנית בן יעקב ז"ל נולדה וגדלה בחיפה. לאחר שסיימה לימודי תואר B.A כללי החלה לעבוד בשירותי בריאות כללית בעורף התפעולי בחיפה ולאחר מכן כרכזת שחפת במרכז לטיפול במחלות ריאה של שירותי בריאות כללית בחיפה. לפני שש שנים לאחר שהכירה את בעלה אריאל הם נישאו ונולדה להם בתם הקטנה. היא עברה למרפאת כללית ביקנעם עילית שם עבדה כרכזת שחפת עד יום מותה.
קרנית ז"ל ובעלה אריאל הכירו באתר היכרויות באינטרנט לפני תשע שנים ומהר מאוד האהבה ניצתה ביניהם. "שבועיים אחרי שהכרנו כבר עברנו לגור ביחד ומאותו רגע זה התגלגל", מספר בעלה בגעגוע, "בשבילי היא היתה חלומו של כל גבר. זה התבטא בזה שהיא כל הזמן היתה דואגת לי ולילדים".
לשניהם היו אלו נישואים שניים. "לי יש שני ילדים מנישואים קודמים ולקרנית יש ילדה מנישואים קודמים וביחד יש לנו ילדה אחת משותפת. את הילדים שלי היא קיבלה כילדים שלה והיא הרימה אותם והביאה אותם למצב שהם סיימו לימודים אקדמיים".
בעבודתה היתה מסורה מאוד לכל מטופל כשהסממן העיקרי שאפיין אותה היה החיוך וטוב הלב. "היא אהבה מאוד את העבודה, היא נתנה את הטלפון האישי שלה ללקוחות ועזרה להם מאוד. הם היו מתקשרים אפילו כשהיא היתה בחופש והיא היתה עוזרת ככל יכולתה. זו עבודה לא פשוטה. כל העולים החדשים והעובדים הזרים עברו דרכה לבדיקת שחפת".
אובדן כבד
ב־18 באוגוסט נפטרה קרנית בן יעקב בביתה מדום לב. בעלה היה לצדה וניסה לעשות לה החייאה, אך ללא הועיל.
"זה היה בשבע וחצי בערב, היינו במיטה וראינו טלוויזיה" משחזר אריאל, "היא סימנה לי עם היד שהיא לא מרגישה טוב. עברתי לצד שלה לראות מה איתה ותוך דקה וחצי היא כבר לא היתה איתנו. התקשרתי למד"א ותוך כדי עשיתי לה החייאה עד שהם הגיעו. ברגע שהגיע הפרמדיק עם האופנוע הוא הזיז אותי והמשיך את ההחייאה, אבל כבר היה מאוחר מדי. הרגשתי חסר אונים. למדתי לעשות החייאה ולא הצלחתי להציל אותה".
העיר יקנעם הוכתה בהלם ורבים הגיעו ללוויה לחלוק לה כבוד אחרון. גם ראש העיר סימון אלפסי ומנהלת מרפאת כללית ספדו לה. במרפאת כללית ביקנעם הקדישו פינת הנצחה לזכרה. "הרבה הכירו אותה, היא עזרה לכל אחד. אני הייתי בקופת חולים ונדהמתי לראות איך אנשים מגיעים כועסים ואחרי דקה וחצי יוצאים ממנה עם חיוך ואומרים לה תודה רבה. היא כל הזמן חייכה. אני לא מכיר אנשים כמוה. היא אהבה לעשות רק טוב", מספר הבעל.
מה היא אהבה לעשות?
"היא אהבה לבלות איתי ועם הילדים. היינו יוצאים הרבה לטייל ביחד. היא היתה שרה לי את אותו שיר כל ערב. היתה בינינו אהבה שאי אפשר לתאר. היא מאוד חסרה לי היום. אני מרגיש כאילו זכיתי בלוטו ולקחו לי את הזכייה".
עכשיו צריך אריאל לאזור כוח ולהתמודד, בעיקר עבור הילדים. "אני חייב להיות חזק בשביל הילדים ולהפגין חוזק. אני מקיים בזה את הצוואה שלה. כמה ימים לפני שקרנית נפטרה התחלנו לשפץ יחד את החדר של הילדה הקטנה ליה שעלתה לכיתה א'. עבדנו כמה חודשים, ניקינו אותו והיינו צריכים להכניס ריהוט חדש ולא הספקנו. עכשיו המשכתי את המשימה בכל הכוח גם בשבילה. היא הרבה פעמים אמרה לי שכשהיא לא תהיה שאכיר מישהי שתהיה אמא לליה ואני כל הזמן אמרתי לה 'לא, אין לך תחליף'. היא כנראה פחדה שזה יקרה מתישהו. אני לא אמצא מישהי כמוה. היא אישה נדירה מאוד, האהבה בינינו היתה מאוד חזקה. אני עדיין הולך עם טבעת הנישואין, אני לא יכול להוריד אותה ונראה לי שאני אלך איתה עוד המון זמן".
איך אתה מתכנן להנציח אותה?
"רציתי לעשות משהו בעמק השלום, אמרו לי כן אבל עדיין לא חזרו אליי. חשבתי על שלט או אולי גם לקרוא למרפאה על שמה. היא באמת ראויה להנצחה, אנשים מאוד אהבו אותה".
סימנים מוקדמים
גם אחותה אורנה מתקשה להיפרד. "קרנית היתה האחות הקטנה שלנו והדבק של המשפחה", סיפרה, "אמא שלי נפטרה לפני שש שנים וקרנית היתה מאוד קשורה אליה והיא לקחה את התפקיד שלה והיתה אחראית על כל החגים ועל כל ימי ההולדת של המשפחה. היא היתה הכוח המניע, היא זו שהיתה מתקשרת חודש וחצי לפני החגים כדי לארגן את הכול ושנהיה כולם ביחד. כולם ציינו את טוב הלב שלה וכמה היא עשתה טוב לאנשים. גם בשבעה הגיעו אנשים שאנחנו לא מכירים שאמרו שהם היו חייבים להגיע כדי להגיד כמה טוב היא עשתה. זו אבדה מאוד גדולה שאנחנו עד עכשיו לא מעכלים".
לאחות אורנה חשוב להעביר מסר לאנשים שיידעו לזהות סימנים מקדימים לדום לב שיכולים להציל חיים. "שריפה בחזה זה אחד הסימנים שיכולים להעיד על דום לב או משהו שלא תקין. קרנית הרגישה צינון ושריפה בחזה וסבלה מהתעטשויות ושיעולים. היא היתה משוכנעת שהיא סתם מקוררת. חשוב לנו להעביר את המסר הלאה. לא היה פה שום זלזול, כי לא ידענו. הדקות הראשונות מאוד קריטיות במקרה כזה וזה יכול להיות שאלה של חיים ומוות כי שמענו הרבה סיפורים בשבעה על אנשים שהלכו בגילים מאוד מוקדמים וגם בגיל שלה. מסתבר שדום לב זה גורם התמותה מספר שתיים בישראל ואנשים לא מודעים לזה".