קיבוץ שדה אליהו //
"עבודה שלא נמדדת בשעות"
נגה וינשטיין (38), רעייתו של הרבש"ץ יובב וינשטיין
תסבירי למה תפקיד הרבש"ץ משמעותי? "כי בנוסף לאירועים ביטחוניים שהוא מוזעק אליהם, הרבש"ץ נותן מענה לכל דבר ביישוב. תושבים פונים אליו לכל דבר שקורה בקיבוץ - מפגע, כלב חולה בכלבת ואפילו לכידת נחש. התושבים יודעים שהוא זמין 24/7 גם מי שרואה תאונה בכביש סמוך או רכב חשוד באזור מתקשר אליו".
ספרי על האתגר שלכם כמשפחה? "אנחנו יכולים לשבת בארוחת ערב ומישהו מתקשר שראה שני אנשים לא מזוהים מסתובבים בקיבוץ. באותו רגע הוא אומר לי: 'סליחה, אני הולך'. כשזו ארוחת ערב ביום חול זה פשוט כי יש טלפון ואפשר להתעדכן אבל כשזו ארוחת שבת ואין טלפון אז כולנו במתח מה קורה, וזה קורה לא פעם ולא פעמיים. יש גם הקפצות בשבת או ב-4 לפנות בוקר. הוא זמין בכל שעה".
את חוששת לו כשהוא מוזעק לאירוע בטחוני? "הייתה פעם אחת שממש פחדתי. זה היה בשבת והבנתי שהיה משהו ולא הייתה לי דרך להתעדכן. ניסיתי בכל דרך אפשרית להשיג את כוחות הצבא שהיו כאן. בסוף מצאתי מישהו מכיתת הכוננות והוא דיווח לי שליובל שלום, אז נרגעתי. רוב הפעמים אני לא מאוד חוששת כשהוא יוצא. אבל בזמנים של מתיחות ביטחונית החשש גובר, במיוחד שהוא יודע יותר ממה שאנשים אחרים יודעים".
למה המאבק של הרבש"צים על תנאי העסקתם מוצדק? "כי בסוף הם עוסקים בביטחון וראוי שהם יהיו תחת מי שאחראי על הביטחון במדינה שזהו משרד הביטחון. עבודת הרבש"צים לא נמדדת בשעות, היא נמשכת כל הזמן. המתח, הדריכות והמוכנות היא כל הזמן איך להביא את כיתת הכוננות למצב יותר טוב ואת הביטחון ביישוב לרמת מוכנות יותר גבוהה. אני חושבת שמי שעובד 24/7 התנאים שלו צריכים להיות בהתאם".
המדינה מעריכה אותם? "מסתכלים על עבודתם כאל מובן מאליו וזה לא צריך להיות ככה".
מושב מיצר
"אין מי שלוקח עליהם אחריות"
בלהה 'בילי' לוי (38), רעייתו של הרבש"ץ חן לוי
מושב ברמת הגולן יכול להתנהל בלי רבש"ץ? "לא. חן ממלא תפקיד מאוד משמעותי פה בקהילה. אני מקבלת כל הזמן מחברות המון קולות כמה טוב שחן בתפקיד הזה כרבש"ץ. הוא משרה תחושת ביטחון בקהילה. גם כל דבר שקורה מיד מתקשרים אליו. הוא מקבל שיחות בכל שעות היממה וזה הפך להיות חלק משגרת החיים שלנו".
התפקיד מאתגר את חיי המשפחה? "מאוד, כי לרוב העבודה שלו בשעות הקשות, שעות הערב, שהילדים בבית במקלחות ובארוחת ערב. מורגש שהוא לא נוכח. הרבה פעמים הוא מוזעק בלילות. יחד עם זאת אנחנו מבינים, גם הילדים מאוד מבינים את המשמעות של התפקיד של אבא שלהם. אנחנו מאוד מעריכים את מה שהוא עושה. הילדים גם מסתכלים עליו בהערצה על זה שהוא תמיד עוזר לאחרים וזמין אליהם. אני רואה בזה ערך מאוד חשוב לחינוך הילדים".
זו עבודה עם סיכון יש בך חששות? "כל הזמן יש\ לי מחשבות מה יקרה אם ויהיה פה אירוע. אני יודעת שחן הוא הראשון לצאת והראשון שיגיע ויהיה בחזית. זה תפקיד שנמצא אצלו בדם, הוא תפור לו כמו כפפה ליד. אנחנו שואבים את כל האנרגיות לשם, למקום הטוב הזה. הרבה דברים יכולים לקרות, אבל אנחנו משתדלים להישאר אופטימיים".
עד כמה מתסכל אותו הצורה בה מעסיקים אותו? "קודם כל שיהיה לו 'אבא ואמא'. שכל הנושא הזה יהיה מוסדר. זורקים את הרבש"צים מאחד לשני ואין מי שלוקח עליהם אחריות. זה מטריד לחשוב שבמקרה וקורה משהו, אין מישהו שלוקח עליהם אחריות. תפקיד הרבש"ץ הוא אחד התפקידים הכי חשובים שיש היום ביישובים. אנשי ביטחון נותנים את הנשמה ועובדים יום ולילה וזה הרבה פעמים בא על חשבון החיים הפרטיים שלהם והמשפחות שלהם. אני מצפה שמשרד הביטחון יסדיר את תנאי ההעסקה שלהם. אין הלימה בין תנאי ההעסקה שלהם לבין דרישות התפקיד. מצד אחד הם כפופים למשרד הביטחון אבל הוא לא אחראי עליהם, משהו פה מתפספס".
קיבוץ מעלה גלבוע
"עובדים ברמת סיכון גבוהה"
יעל כרמי (34), רעייתו של הרבש"ץ עמרי כרמי
ספרי על עבודתו של עמרי כרבש"ץ? "זו עבודה חשובה מאוד גם ברמה הביטחונית וגם ברמה הכללית כמו קריאות לגניבות ושריפות. הוא מוזעק לכל אירוע שקורה. אנחנו צמודים לגדר ההפרדה שהיא לא נחשבת גבול מבחינת תנאי ההעסקה ולכן עמרי מועסק רק ב-50 אחוז מהמשרה, אבל אנחנו צמודים לג'נין. עמרי יכול לקבל טלפון בלילה שנפלו המצלמות וצריך לבדוק אם זו תקלת חשמל ולא מישהו שחיבל במצלמות. בסוף זו הקפצה שהוא צריך להיות זמין אליה ולבדוק אותה ולמחרת הוא צריך לקום ב-7 בבוקר לעבודה".
עד כמה העבודה שלו כרבש"ץ משפיעה על חיי המשפחה? "ביום שישי באופן קבוע בין בשעות 5 ל-6 הוא מוקפץ לאירועים. כמו אנשים שראו חשודים באזור הגדר, מכוניות שנוסעות בצורה חשודה בשטחים מסביב לקיבוץ או שריפה. כל יום שישי הוא צריך לנעול את השערים מסביב לקיבוץ ובכל ערב לעשות סריקה. הפסקתי להקשיב לטלפונים בלילה. זה חלק מהחיים שלנו. זו גאווה מבחינתי ומבחינת הילדים שהוא לוקח את זה על עצמו. הוא בחר את התפקיד בגלל הערכיות, אהבת הארץ, אהבת הקהילה ולהיות חלק מהמערך הבטחוני של המדינה. הילדים מסתובבים בגאווה ומספרים שאבא שלהם הוא זה ששומר על הביטחון של הקיבוץ".
את מרגישה שאת מקריבה משהו למען זה? "חלק מהתפקיד שלי הוא לתמוך בו כי זה משהו שהוא אוהב לעשות ועושה אותו מצוין. ברמה הלאומית זה המעט שאני נותנת. לפחות בקהילה שלנו הרבה נשים תורמות, אם אלו נשים של אנשי קבע ונשים שהבעלים שלהן עושים מילואים. בסוף יש הרבה גברים ועמרי ביניהם שעובדים ברמת סיכון גבוהה".
הוא היה מעורב במקרה בריחת המחבלים מכלא גלבוע? "כן, הוא קיבל טלפון ב-2 בלילה. עוד לא ידעו על זה שום דבר בתקשורת, אני זוכרת שהוא אמר לי 'אני יוצא, תנעלי את הדלתות'. זו הייתה פעם ראשונה שהבנתי שיש פה משהו קצת יותר חריג. בסוף המחבלים ברחו לכיוון אחר".
למה המאבק של הרבש"צים על תנאי העסקתם מוצדק? "זה מבלבל שאין 'אבא ואמא' לתפקיד בכזו רמת מורכבות. היישוב מעסיק אותו, הוא עובד מאוד צמוד עם הצבא והמשטרה ובסוף התנאים לא טובים וברורים. מן הראוי שמי שעובד בכוחות הביטחון שיהיה לו את מערך התמיכה הזה ממשרד הביטחון, שזה כולל פנסיות והטבות והתייחסות אחרת".
את מרגישה שהרבש"צים לא מוערכים מספיק? "לא מבינים את מהות התפקיד הזה. הוא תפקיד מאוד שקט. 90 אחוז מהדברים אנשים לא יודעים. זו מחאה מורכבת, כי אם יהיה אירוע במהלך השביתה ברור שהרבש"צ יקפוץ. עמרי עובד כמורה ויכול לקרות מצב שהוא יקבל טלפון ואז הוא יעזוב את כל מה שהוא עושה ויבוא. הדואליות הזו היא בעייתית וקשה".
מהן הציפיות משר הביטחון בני גנץ? "קודם כל לשייך את הרבש"צים למשטרה או למערכת הביטחון. הם גופים מספיק חזקים ויציבים להחזיק אותם, גם ברמת השכר, הפנסיות, ההטבות, מערך התמיכה וכל מה שזה כולל. הדבר השני הוא לצאת מההגדרות הנוקשות.יישוב שצמוד לגדר ההפרדה משרד הביטחון צריך לתת את הדעת על הגדרת המשרה שלו. גדר גבול זו גדר גבול וצריך לאפשר את אחוז המשרה הראוי. בסוף אנחנו רוצים אנשים טובים בתפקידים האלה. עמרי עושה את זה בשמחה ואנחנו כמשפחה לא מרגישים קורבן ולא נטל, זו בחירה של שנינו ושל חמשת הילדים שלנו".
קיבוץ משגב עם
"תמיד יש טלפונים מהצבא"
אניה בורטיאנסקי-גבריאלוב (46), רעייתו של הרבש"ץ ארתור גבריאלוב
ביום רביעי הרבש"צים פתחו בשביתה. זה בטח לא פשוט ליישוב? "אני מתקשה בכלל להבין איך יישוב או קיבוץ יכול להתנהל ללא מישהו שאחראי על הביטחון, במיוחד ביישובים שהם צמודי גדר. הרבש"צ מתווך את מציאות החיים המורכבת הזו לאנשים כל הזמן. יש התרחשויות שכל הזמן קורות ולא כולן מדווחות בחדשות. אפילו דברים קטנים לכאורה כמו פינוי מוקשים מהצד הלבנוני זה נשמע מאוד מפחיד, ויש פה כל הזמן דברים שקורים על הגדר, מחאות ואירועים בתוך לבנון. אנחנו ממש בתוך השטח וצריך מישהו שיכול להסביר, לענות ולהרגיע".
את חוששת לשלומו כשהוא יוצא לאירועים? "אני מודעת שמדובר בעבודה מסוכנת אל תוך הלילה ולפעמים אפילו מסכנת חיים. הצבא הוא לא גוף שיש לו שעות עבודה קבועות וזה בא הרבה פעמים על חשבון המשפחה, במיוחד במצבים של החרפה ביטחונית, אני נשארת לבד עם הבנות כי ארתור נמצא בשטח איפה שהוא צריך להיות. הטלפון אף פעם לא על מצב שקט, תמיד יש טלפונים מהצבא בשגרה ולא רק בחירום ובכל שעה".
למה המאבק של הרבש"צים על תנאי העסקתם מוצדק? "זה מובן מאליו שזה מצב לא הגיוני ולא מותאם בשום צורה. לא צריך כמה צינורות של העברת כספים ובסוף אין אחריות של אף אחד ואין לארתור מעסיק אחד. יש לו מעסיקים פורמליים שלא לוקחים שום אחריות עליו. הפנסיה והתנאים הסוציאליים שלו עוברים מהצבא למועצה ומשם לקיבוץ, אבל אין שם באמת תנאים סוציאליים. יש לו הרבה מנהלים אבל אין לו 'אמא ואבא'".
עד כמה הרבש"צים מוערכים? "הם מנוצלים. הם לא מוערכים על ידי אף אחד, הם מוערכים רק על ידי הקהילה. חד משמעית הם צריכים להיות עובדים של משרד הביטחון. הרבש"צ מקבל שכר גלובלי לא ראוי בעיניי ובזה נגמר הסיפור. לא משנה כמה הוא עובד וכמה פעמים הוא מוקפץ בלילות, חגים או שבתות. הוא לא יכול להגיד 'עכשיו אני נח', זה לא נורמלי ולא צריך להיות לא עם רופאים ולא עם רבש"צים. אבל בסוף ארתור וחברי כיתת הכוננות עושים את זה בשביל הבית. הם מבינים שחלילה ביום שיקרה משהו, הם אלו שנמצאים ביישוב והם רוצים להיות מוכנים להגן על הבית שלהם".
מושב בית הלל
"המדינה מנצלת אותם"
אפרת שחר-חובב (46), רעייתו של הרבש"ץ דורון חובב
איך את רואה את עבודת הרבש"ץ? "זו עבודה של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. חלקה הקטן הוא צבאי כמו אימונים עם כיתת הכוננות וסיורים בגדרות המושב פעמיים ביום, כי לשמחתנו כרגע המצב הבטחוני יחסית רגוע. אבל רוב העבודה כפי שאני חווה אותה היא עבודת שיטור קהילתי כמו גניבות חקלאיות ובבית הלל יש נחל שהוא מוקד משיכה לעשרות אלפי מטיילים ועל בסיס יומיומי נכנסים לפה כיבוי אש, משטרה ואמבולנסים".
ספרי על האתגר שלכם כמשפחה? "מבאס שאנחנו יושבים במסעדה ופתאום מזעיקים אותו לכל מיני אירועים של שיטור קהילתי. הוא עושה הכול - לוכד נחשים, מבריח צרעות, מחלץ חתולים שנתקעים על העץ, הוא כתובת להכול".
את חוששת לשלומו כשהוא יוצא לאירועים? "בעיקר באירועים בנחל, שם הוא פוגש אנשים לא סימפטיים. לשמחתי בחודשים האחרונים סוף סוף הוא הולך עם אקדח. יש לו נשק ארוך, אבל הוא לא מטייל אתו בזמני שגרה. משטרת ישראל נעזר בשירותיו בתפקידים שהם לא שלו, כל מיני קריאות למוקד 100 שיותר נוח להם להרים לו טלפון ולבקש ממנו לבדוק".
מה דעתך על תנאי העסקה של הרבש"צים? "דורון הוא אדם חרוץ. הוא רואה בתפקיד הזה שליחות ועושה אותו באהבה. נוצר מצב הזוי שבו יצור הכלאיים הזה שנקרא רבש"ץ לא שייך לאף אחד. מי שמשלם את המשכורת זה הצבא. הכסף עובר למועצה האזורית ומהמועצה אל היישוב ולא ברור כל-כך מי הבוס. דורון קיבל רבש"ץ מצטיין ארצי. אז נסענו לירושלים והיה שם טקס צבאי. דבר אחד ברור שאין שום זכויות. לא מגיע לו אפילו דברים שמגיעים למשרתי מילואים, בגלל שיש מאות ספורות של רבש"צים בארץ, אין שום יחס".
הם לא מוערכים מספיק? "המדינה מנצלת את הרבש"צים. במקרה של דורון למזלו יש שיתוף פעולה יפה עם הנהלת היישוב אבל אנחנו יודעים על יישובים שיש בהם ריבים כל הזמן לגבי מה הרבש"ץ אמור לעשות, האם הוא אמור לאבטח את גן הילדים או לא".
מה את מצפה ממשרד הביטחון? "שיספחו באופן רשמי את הרבש"צים למערך הביטחון כמו שמגיע להם. בחירום הרבש"צים הם מאחז הביטחון הראשון של היישוב, הם המפקדים על כיתות הכוננות שיסתערו ראשונים, הם לרוב לבדם בחזית, אבל כולם מתנערים ואף אחד לא רוצה לתת תנאים והטבות".