ד"ר שי חנניה ממצפה נטופה, רופא בכיר בבית החולים העמק בעפולה ומומחה למחלות ריאה בילדים, לא מצליח להתאושש מנפילת בנו סמ"ר יאיר חנניה ז"ל בקרב ברצועת עזה. חודש וחצי חלפו מאז הדפיקה בדלת וההתמודדות עם אובדן הבן מלווה אותו בכל רגע ביום.
"באו אלפים לנחם. באו מכל המעגלים – מטופלים שלי מעפולה וממקומות העבודה שלי ושל אשתי", סיפר ד"ר חנניה על ימי השבעה, "ביישוב הקהילתי שלנו דאגו לכל מה שהיינו צריכים, ניקו וסידרו. הדבר הכי מרגש היה שעשרות אנשים באו והתיישבו. מסתבר שבאו אנשים מכל הארץ שבכלל לא הכרתי ולא הכירו את יאיר. הם באו כי היה חשוב להם לנחם. באו גם משפחות שכולות מבני המחזור של יאיר בישיבת ההסדר בירוחם. החיילים באו כמה פעמים ועדיין שומרים איתנו על קשר".
מפרטי תחקיר האירוע בו יאיר ז"ל נהרג עולה כי הוא וחבריו נכנסו לבית ממולכד בעזה וכתוצאה מפיצוץ המטען שהיה בו נהרגו יאיר וחברו לגדוד סמ"ר איתי פאריזאט ז"ל. "הם היו צריכים לכבוש בית ולהתמקם בו כדי להגן על האזור. הם נכנסו לקומה הראשונה והמ"מ אמר ליאיר לעלות לקומה השנייה", מספר האב, "כשהם נכנסו לאחד החדרים אחד החיילים פתח ארון שהתברר שהיה בו משהו חשוד כמטען חבלה. המ"מ ראה את זה והעביר למ"פ שהורה לצלם את המטען ולצאת מהבית. הם לא הספיקו - אחרי כמה שניות המטען התפוצץ. יאיר היה הראשון ונהרג במקום ואחריו איתי פאריזאט ז"ל שקבעו את מותו בדרך למסוק החילוץ. הם חטפו את המטען הכי חזק ונהרגו. שלושה חיילים שעמדו מאחוריהם נפצעו מההדף. לא יודעים בדיוק מה גרם להפעלת המטען, האם הוא הופעל מרחוק או תנועה שלהם שגרמה להפעלתו".
פרץ בבכי
"יאיר היה ילד יחיד ומיוחד שלנו", אומר האב השכול, "וכל אחד מאיתנו יודע שבשנה הזו כל כך הרבה יחידים ומיוחדים נפלו או נפצעו. יש תחושה אמיתית שכולם נושאים בעול, וכל אחד תורם את חלקו. לצערי, זה החלק שלנו. הפעם האחרונה שראיתי את יאיר הייתה שונה מכל הפרידות הקודמות. לקחתי אותו מהבית לבסיס זיקים. נפרדתי ממנו הרבה פעמים בשנה הזו, אבל הפעם זה היה שונה. כשנפרדנו, הייתה לי תחושה מוזרה, כאילו זו הפעם האחרונה שהוא נכנס לעזה. כשחזרתי הביתה, אמרתי לאשתי שהפעם הפרידה הזו הייתה שונה מכל הפרידות".
שבוע לאחר מכן, בשבת בצהריים, נשמעה דפיקה בדלת ביתם במצפה נטופה. "הלכתי לנוח ואשתי בתיה הייתה עם הנכדים בסלון", מספר האב, "היא העירה אותי ואמרה: 'באו לבשר לנו משהו רע'. שלושה קצינים עמדו בפתח ואמרו: 'יאיר נהרג'. היו לי עוד שני חתנים במילואים, אבל ידעתי שהם היו בבית באותה שבת. עוד לפני שהם אמרו לי ידעתי מיד שזה יאיר. פרצתי בבכי קשה".
ומאז מה קורה אתכם?
"לקח לנו זמן לקום ולחזור לעבודה, אני עדיין לא חזרתי לעבודה סדירה לגמרי. מה שעוזר לנו זו הסביבה שמחבקת מאוד, ויש לנו משפחה גדולה ברוך השם - חמישה ילדים נוספים ו-14 נכדים. אנחנו משתדלים להיות יחד בשבתות וזה נותן כוח להמשיך. יש את השעות הקשות במיוחד בשבתות כשאנחנו עושים קידוש ושרים שירי שבת או כשהולכים לבית הכנסת שיאיר מאוד אהב. קשה לי לראות את המקום הריק שלו בבית הכנסת. חזרתי לעבודה במרפאה בעפולה כמעט באופן מלא כי אין ברירה. לעבודה בבית החולים עדיין לא לגמרי חזרתי, מנהל המחלקה מאפשר לי. עכשיו אנחנו עסוקים בקמפיין מימון המונים של בניית בית הכנסת שגם מסיח את דעתנו לחיוב".
יאיר ז"ל, שהיה חודש לפני שחרורו, הספיק להתחיל פרק חדש בחייו. "במוצאי שמחת תורה, בדיוק שנה למלחמה, הוא יצא לדייט ראשון עם בחורה", מספר האב בכאב, "היה ביניהם קשר טלפוני ממושך ועמוק, והיא שומרת על קשר איתנו עד היום. כבר היו להם מחשבות על העתיד אחרי השחרור".
מילים אחרונות
"יאיר היה בן הזקונים שלנו, השישי במספר", מספר האב על בנו שנפל בגיל 22, "הוא למד בבית הספר היסודי בקיבוץ לביא ובתיכון בחספין. הוא התגייס דרך ישיבת ההסדר בירוחם, ולקראת סיום התקופה שהיה צריך לעשות בצבא, החליט לעשות שירות מלא. הוא עבר קורס מ"כים וחזר כמפקד לגדוד שקד בחטיבת גבעתי".
מה ייחד את יאיר ז"ל?
"בגרות נפשית יוצאת דופן. הוא עסק המון בשאלות של אמונה וחיים וקרא ספרי פילוסופיה. אחרי שהוא נפל מצאנו פנקסים שכתב על השאלות של החיים. הצוואה שלו הייתה להמשיך בחיים, אבל הוא גם אמר שצריך לתקן את העולם. הוא כתב 'תאהבו אחד את השני, תהיו אנשים טובים אחד לשני, תהיו גדולים, תהיו חזקים, תיקחו אחריות' והדבר העיקרי שהוא רצה זה שנהיה אמיתיים".
מה עוד תפס אותך במה שכתב?
"בפנקסים שלו מצאנו דפים שבהם פירט איך להגיע לחיילים ואיך להוביל אותם. החיילים שבאו לשבעה סיפרו שמכל הצוות והסגל, הוא היה הדמות שאיתה הם יכלו לדבר על הכל. במיוחד בלט יחסו לחיילים בודדים - כמו חייל מאוקראינה ששני הוריו נפטרו, שיאיר דאג לו באופן אישי וביקר בביתו".
מה היו התחביבים שלו?
"הוא היה מוזיקאי. היה לו קול מדהים. התפללנו במניין הספרדי ביישוב והוא אהב מאוד פיוטים. היה לומד אותם באינטרנט בדיוק מושלם, הכל בעל פה. בשבתות בצהריים הוא היה מלמד אותנו לשיר פיוטים. זה היה בשבילי עונג גדול. ארבעה שבועות לפני שנפל, הספקנו להקליט יחד שני פיוטים בחדר הקלטות קטן ביישוב. זיכרון מוזיקלי אחרון שנותר למשפחה. המוטו שהוביל אותו היה לצאת מאזור הנוחות. גם לנו וגם לחברים הוא תמיד אמר: 'אתם רוצים להתקדם? תצאו מאזור הנוחות'. הוא עצמו עשה הכל בצנעה ובשקט, אבל תמיד דחף את עצמו קדימה, תמיד חתר למצוינות - בין אם זה היה ככדורסלן בנעוריו, כמדריך בבני עקיבא, או כמפקד בצה"ל".
תפילה ופיוט
דמותו המיוחדת של יאיר ז"ל ממשיכה להשפיע גם לאחר נפילתו. "מה שמדהים הוא שאנשים שלא הכירו אותו בכלל, אחרי שקראו את המכתב האחרון שלו ועוד חומר שפרסמנו, לוקחים יוזמה להנציח את זכרו", מספר האב בהתרגשות.
קראו גם:
בשבוע שעבר התקיים טקס מרגש בכפר הנוער הודיות, שם לומדים עולים חדשים במגמת משטרה. "הם ערכו טקס השבעה למגמה ומסע לזכר יאיר, כשהם לבושים בחולצות עם שמו", מספר האב, "הטקס התמקד במסר של יאיר ובצוואתו - להיות אנשים גדולים, לקחת אחריות ולהיות טובים. הקראתי להם מהפנקס שלו את מחשבותיו כמ"כ, איך לגרום לחיילים להתגבר על הפחד ולהסתער יחד. הנוער עשה הכנה ממושכת חודש מראש, למד על יאיר ועל ארץ ישראל, והם הבטיחו שמעכשיו הם יערכו את המסע השנתי שלהם לזכרו".
המפעל המרכזי להנצחת זכרו של יאיר ז"ל עומד לקום דווקא בתחום שהיה כה קרוב לליבו - התפילה והפיוט. "בימים אלה יוצא לדרך קמפיין למימון המונים להקמת בית כנסת ספרדי במצפה נטופה, שייקרא 'שירת יאיר'", מספר האב, "יאיר היה מאוד מחובר למניין הספרדי, שימש כחזן וקרא בתורה בצורה מיוחדת במינה. אנשים היו באים מכל המניינים לשמוע אותו".
בית הכנסת, שכבר קיבל היתר בנייה, צפוי להתחיל להיבנות בשבועות הקרובים. "בכל מקום שבו מנציחים את זכרו", מסכם האב, "אנחנו משתדלים להעביר את המסר העיקרי שיאיר השאיר לנו - להיות אנשים טובים יותר, לקחת אחריות, ולצאת תמיד מאזור הנוחות כדי להתקדם ולצמוח".
ממשיכים את ניגון חייו - לתרומות להקמת בית הכנסת לזכר סמ"ר יאיר חנניה ז"ל: שירת יאיר