כל מי שנוסע צפונה או דרומה על כביש 65 לא יכול לפספס את הנוכחות של אורחן דברת, שבעבר היה שוקק חיים, פעיל ותוסס. אורחן הדרכים שנפתח לפני 25 שנה בקול תרועה וסומן בהתחלה כהצלחה, דעך לאחר זמן קצר ונסגר. מאז הוא עומד בשיממונו, נטוש ומוזנח.
16 שנים אחרי שהוא נסגר חזרנו אליו, לסיפור שלו וניסינו לבדוק מה יכול להעיר מחדש את המקום, כשאחת האפשרויות העומדות על הפרק היא להפוך אותו לבית מלון.
פרויקט שאפתני
בביקור באורחן דברת השבוע נראה כי הזמן עצר בו מלכת. המונומנט הראוותני של הכדור דמוי התפוז שמתנוסס על גג המבנה עדיין קיים, מתחתיו נותרו כמה שרידים משלט סניף מסעדת בורגר קינג שפעל במקום. קרקעית הבוסתן בחצר האורחן שהיה פעם מלבלב מוסתרת וזרועה עלים, שברי זכוכיות ושרידי ריהוט ישן. בקושי ניתן להבחין בבריכת המים בקצה הבוסתן ובתעלה שמובילה אל בריכה פנימית שהיתה בתוך האורחן.
הכניסה אל האורחן עצמו חסומה בקיר בטון שנבנה לאחר סגירת המקום אך פרצה בתוכו מאפשרת בכל זאת כניסה אליו; באחד החדרים הצדדיים הפנימיים זרוקים קלסרים רבים ובהם מסמכים שונים. למרות השנים שחלפו, העיצוב המיוחד של המבנה עם החלל הפנימי הגבוה עדיין נותר מרשים. במקום פעלה רשת המסעדות מובנפיק שהפעילה את המקום בקונספט של שוק דוכני אוכל שבכל אחד מהם מוצע תפריט אחר ובקומה השנייה פעל מרכז מבקרים.
האדריכל יוסי עמיר (73) תכנן את הפרויקט השאפתני של אורחן דברת והיה אחד מקבוצת היזמים שהקימה אותו. האורחן היה חלק מרשת אורחני דרך שהיתה אמורה לכלול עשר אורחני דרך ברחבי הארץ, אך היזמים הספיקו להקים רק את אורחן דברת שהיה אורחן הדגל ואת אורחן הכרמל שנפתח זמן קצר אחריו. "בשבילנו זה החלום ושברו. הצלחנו להביא את החלום ליישום ובשנה הראשונה הוא מאוד הצליח, אבל אחר כך דעך", אומר עמיר.
אורחן דברת נפתח בשנת 1996. קבוצת היזמים היו חברים מהתנועה הקיבוצית ויזמים שהצטרפו אליהם כמו שוקי רייזל ז"ל שהקים את מפגש יד מרדכי שהיה הדוגמה המתקדמת עד לאותו זמן של תשלובת שירותי דרך ותיירות. "אנחנו דרשנו בהסכם עם המשקיעים שהוא יהיה המנכ"ל בעת ההקמה והוא אכן היה המנכ"ל בעת ההקמה", מספר עמיר, "בסופו של דבר מטעם היזמים נשארנו בקבוצה שניים, שוקי רייזל ואני שהתמניתי למנהל התכנון של הרשת".
קבוצת היזמים הצליחה לעניין את איש העסקים תד אריסון ז"ל שלקח את המושכות. "הגענו למסקנה שאנחנו מוכרחים לצרף יזמים, דרך מישהו שהכיר את שלמה נחמה הגענו בסופו של דבר אל משפחת אריסון, התחלת הקשר היתה עם תד אריסון עצמו שאני קורא לו תד אריסון הגדול. הוא זה שבעצם פיתח לקנה מידה עולמי את תיירות הקרוז והפך אותה למוצר עממי".
אריסון התלהב מהקונספט של האורחן ובחר בעצמו את הלוגו והשם של המקום. "הוא היה בטקס החתימה ואז הוא הודיע לנו שמה שמעניין אותו זה המודל התכנוני, הלוגו והשם. הוא אמר שהדברים האלה הם מה שבסופו של דבר משיטים את הרשת. הוא העביר את השרביט לאחריותה של שרי אריסון שהיתה היו"ר של הרשת וכתוצאה מכך גם של אורחן דברת ואורחן הכרמל".
שער לשלום
אחת הסיבות להקמת האורחן היתה הסכם השלום שנחתם בזמנו שעורר תקווה לחיבור ישראל עם מדינות ערב. עמיר: "בתחילת התזה שעשיתי בטכניון בנושא פרשתי מפה שאותה הכין מתכנן דרכים, שהראתה שישראל היא גורם מקשר בין היבשות אפריקה, אסיה ואירופה והיא יכולה להפוך לאזור מעבר בינלאומי. המתכנן סימן במפה דרכים שהוא קרא להן דרכים בינלאומיות, הוא גם הציע תוכנית למעברי גבול שאחד מהם הוא המעבר לירדן וסוריה מתוך תקווה שיום אחד המזרח התיכון ייפתח ואז הכביש הזה שעליו יושב אורחן דברת יהפוך לכביש בינלאומי".
ההקמה של האורחן ארכה כעשרה חודשים והוא נפתח כאמור בשנת 1996. עמיר שהיה האדריכל שתכנן את המקום בחר בקונספט עיצובי מיוחד: "בנינו מודל רעיוני לתכנון רשת האורחנים", הוא מספר, "האורחן בנוי כמרכז עם שלושה אגפים, האגף המרכזי הוא אגף הסועדים העיקרי שפונה לכיוון הבוסתן, האגף השני היה לכיוון אזורי המסחר והאגף השלישי היה אגף פתוח עם חלון גדול שהשקיף להר תבור והיה אמור להיות מקושר אל בית המלון. היה לאורחן גם כיוון נוסף של התפתחות כלפי מעלה.
"למעלה היה מרכז מבקרים, מתוך מרכז האגף טיפסו אליו במדרגות לולייניות, שמחברות לקומה השנייה שאף פעם לא נוצלה. באזור הזה היה מרכז מבקרים שהיו בו 110 מקומות מדורגים עם אפשרות להקרנת סרטים. היה סרט שהוקרן בו על תיירות בגליל שנערך על ידי אייל פלד. הכל היה שקוף וכשהווילונות היו פתוחים היה אפשר מתוך מרכז המבקרים להשקיף על נוף של 360 מעלות. זה היה מתוך מחשבה שהאורחן יהיה שער התיירות לצפון".
את האורחן הפעילה חברת מובנפיק השווייצרית, רשת המסעדות והמלונות העולמית שהפעילה את המקום בקונספט של שוק עם דוכני אוכל שמציעים תפריטים שונים של מנות לסועדים. עמיר: "יש למובנפיק כמה סוגי מסעדות שהם משווקים אותן בהסכמים בעולם והמסעדה הזו היתה מסוג 'מרשה' – בצרפתית שוק – המוטיב היה שהכול בנוי כמו שוק של דוכנים וגם אזורי הישיבה כמו בשוק שונים אחד מהשני וכל אחד מיוצג על ידי קונספט אחר של עיצוב. כמו יצירת בלגן מאורגן ומתוכנן".
קונספט בעייתי
בשנה הראשונה של הפתיחה ההתעניינות של הקהל הישראלי היתה אדירה; כמות המבקרים שהציפה את המקום היתה גדולה, אבל עם הזמן בימי השיא בסוף השבוע הביקוש פחת. מה שהוביל בסופו של דבר לדעיכה ולסגירת המקום היה לדברי עמיר הבנה מוטעית של הזכיין מובנפיק לטעמו של הקהל הישראלי.
"למובנפיק היו כמה עקרונות מאוד חשובים שלישראלים היו חשובים פחות: האחד הוא חוויית השוק שהיא אנטיתזה לסדר השווייצרי, אבל בישראל הכל זה שוק וזה היה פחות אטרקציה לנכנסים", מסביר עמיר, "נוסף על כך, את האוכל בישלו והכינו לעיני המזמינים, וזה פחות התאים לקהל הישראלי במצבים של תור ולחץ. אם מישהו רצה שלוש מנות אז עד שהוא היה מקבל את השלישית, הראשונה כבר היתה מתקררת.
"באתרים כאלה הקונספט הזה בעייתי כי אנשים נעצרים ורוצים להקדיש חצי שעה לארוחה על הדרך ופחות לעמוד ולחכות בתור למנה שלהם. היתה עוד בעיה כשהיה מגיע אוטובוס של מבקרים: במסעדה כשהאוכל כבר מבושל ומוכן הרבה יותר מהיר להגיש אותו מאשר במסעדה שמכינה הכל על פי הזמנה במקום. כך נוצרו פקקים שגרמו לאט-לאט לעזיבה של הקהל".
האורחן הקדים את זמנו בכל מה שקשור לקונספט של חנויות נוחות ליד תחנת דלק?
"נכון, אבל כבר היו כמה באותו זמן. מי שעשתה את התנופה בחנויות נוחות היתה חברת 'דור אלון' שהתפתחה במקביל ליוזמה שלנו. בשלב מסוים הצענו להם לחבור אלינו והם לא הסכימו להקים איתנו רשת משותפת, הם רצו שנביא אתרים ושהם יצרפו אותם לרשת שלהם".
בסוף ההחלטה שלהם התבררה כנכונה.
"כן, היא נכונה גם כתוצאה מגישה מוטעית של גורמי התכנון לאתרי שירותי דרך ותיירות כי הגישה של דור אלון היתה להקים אתרים יותר קטנים, והמגמה שלנו היתה שעל הכבישים המהירים בישראל יהיו אתרים גדולים כמו על הדרך לירושלים ולאילת שאפשר לעצור בהם לשהות ממושכת שיש בהם המון מקומות חניה ונוחיות ושירותים בקנה מידה הרבה יותר מפותח. יש תוכנית מתאר ארצית שנקראת תמ"א 18 שמרשה להקים אתרי שירותי דרך עם זכויות בנייה מוגבלות מאוד. התוכנית הזו מאוד הקשתה על הקמת אתרים בכלל; זו הסיבה שלכל אורך הדרך בין תל אביב וירושלים יש רק תחנת דלק אחת בכיוון אחד ליד שער הגיא".
תב"ע למלון
לאחר הקמת האורחן תכנן עמיר תוכנית בניין ערים להתפתחות נוספת של המקום והצליח לאשר תוכנית להקמת מלון במקום שיכיל 100 חדרים. "זו היתה אחת התוכניות האחרונות שאושרו בכל מחוז הצפון בנושאים כאלה כי משרד התיירות הפסיק מאז לתמוך בכיוון הזה של בתי מלון".
כיום עדיין יש למקום תב"ע מאושרת למלון?
"כן, אין התיישנות על תוכנית כזו, כדי לבטל אותה צריך לעשות תוכנית אחרת במקומה. יש לאתר היום תב"ע שמאפשרת גם תוספת זכויות בנייה וגם בית מלון של 100 חדרים נוספים".
לדעתך כיום יש עדיין היתכנות להקמת מלון במקום?
"לדעתי מי שיאמין שהקורונה תיגמר בקרוב אז דווקא זה הזמן הנכון בעבורו ללכת על זה, כי אני משער שהוא יצליח לרכוש את האתר היום במחיר מוזל יותר מאשר בימים רגילים. אבל הבניין היום במצב כזה שצריך להרוס אותו וצריך לבנות את כל האתר הזה מחדש. המקום הזה הוא מקום מפתח ויש לו תוכנית בניין ערים שמאפשרת לו גדולות ונצורות. אני עוד מקווה שיהיו לו פרקים נוספים בחיים".
"את האוכל בישלו והכינו לעיני המזמינים, וזה פחות התאים לקהל הישראלי במצבים של תור ולחץ. אם מישהו רצה שלוש מנות אז עד שהוא היה מקבל את השלישית, הראשונה כבר היתה מתקררת"
חברת נ.צ.ב.א היא הבעלים היום של אורחן דברת. מנכ"ל החברה פרי אטיאס התייחס לעתידו של האורחן: "המקום לא למכירה, אלא להשכרה", הבהיר אטיאס, "אין לנו אינטרס למכור את המקום. אנחנו מאמינים בו כי יש לו מיקום פנטסטי מול הר תבור וליד כבישים ראשיים".
מדוע כל כך הרבה שנים הוא עומד במצבו הנוכחי?
"השוק קשה".
מה הבעיה?
"הנקודה המרכזית שהביאה לסגירה שלו היתה שסגרו את הכניסה הישירה אליו מכביש 65. זו גם אחת הסיבות שקשה לנו לשווק את המקום. צריך לעשות מעקף. ניסינו, אבל זה לא הצליח".
המקום מסוכן?
"הוא לא מסוכן. אנחנו דואגים שהוא לא יהיה מסוכן".
חברת נ.צ.ב.א מפסידה עליו כסף?
"מבחינתנו זו בעיה כלכלית שאנחנו מנסים לפתור אותה".
מה עתידו של המקום?
"ניסינו המון פעילויות, אבל עדיין לא הצלחנו לממשן. היתה הצעה להפוך את המקום לסופרמרקט, למרכז קניות וגם לבית מלון. המועצה האזורית עמק יזרעאל מנסה לסייע. היא שלחה לנו בעבר כמה יזמים, אבל זה לא צלח".
סגן ראש מועצה אזורית עמק יזרעאל ויו"ר הוועדה לתכנון 'יזרעאלים' שי יזרעאלי התייחס למצבו של אורחן דברת ואמר: "לפני כ־20 שנה נרכש המיזם על ידי חברת 'נ.צ.ב.א'. כיום ישנה עזובה והרס במקום ואף סכנה לציבור. מהנדס המועצה האזורית עמק יזרעאל הכריז על המקום כמבנה מסוכן והורה למועצה לבצע איטום מלא למתחם. לוועדה המרחבית מגיעות פניות רבות מיזמים שונים לגבי הפעלת המקום על פי כללי התוכנית".