שלוש שנים אחרי שנכנס לתפקידו כמנהל המוזיאון ואתר ההנצחה של חטיבת גולני, משימת חייו של שמעון מור היא להפוך את המקום לאתר שוקק חיים, שימשוך אליו אלפי מבקרים בחודש. היום פוקדים את האתר הסמוך למחלף גולני מאות בודדות של מבקרים בכל חודש, והוא מיושן ועדיין לא מונגש לחלוטין.
מוחו של מור הוגה כל הזמן רעיונות חדשים לשיפור האתר, והוא גם מבצע אותם. בשבוע שעבר הושלמה בנייתו של ארכיון שישמש ללימוד ולמחקר; שודרג האודיטוריום להרצאות; ובשבוע הבא תושלם בנייתו של מגרש מסדרים - כשהמטרה היא שהחל מהשנה הבאה יוכלו חיילי החטיבה החומה לקיים בו את טקס ההשבעה המסורתי.
"שבעה כדורים בגוף"
מור (58) נשוי ואב לשניים, תושב גבעת אבני, נולד וגדל בטבריה. "הרבה שנים גרתי בתל אביב ובאזור המרכז", הוא מספר. "החלטתי לחזור לכאן, לצפון, כי זה המקום שלנו. הייתי בין המקימים של גבעת אבני בתחילת שנות ה־90'". מור ומשפחתו קשורים בקשר עמוק לחטיבת גולני: "אשתי ושני ילדיי שירתו בגולני, וגם אבי וחמשת אחיי. יש לי ארבעה אחיינים שכרגע משרתים בגולני, והיד עוד נטויה".
הוא עצמו התגייס לגולני בנובמבר 1979 ושירת בגדוד 51; היה מפקד פלוגה בגדוד 17 בקורס מכ"ים של גולני והשתחרר מהשירות בעקבות פציעות רבות שספג בשדות הקרב בלבנון: "נפצעתי פעם אחת, חזרתי ושירתי בלבנון ונפצעתי עוד פעמיים בלבנון. הפציעה הראשונה היתה בדרום מערב ביירות, באזור הנמל המפורסם שהתפוצץ בשבוע שעבר; בפעם השנייה נפצעתי כקצין מבצעים בחטיבה באזור דאמור, עוד לפני הנסיגה הראשונה מלבנון; ובפעם השלישית נפצעתי ליד הכפר נבטייה. יש לי שבעה כדורים בגוף. אין לי איבר בגוף שלא חטף כדור".
לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1988 עבד בתחומים שונים - בין השאר היה מנהל מחלקת חקירות בביטוח הלאומי, וגם שימש כמה שנים מורה דרך: "תחום הוראת הדרך הוא תחום שאני מאוד מחובר אליו", הוא אומר. כשהתפנה התפקיד של מנהל אתר ההנצחה של גולני התמודד מור במכרז וזכה. הוא נכנס לתפקיד לפני שלוש שנים בדיוק, באוגוסט 2017, כשהוא מחליף את המנהל הוותיק יום טוב חזן ז"ל, שניהל את האתר משנת 1989.
"כל טירון בגולני מגיע לכאן במהלך הטירונות ולאחר מכן הוא בא לכאן שוב בטקס כומתה. כשתושלם בניית רחבת המסדרים, גם טקסי ההשבעה שנערכים היום בכותל יועברו לכאן"
את אתר ההנצחה של חטיבת גולני הקים בני גורפינקל בשנת 1982, יחד עם עמותת ידידי גולני ומשרד הבטחון. "תחילתו של אתר ההנצחה היתה עוד ב־1949, בגלעד שהקימו לוחמי גולני לזכרם של 87 הנופלים בקרבות על שחרור הכפרים סג'רה (אילניה) ולוביה, הסמוכים למקום", מספר מור. מאז נודע הצומת שבו ניצב הגלעד כ'צומת גולני' (היום מחלף גולני). ב־1959, עשר שנים אחרי הקמת הגלעד, החליט משרד הביטחון להקים אנדרטה, שניצבת במקום עד היום: היא קרויה 'אנדרטת תש"ח' והיתה אחת מכמה אנדרטאות שהוקמו ברחבי הארץ באותה תקופה. ב־1982 הוחלט להקים במקום את אתר ההנצחה ומוזיאון גולני.
מור מעיר כי מחלף גולני שהוקם לפני כמה שנים בודד את השטח של אתר ההנצחה והפך אותו לפחות נגיש, מה שגרם להתמעטות המבקרים באתר: "הקמת המחלף גרמה לא מעט נזק למקום. פעם הכניסה היתה הרבה יותר נגישה. כל מי שעבר נכנס וגם נהנה ממטעמי ביתן האימהות שהיה כאן למטה. מהרגע שהצומת הפכה למחלף, המקום איבד קצת מערכו. היום אנחנו מתחילים לראות זרימה מחודשת של מבקרים, אבל זה עדיין לא מספיק.
"כדי לפתור את הבעיה יצאנו יחד עם מי שאחראי על הצומת במיזם של הקמת מחלף קטן ביציאה, לפני תחנת הדלק, ששיפר קצת את נגישות היציאה. הכוונה היא להנגיש בהמשך את המחלף גם בכניסה לאתר, כדי שיהיה אפשר להיכנס לאתר ההנצחה ישירות. היום היציאה ממנו קלה הרבה יותר מהכניסה".
"אלפי בני נוער בשנה"
מור מדגיש כי מטרתו העיקרית של האתר היא ההנצחה של חיילי גולני הרבים שנפלו במערכות ישראל: "אנחנו רואים את המקום קודם כל כאתר הנצחה, ורק לאחר מכן כמוזיאון. לצערי, נכון להיום יש 1,479 נופלים מחטיבת גולני. האחרונים שבהם היו בחודשיים האחרונים; עמית בן יגאל ואיתי סבן זכרם לברכה. המקום נועד להנציח את המספר הלא־קטן של לוחמים שהחטיבה הזו איבדה, משום שהיא החטיבה היחידה בתולדות צה"ל שנלחמה בכל מלחמות ישראל. מעבר להנצחה יש כאן כמה מכלולים, כמו המוזיאון, שדרכם אנחנו יכולים להנגיש את המקום ולהסביר על המורשת האדירה של חטיבת גולני. אנחנו מעבירים כאן את מורשת החטיבה ומנחילים אותה לילדים ולנערים. כל טירון בגולני מגיע לכאן במהלך הטירונות ולאחר מכן הוא בא לכאן שוב בטקס כומתה. אנחנו עושים כמה טקסים נוספים במהלך השנה, כמו טקס התייחדות גדול מאוד שנערך פעם בשנה, באוגוסט או בספטמבר. מבחינתנו, זה הטקס המרכזי שמנציח את חללי גולני. בהמשך, כשתושלם בניית רחבת המסדרים, גם טקסי ההשבעה שנערכים היום בכותל יועברו לכאן".
כמה אנשים מבקרים באתר בממוצע בחודש?
"לפני תקופת הקורונה ביקרו בו לצערי רק כ־1,200 איש בחודש; מבחינתי זה מעט מאוד. המספר לא כולל חיילים, שמגיעים הנה הרבה יותר. ברגע שנסיים את השיפוץ הוא ימשוך הרבה יותר אנשים.
"כשקיבלתי את המקום הוא היה קצת מיושן. אנחנו נמצאים במאה ה־21 ואין סיבה בעולם שלא נלך קדימה. אני עובד בשיתוף הדוק מאוד עם עמותת גולני ועם המועצה האזורית גליל תחתון. כל המרחב של אתר ההנצחה והמוזיאון, שכולל 60 דונם, שופר בצורה משמעותית, כולל האזורים שמדמים את שדה הקרב. אנחנו משתדלים לתת מענה לכל חתכי הגיל שמבקרים כאן".
מי באמת האוכלוסייה שמבקרת?
"בעיקר גמלאים. אבל הקמנו עכשיו 'אתר גיחה' שאמור להביא לכאן אלפי בני נוער בשנה, בעיקר בכיתות י"א-י"ב. הם ישהו כאן כ־36 שעות, כולל לינה בחורשה, ובמהלך השהות שלהם ננחיל להם ערכים על שירות משמעותי בצה"ל. זו תוכנית שאני יזמתי ואנחנו מחכים לאישורים האחרונים".
מי מממן את המקום?
"משרד הביטחון נותן את החלק הארי, וחלק קטן מגיע מתרומות. הרבה דברים נעשו מיוזמתי, אבל גם העמותה בתוך העניין ואנחנו עובדים בשילוב ידיים מדהים, בפרט לאחרונה. המקום מתחיל לצבור עכשיו תאוצה. נעשית כאן השקעה של מיליונים, לדוגמה במגרש המסדרים שאנחנו בונים כרגע, מתקציב בלתי רגיל שמממן משרד הביטחון".
מה המטרה שלך?
"היעד שלי הוא 5,000 מבקרים בחודש ואני מאמין שבסופו של דבר זה יקרה, כאשר נסיים את כל המטלות. אנחנו הולכים לשדרג למשל את המוזיאון בצורה כזו שאני מאמין שהוא ימשוך לכאן הרבה מאוד אנשים. כרגע המוזיאון מתבסס על מה שהיה, אבל אנחנו מתכוונים לקראת סוף השנה לשדרג אותו בצורה יותר משמעותית".
דרושים: 40 מיליון שקל
מור עובד באתר במשרה מלאה ומשמש גם כעין מפקד לחיילות גולני, שמוצבות במקום במתכונת 'יומיות' ומשמשות כמדריכות למבקרים. הוא מעיד כי הוא חש סיפוק רב מעבודתו: "אני נהנה לעשות את מה שאני עושה, כי אני מאמין בו".
במשרדו, על הקיר שמאחורי הכיסא שלו, תלויה תמונת הדמיה מרשימה של בית מורשת גולני שאמור לקום בעתיד באתר: "החלום הגדול שלי הוא להשלים את הקמתו. כרגע אין עדיין כסף לבנייה; נכון להיום חסרים לנו כארבעים מיליון שקל. אנחנו מגייסים כל הזמן כספים".
אתה מצפה ליותר עזרה מהמועצה האזורית גליל תחתון?
"אני מצפה ליותר עזרה מכל גורם שיכול לעזור לנו, כי אני חושב שחטיבת גולני צריכה לקבל את מה שמגיע לה, לפחות בתחום התודעתי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ואני נעזר בהם במה שצריך. אין להם יכולת לעשות כל מה שאני מבקש, כי התקציב רוב רובו הוא ממשרד הביטחון".
לסיום, היכן לדעתך נמצא העץ המפורסם שהוא סמלו של גולני? ליד יבנאל, או במקום אחר?
"יש ויכוח עד היום מהו עץ גולני - האלון המצוי שנמצא ליד מפקדת גולני הראשונה ביבנאל, או עץ הזית. אני חושב שיש יתרון לעץ הזית על פני האלון המצוי. לשניהם יש שורשים מאוד חזקים הנטועים היטב באדמה ושניהם ירוקי עד, שאלו התכונות שמסמלות את חטיבת גולני; אבל הערך המוסף שיש לעץ הזית הוא שיש בו את הסימבוליות של השלום. יש לנו באתר קיר שנקרא ''קיר הזעקה', שבנוי בצורת משולש ומסמל את אותה אמא שבסיום המלחמות כורעת ברך, מרימה ידיה לשמיים ומבקשת רק דבר אחד: שלום. זה אחד הדברים שמאפיינים את החטיבה: אנחנו יודעים להילחם כשצריך ולעשות את זה הכי טוב, אבל אנחנו גם יודעים שבסופו של דבר יש לנו מטרה לחיות בשקט ובשלווה".
האתר פתוח למבקרים בימים ראשון עד שישי. בימים א'-ה' מ־9:00 עד 16:00; ביום ו' מ־9:00 עד 13:00. מחיר הכניסה לאתר הוא סמלי ונע בין שבעה לעשרה שקלים לאדם.
עוד כתבות תמצאו בערוץ חדשות עפולה והעמק