איש העסקים העפולאי וסגן ראש העיר לשעבר, ראובן יוקלר, ואחותו חדווה, אשת חינוך מוערכת תושבת רעננה, הנציחו את הוריהם, ניצולי השואה, בספר ילדים חדש ומרגש במיוחד. הספר, 'הקבצן הקטן מדאראבאן', מספר את סיפורה של שואת יהודי רומניה בגטו דורוהוי ואת קורותיהם של זאב ויפה יוקלר ז"ל באותם ימים. את הספר כתב המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט העפולאי, עמנואל בן סבו.
האם יפה נהגה לצייר פרחים, נופים, שמי תכלת ומי ים רוגעים. את הכאב והייסורים, לילות האימה ומבט השוטרים הרומנים, שמרה עמוק פנימה בלבה. יפה וזאב שמרו על היומן האישי המצהיב שבו העלה זאב על הכתב את קורותיו כילד בגטו דורוהוי, את הכפור, הרעב, העוני, מות אביו וגבורת שני אחיו ואחותו.
הספר, 'הקבצן הקטן מדאראבאן', הוא סיפור על שני ילדים קטנים, ראובן וחדווה, המגלים יום אחד ציור שונה מפרחים ושמים תכולים על הכן, כשאימא מציירת וצובעת בדממה. התוצאה: ציור של ילד קטן, לבוש בגדים מרופטים, עם לחיים כחולות מכפור מקפיא וידו פשוטה לקבל נדבה. הילד הפיקח והערני ראובן נדהם לגלות דרך אמו הציירת, כי מדובר בלא אחר מאשר אביו זאב, החזק והגיבור, כפי שנראה כילד בגטו דורוהוי.
"אבא שלי זאב היה איש עסקים ידוע, איש שפתח את לבו וכיסו לכל, תרם לבית הכנסת ברעננה ולקהילת יוצאי רומניה, לאנשים פרטיים ולעמותות חסד, כולם ידעו שאבא שלי נדיב גדול ומאיר פנים'', מספר ראובן יוקלר ומוסיף, ''בלילות הוא היה מתגנב מגדר הגטו דורוהוי עם עוד כמה קבצנים קטנים כמותו, גופו הקטן רועד מפחד שמא השוטרים הרומנים יתפסו אותו ויירו בו למוות. אחד הסיפורים המזעזעים שאבא סיפר לי, כשהסכים לדבר על הימים הקשים והחשוכים האלה, היה כשפעם אחת אף אחד מהכפריים לא נתן לו שאריות מזון להביא למשפחה לאכול, וכדי לא לגווע ברעב, אבא סירב לחזור לגטו בידיים ריקות, התגנב לחצר האחורית של חוואי רומני, נכנס בשקט לדיר החזירים, אסף את המזון שהחוואים זרקו לחזירים וחזר מאושר לגטו עם קליפות תפוחי אדמה'', מספר בהתרגשות ראובן יוקלר.
על הספר הוא אומר: "הספר מרגש אותי מאוד, זהו סיפורם של הוריי זאב ויפה אך יותר מכל, יד ושם, הנצחה מרגשת של תקופה חשוכה בהיסטוריה האנושית בכלל ושל העם היהודי בפרט. ההורים הגיבורים שלנו שקמו מאפר, ניערו את אבק השואה והקימו משפחה לתפארת בארץ ישראל''.
האחות חדווה מספרת על משפחה חמה ומלוכדת: "על אף הימים הקשים שחוו הורינו, הבית היה בית שכולו אהבה עם הורים עוטפים, מגוננים ומעניקים הכל בחיוך ובשמחה. האהבה בין הוריי היתה משהו מיוחד. אמי יפה ז"ל היתה אמנית רב תחומית מציור ועד פיסול. באופן מעורר התפעלות מכאובי השואה לא באו לידי ביטוי באופן מופגן ביצירותיה, את מקומם תפסו האופטימיות, השמחה וחדוות החיים, על אף שאימא גדלה יתומה מאם שנספתה בשל הרעב במחנה העבודה. אבי זאב ז"ל היה אדם נעים הליכות ואיש שיחה מרתק".
המחנך והסופר עמנואל בן סבו אמר: ''סיפורם של יפה וזאב יוקלר הוא סיפורה של תקופה, סיפורו של העם היהודי השב למולדתו. מנער מעליו את האבק והאפר, זוכר, כואב ומקים מדינה ומשפחה מפוארת, ממשיך את שרשרת הדורות של עם הנצח. אני מודה למשפחת יוקלר על הזכות שגלגלו לידי בחשיפת סיפורה העוצמתי של משפחתם בימי השואה, סיפור חשוב מאוד ומשמעותי בחינוך ובעיצוב זהותו של הדור הצעיר כחלק מהזהות הישראלית''.
הספר יצא לאור בהוצאת 'מיטב-ארגמן'.