היישוב שדמות דבורה בפרט והגליל התחתון בכלל איבדו בשבוע שעבר את החקלאי שמוליק שוורץ ז"ל, שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 83. במשך שנים ארוכות הוא היה מעורב בחיי המושב כחבר בוועד המקומי וכנציג המושב במליאת המועצה האזורית הגליל התחתון, ואף נחשב למי שפיתח את החקלאות בשדמות דבורה. הוא הקים משק חקלאי, רפת ומשתלות, ובמקביל עבד גם במשרד החקלאות כמדריך השקיה, מים וקרקע. כמו כן שימש שם כמדריך בשירות הדרכה ומקצוע. "זו אבידה מאוד גדולה למשפחה ולכל הגליל התחתון. הרבה מאוד אנשים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה", אומר בכאב אחיו של שוורץ, לייבל'ה.
החקלאי הוותיק היה ניצול שואה עם סיפור חיים יוצא דופן. "שמוליק נולד בעיירה באוקראינה. כשהוא היה בן שבע נכנסו הנאצים לעיירה", משחזר האח לייבל'ה את המסע שעבר אחיו מאז היותו ילד. "המשפחה, שכללה אז את אבי, אמא של שמוליק ועוד שני אחים, נכנסה לגטו. באחת האקציות, 'האקציה של סוכות' (ה־26 בספטמבר 1942, יום שבו גורשו כ־800 מתוך 1,700 יהודי גטו בורשצ'וב למחנה ההשמדה בלז'ץ), לקחו את כל המשפחה לצעדת מוות בתחנת הרכבת בסמוך לעיירה, פרט לאבי שעבד במחסן תבואות. סבתא, שהיה איתם, התקשתה ללכת והתיישבה. הגרמני ניגש אליה וירה לה בראש".
כשראה שוורץ הצעיר את המתרחש הוא נבהל והסתתר: "הוא הסתתר מאחורי שיח וכשהשיירה המשיכה הוא חזר הביתה והתחבא מתחת למיטה", מספר האח. לא חלף הרבה זמן והגרמנים הגיעו לבית יחד עם אחותו בת ה־12, לחפש אותו. היא קראה לו 'מילשו', ככה קראו לו בפולנית: 'מילשו, אמא קוראת לך לבוא איתנו'. אבל כנראה שהיה לו חוש שישי כי כשהוא ראה את הנעליים של הגרמני הוא המשיך להתחבא מתחת למיטה והם עזבו את הבית".
אחיו של שוורץ מספר כי לאחר מכן הוא הסתתר זמן רב בבית השימוש שהיה בחצר: "כשאבא חזר מהעבודה, היחיד שהוא מצא זה שמוליק. כל המשפחה הוגלתה למחנה ההשמדה בלז'ץ וכולם הושמדו שם. זה היה בסוכות 1942". שוורץ הקטן ואביו יעקב היו במשך שנתיים במסע בריחה והישרדות: "הוא היה ילד ששקל מעט, רוב הזמן היה בלי נעליים ואבא סחב אותו על גבו". לייבל'ה אף מציין שלימים, כשאחיו חזר לסייר במקום, הוא מצא את השירותים שבהם התחבא.
אחרי המלחמה נישא האב בשנית לרחל לבית הופמן, ניצולת שואה אף היא, ששירתה כאחות בשורות הפרטיזנים. ב־1946 הגיעה המשפחה למחנה העקורים וצלר בגרמניה, שם למד שוורץ ב'חדר' ובבית ספר עברי. תוך שלוש שנים נולדו לו שלושה אחים חדשים: מיכה, לייבל'ה וצביקה. לארץ הגיעו באפריל 49', היישר לשדמות דבורה. "הרבה מאוד שנים לא שמוליק ולא אבא דיברו על מה שעברו. רק בשנים האחרונות הוא התחיל להיפתח והחל לתת גם הרצאות על השואה".
לייבל'ה מספר כי אחיו אהב מאוד את המדינה. "הוא נפצע קשה בצבא, פציעה שהרגיש עד יומו האחרון, אבל מעולם לא הגיש תביעה - לא למשרד הביטחון ולא לשום גורם. שמוליק היה ארץ ישראל השורשית. הוא אהב את הארץ ואת הגליל התחתון. בגלל שהוא היה איש הדרכה כל מי שבא איתו במגע הבין שיש פה איש מיוחד", הוא אומר ומוסיף, "שמוליק היה אוהב אדם, לא הרים קול אף פעם, הכל היה בנועם ולכן היה אהוב על כולם. הוא היה הדבק של המשפחה. איש משפחה למופת. הוא חווה אסון לפני 25 שנה כשהבן שלו אוד נהרג בתאונת עבודה במשק. כלפי חוץ הוא נשאר אותו שמוליק, אבל בפנים זה שבר אותו לגמרי וזה דבר שנשאר איתו עד הסוף". שוורץ ז"ל הותיר אחריו אשה, אסתר, שלושה ילדים: ליאת, אייל ואיתי ותשעה נכדים.