לא הרבה יודעים, אבל בשכונת גבעת המורה בעפולה מתכנס מדי ערב 'מועדון הסנדוויץ'': בני נוער בכיתות י'-י"א נפגשים למשך שלוש שעות במתנ"ס של 'שחקים', שם הם מכינים סנדוויצ'ים לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. כ־250 סנדוויצ'ים כאלה מכינים הנערים מדי שבוע. הכריכים עוברים למנהלות בתי הספר, שמחלקות אותם לילדים.
הפעילות הברוכה הזאת מתקיימת בשיתוף פעולה של 'שחקים' עם אגף הנוער של עיריית עפולה. מי שיזם את הרעיון ואחראי על 'מועדון הסנדוויץ'', שפועל כבר חמש שנים, הוא איציק פחימה (50): "היה לי חלום כשהייתי ילד - כשאהיה גדול ומיליונר אפתח מועדון של בני נוער. אז היום אני גדול ולא מיליונר, אבל הגשמתי את החלום", הוא אומר בעיניים בורקות.
"זה אפשרי"
פחימה, אבא לשלושה ילדים וסבא לשניים, גדל ומתגורר בגבעת המורה. הוא עובד בשירות בתי הסוהר במתקנים 'שאטה' ו'חרמון', שם הוא מטפל באסירים עם 'התמכרות מקיפה והתנהגות מזיקה'. עבורו זוהי סגירת מעגל, אחרי שהיה בצעירותו נער בעייתי ואף בילה בין כותלי בית הכלא כאסיר: "אובחנתי כילד בעייתי", הוא מספר, "אבל לא הייתי ילד בעייתי אלא ילד עם המון בעיות. אז האבחון לא היה מקצועי כמו היום, שיש יותר מודעות לבעיות קשב וריכוז. מצאתי את עצמי בגיל 11 עם המון סימני שאלה והמון זמן פנוי, ובזמן הזה נחשפתי לדברים שלא הייתי צריך להיחשף אליהם. על זה שילמתי מחיר מאוד כבד בחיים", הוא אומר ומוסיף, "בכלא עברתי תהליך משמעותי מאוד, שיצר אצלי שינוי גדול בחיים - אם זה בתפיסה שלי את החברה, את עצמי ואת העולם".
מה הביא למפנה?
"אני מסתכל על זה כעל נגיעה של אלוהים. אלוהים נגע בי ונתן לי הזדמנות שנייה. אני נתתי לעצמי הזדמנות, דבר שלא האמנתי שאני יכול לעשות. לא חשבתי שאני יכול לצאת מזה. מגיל קטן חיפשתי מישהו שיאמין בי ושיסמוך עליי, ולא היו כאלה. דווקא שם, בכלא, מצאתי את זה. היום אני נקי מכל דבר שמשנה מצב רוח ותודעה, כבר 13 שנה, חודשיים ויומיים".
בעקבות התהליך שעבר החליט פחימה לעשות 'תיקון'. הוא התחיל לעבוד בשירות בתי הסוהר ולטפל באסירים, שחלקם חלקו איתו פעם את אותו התא: "יש בעיה באמונה עיוורת בקרב האנושות בכלל והאסיר בפרט", הוא אומר. "אם תספרי להם על אנשים שהשתקמו, זה לא ידבר אליהם. אבל כשהם רואים את זה מולם, הם מבינים שזה אפשרי. אני מודל לחיקוי עבורם. נפגשתי עם אסירים שהיו איתי בבית הסוהר, וזה מה שיצר אצלם את התקווה".
מסגרת חמה ועוטפת
בחמש השנים האחרונות מתחזק פחימה, לצד עבודתו בשב"ס, את המיזם שלו: 'מועדון הסנדוויץ''. הפרויקט החל במסגרת תוכנית 'מעורבות בקהילה', שנועדה להגביר את המעורבות החברתית של התלמידים. פחימה בחר בעצמו תלמידים מבתי הספר 'אלון' ו'אורט עפולה' שישתתפו בפרויקט. הרעיון המקורי היה להעניק לבני הנוער מסגרת כדי שלא יסתובבו ברחובות. מיזם הסנדוויצ'ים התחיל אחרי מקרה שאירע עם אחת הנערות במועדון, שהותיר את פחימה עם חלל בלב. "המטרה היתה שלבני הנוער יהיה מקום משלהם בשעות אחר הצהריים, ובזמן הזה הם גם מכינים ארוחת ערב יחד ומבשלים בעצמם", מספר פחימה. "בסיומה של אחת הארוחות, ילדה אחת שאלה אם היא יכולה להכין סנדוויץ' כדי לקחת איתה. שאלתי אותה למי הוא נועד והיא אמרה 'לאח שלי'. יומיים לא ישנתי אחרי המקרה הזה, ומשם התפתח הרעיון.
"אנחנו נעזרים בלא מעט תורמים כדי להוציא את 'מועדון הסנדוויץ'' לפועל. תורמים שאני מגייס בעצמי. אחת מהן היא מזל כהן (פעילה חברתית בעפולה - ר.ש) שתורמת מזמנה ועוזרת לי לגייס תורמים. היינו רוצים שיבוא מישהו ויאמץ את המועדון הזה".
הנערים והנערות המשתתפים בפרויקט מבלים במועדון בין השעות שש לתשע בערב. חוץ מלהכין כריכים הם גם עורכים ערבי גיבוש, יוצאים לטיולים, מבשלים ארוחת ערב קבוצתית והעיקר - מקבלים מסגרת חמה ועוטפת לשעות אחר הצהריים. על כל זה 'מפקד' פחימה באהבה ובמסירות גדולה. "פניתי ל'שחקים' בעניין ולא תיארתי לעצמי, גם בפנטזיה הכי ורודה שלי, שזה מה שייצא בסוף לפועל", הוא מספר, ונזכר בתחילת הדרך: "היה קשה מאוד להביא לכאן בהתחלה את בני הנוער. הלכתי בעצמי לראיין ולאתר בני נוער שיכולים להתאים למקום הזה. הייתי הולך לבתים שלהם, לוקח אותם ומחזיר. היום, תודה לאל, אנחנו כבר במקום אחר.
"לא כל אחד יכול להתקבל לכאן. לקחתי רק את אלה שהרגשתי שיהיו מחויבים לגמרי למקום הזה. יש לנערים האלה אחריות גדולה: אם אחד מהם לא מגיע זה אומר שלמחרת יהיה ילד שיישאר רעב".
"לשבור את הזמן"
פחימה מצהיר שהוא רוצה למנוע מבני נוער לחזור על הטעויות שהוא עצמו עשה. קל לראות את הקשר הקרוב שבינו לבין הנערים: כשהוא מגיע למועדון הוא עובר ילד ילד, מחבק ושואל לשלומו. מנגד, אם הם מאחרים או מתנהגים באופן לא ראוי, הוא לא מהסס להעמיד אותם מיד במקום. "אני יודע מה המשמעות של המועדון עבור הילדים האלה", הוא אומר. "אם לא תופסים את הנער או הנערה בצומת הדרכים המשמעותי הזה של גילאי 14-17, את חלקם נאבד. בפעילות הזו אני לובש כמה כובעים: מדריך, דמות סמכותית, חבר, אבא. זה מעבר לפעילות במועדון.
"המקום הזה מספק להם משמעות", מוסיף פחימה. "פתאום מישהו צריך אותם. מעבר לזה שהם תורמים לאחרים הם תורמים גם לעצמם ומקבלים הרבה חוויות ראשוניות שיילכו איתם הלאה. המקום הזה משמש להם כמו בית. הם לא היו באים לפה אם לא היה להם כיף, ובזכות המקום הזה הם יקבלו כלים לעתיד טוב יותר. זו המטרה: לבנות חברה מתוקנת יותר".
עידן כהן בן ה־18 נמצא שלוש שנים במועדון, ומשמש כיד ימינו של פחימה. אף שכבר סיים את שעות ההתנדבות ב'מעורבות בקהילה' ולמרות הגיוס המתקרב לצה"ל, הוא ממשיך עדיין לפקוד את המקום: "כשאיציק הוציא אותי משיעור לפני שלוש שנים והסביר לי על המועדון הוא קרא לו 'שובר זמן'. מקום לשבור את הזמן הפנוי של בני הנוער", מספר כהן ומודה: "לא כל כך רציתי לבוא. אבל אחרי שני מפגשים כבר התאהבתי במועדון, שהפך לחלק מהחיים שלי. אני כל היום פה, זה כמו הבית שלי. גם החיבור לאיציק היה מיידי ופשוט התחלתי להגיע לכאן בלי קשר לשעות ההתנדבות. עושה לי טוב בלב כשאני יודע שילד לא הולך לישון רעב בזכות הסנדוויצ'ים שלנו. אלה דברים שלא הייתי חושב עליהם לפני שהגעתי לפה. זה שינה לי את כל החשיבה: הבנתי כמה חשוב לתרום".
פחימה, מה המקום הזה נותן לך?
"זה מוציא את הילד שבי".
אתה מרגיש שפה אתה עושה את התיקון שלך?
"חד משמעית. אני עושה את מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי".