לסנדי בן זקן בן ה־38 מקיבוץ יפעת היה חלום: לפתוח בית תמחוי משלו שיספק מזון לאנשים נזקקים. לפני כארבע שנים הגשים בן זקן את החלום והקים בעפולה עלית את עמותת 'עזר לזולת' הפועלת מדי יום ומחלקת ארוחות חמות בין 13:45-12:30 למי שצריך. המקום שפועל על טהרת הנתינה בלבד ללא מטרות רווח, לא רק עושה עבודת קודש בכך שהוא מחלק מזון לנזקקים ומעניק להם אווירה חמה ועוטפת, אלא גם מעסיק בהתנדבות אנשים בעלי צרכים מיוחדים שלוקחים חלק בתפעול השוטף של המקום.
"העמותה מחלקת אוכל לנזקקים מכל האזור. אני עובד בתיאום מוחלט עם הרווחה ששולחת לפה אנשים שזקוקים לכך, וגם מגיעים לכאן אנשים ששומעים על המקום מפה לאוזן", מסביר בן זקן כיצד המקום מתנהל, "חלק מהאוכל אנחנו מבשלים פה וחלק מגיע דרך 'מבצע הצלת מזון'. אנחנו לוקחים מכל מיני מוסדות חינוך או קייטרינגים שבמקום לזרוק את האוכל, הם נותנים לנו אותו. אנחנו מגישים כל יום ארוחת צהריים חמה שכוללת מנה בשרית ותוספת, עם סלטים ושתייה, כמעט ל־40 איש. מגיעים לפה בסביבות ה־25 איש שלוקחים גם מנות לבית". מעבר לחלוקה היומית הם מחלקים גם פעם בחודש כ־70-60 סלי מזון למשפחות נזקקות.
כאמור, מי שמפעיל את 'עזר לזולת' זה כחמישה-שישה אנשים עם צרכים מיוחדים שמגיעים למקום מדי יום. "זו 'העבודה' שלהם. חלקם לא מוצאים עבודה או לא מצליחים להחזיק בה ופה יש להם את המענה של המסגרת הזו שנותנת להם תעסוקה", מספר בן זקן וממשיך, "זה משלב אותם בקהילה ומעצים אותם. הם רגילים להיות במקום המקבל ופתאום זה הפוך. הם אלה שנותנים ושומעים הרבה תודה. זה עושה להם טוב ונותן הרגשת שיוך. נוצרים פה קשרים יפים ביניהם לבין הסועדים".
בן זקן הוא מורה לחינוך מיוחד במקצועו. לפרנסתו הוא עובד עם המתנדבים בעלי הצרכים המיוחדים וגם מלמד בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. ל'עזר לזולת' הוא מגיע בכל יום. "העמותה היא לשם שמים. יש תרומות למקום לפני חגים או אנשים שתורמים דרך קבע".
החיבור לחינוך המיוחד הוא אומר הגיע מהבית: "לאמא שלי היתה מעל עשר שנים מועדונית בבית של חבר'ה עם צרכים מיוחדים ומשפחות של ילדי רווחה. הייתי עוזר לה הרבה ולכן החלטתי גם ללכת ללמוד את זה".
מאיפה הגיע החלום לפתוח בית תמחוי?
"זה התבשל אצלי עוד כשגרתי בתל אביב. יש שם המון חסרי בית ברחובות ובתקופה ההיא הייתי עובד כברמן ומחלק להם אוכל שנשאר וככה נוצר בי הרצון הזה לעזור ולתת. כשהגעתי לעמק ראיתי שיש את ההזדמנות הזו".
למה דווקא בעפולה עילית?
"זה תמיד היה החלום שלי ונוצרה פה הזדמנות לפתוח מקום כזה שעוזר לאנשים ועושה טוב לאחרים וקפצתי עליה. בהתחלה רציתי מגדל העמק כי זה יותר קרוב לי לקיבוץ, אבל יש שם כבר בית תמחוי וגם בנוף הגליל. רק בעפולה עילית אין בית תמחוי. יש פה עמותות שמחלקות אוכל וסלי מזון אבל לא מקום שבאים אליו, יושבים ואוכלים ממש כמו מסעדה. נוסף על כך, בעפולה עלית וגבעת המורה לצערי יש את האוכלוסיות היותר מוחלשות ואכן יש פה ביקוש".
על תחושת הסיפוק שהמקום נותן לו אומר בן זקן: "אני מאמין שהעזרה הזו בלי שום אינטרס מאחדת את העם. הכל נעשה בלב שלם ונקי. נוצרים פה קשרים יפים בין הסועדים למתנדבים. כל סועד שמגיע אני מכיר ויודע מה שמו ונותן לו גם את הטלפון שלי. אני מנסה לעשות את המקום כמה שיותר חמים כדי שירגישו כמו בבית".
כשבן זקן אומר בית הוא מתכוון לכך. הסועדים שמגיעים למקום הם לאו דווקא כאלה שידם אינה משגת, אלא גם כאלה שמחפשים איך להפיג את הבדידות. "מגיעים לפה הרבה אנשים שאני יודע שהם לא צריכים אוכל, אבל הם באים לפה כי הם מאוד בודדים אז המקום הזה עונה על עוד צרכים: להרגיש שייכות, לדבר, לראות. שואלים את הסועדים מה שלומם, איך הם מרגישים. ואני שמח על כך שגם אנשים כאלה באים. המטרה של המקום זה לתת כמה שיותר. לרוב הסועדים הם פרצופים מוכרים, אבל לצערי תמיד יש גם פרצופים חדשים".
כשאתה מסתכל מהצד על המקום שהרמת במו ידיך וכמה טוב הוא עושה לאחרים, מה ההרגשה?
"חיוך בלב. חלום שרצית והצלחת להגשים וליישם זו הרגשה שאי אפשר לתאר".
ענבר פלדמן (38), שמתנדבת פעמיים בשבוע ב'עזר לזולת', מספרת גם היא על המקום המיוחד: "אני עובדת בבית אבות ופעמיים בשבוע מגיעה ל'עזר לזולת'. ההתנדבות במקום הזה מאוד מרגשת אותי. עליתי לארץ לפני שבע שנים מקולומביה ושם לא עוזרים למשפחות נזקקות ולאנשים בודדים. המקום הזה הוא כמו אוניברסיטה של החיים. הסיפוק הזה לתת קצת ממני ולתרום מעצמי עושה טוב בלב", משתפת פלדמן ומוסיפה, "חלק מהמתנדבים לא עובדים אצלנו והמקום הזה מעניק להם מסגרת, עצמאות, ביטחון ותחושת שייכות".