ציון ז'אנו, בן 36 מעפולה שסובל מניוון שרירים, לא נותן למחלה לעצור אותו. כמעט 20 שנה שהוא מתנדב בתחנת כיבוי אש בעפולה, פוקד את התחנה יום יום ועוזר במשרדים ואף לכבאים במה שצריך. ז'אנו, שבשעות הפנאי שלו אף עוסק בגרפיקה בבית, מתנייד על כיסא גלגלים ומתקשה לדבר באופן שוטף עקב מחלתו, אך בהחלט ניכר עליו שהוא בחור נבון ואינטליגנט שאינו נותן לקשיי החיים להכריע אותו.
"כיף לי לעזור ולתרום", הוא אומר, "השגרה שלי היא פה. אני חי פה, אוכל ונושם פה. לפעמים אני נמצא כאן מהבוקר עד הערב, הולך וחוזר. מתייחסים אליי כמו לכולם ואני גם מרגיש ככה. אני רואה את התחנה כמקום עבודה בהתנדבות, כבית ויש לי פה חברים. התחנה זה החיים שלי".
החיבור לתחנה החל כבר בגיל צעיר. "כשהייתי בן 16 הביאו אותנו לביקור כאן מבית הספר. ביקשתי להתנדב ומאז אני פה. כמעט כל ילד חולם להיות כבאי", הוא מספר כיצד הכל התחיל.
סימני המחלה הראשונים הגיעו כשהיה בן 6. "לא נולדתי ככה. זה בא בהדרגה. בהתחלה עוד הלכתי קצת תוך כדי שהחזקתי בדברים, אבל כשנכנסתי לבית ספר יובלים הביאו לי הליכון ואחר כך קנו לי כיסא גלגלים. ישבתי עליו ומאז נדבקתי עליו", הוא מספר בחצי בהומור ומוסיף, "קיבלתי את זה מאוד קשה, אבל תמיד יש לי תקווה, אני לא מתייאש. אני מקווה שיום אחד אני אוכל ללכת".
על גיל התבגרות וכיצד הילדים האחרים התייחסו אליו, הוא מספר בחיוך: "היו לי חברים וחסר להם שהם לא היו מקבלים אותי כמו כולם".
ז'אנו, אשר התנדב בעבר גם במשמר אזרחי, חושב שההתנדבות והיציאה מהבית חשובה מאוד לאנשים עם מוגבלות. "זה חשוב לתרום. אני לא חושב שצריך לתת לנכות להגביל אותך. כל אחד שרוצה יכול לתרום מעצמו. אם אני אגיד אני לא יכול, מה ייצא לי מזה? רק לשבת בבית כל היום. אין דבר העומד בפני הרצון, הכל בראש. תמיד יש תקווה. צריך לשמור על שמחה ולהיות פעיל".
ז'אנו אהוב מאוד בקרב האנשים בתחנה שדואגים לנוחיותו ומבהירים שבלעדיו הכבאיות לא זזות. "הוא אחד הכרישים פה, בלעדיו כלום לא זז", אומר אחד העובדים במקום, "אני זוכר אותו עוד כשהתחיל כמוקדן. הייתי לוקח ומחזיר אותו הביתה".
החלום הגדול, הוא אומר, זה להתנדב במקום שוויתר עליו - הצבא. "אני רוצה להתנדב כמה שאפשר, אבל החלום הכי גדול זה להתנדב בצבא ובמשטרה", הוא אומר, "רציתי מאוד להתגייס לצבא, אבל לא קיבלו אותי אז הלכתי לשירות לאומי גם פה במכבי אש וגם במשמר האזרחי. אני עדיין מאוד רוצה להתגייס. כל פעם אני שולח להם מכתבים עד שיקבלו אותי להתנדב".