בני (ברנרדו) שפיצר מנצרת עילית, שנשלח ל־25 שנות מאסר באשמת הריגה של מתדלק לפני כ־18 שנה, עשוי להשתחרר שמונה שנים לפני הזמן.
עפולה: רוצח אשתו, יריב סויסה, מתחתן בשלישית
"את הנעשה אין להשיב", אמר ראש ועדת השחרורים וסגן נשיא בתי משפט השלום בת"א לשעבר, השופט בדימוס חנן אפרתי, לאחר שהוועדה בראשותו הסכימה לבקשתו של שפיצר והקדימה את שחרורו בשמונה שנים. "המנוח איבד את חייו בנסיבות שאיבד, ואין דבר שיוכל להחזיר את גלגל הזמן לאחור".
נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד רעות אביגל, לא הסתירה את מורת רוחה מהאמירה והגיבה בכעס: "זאת תגובת הוועדה לעמדת משפחתו של המתדלק הקורבן? די באמירה כזו כדי לפגוע באמון הציבור. כל דבר שנעשה לא ניתן להשיב. האמירה אינה ראויה, ומציגה את מותו של קורבן העבירה כתוצאת לוואי שולית למעשיו של שפיצר". הפרקליטות הגישה ערעור לבית המשפט על החלטת הוועדה, אך אם ערעורה לא יתקבל, שפיצר יהיה בקרוב אדם חופשי.
"לא להשאיר עדים"
האירוע התרחש ב־28 בפברואר 1998. שפיצר, ששירת בתותחנים, גנב שני רובי גליל מבסיס ברמת הגולן והציע לאביו לבצע יחד שוד. כשהגיעו אל תחנת הדלק 'סונול עין הגליל' בצומת אלומות, הסתירו את פניהם בכובעי גרב ונכנסו במטרה לשדוד את המתדלק. מחקירתם ומכתב האישום שהוגש נגדם עלה כי עוד לפני השוד הסכימו בהחלטה הדדית "לא להשאיר עדים", כדבריהם.
למראה המתדלק מוחמד אל־הייב, בדואי בן 27 מהכפר מרר, איימו עליו השניים ברוביהם והורו לו לשכב על הקרקע ולהניח את ידיו על ראשו. לאחר שעשה כן, ירו שניהם בראשו ולאחר מכן נמלטו מהמקום כשכל שללם מסתכם בפחות מ־300 שקל, כך על פי כתב האישום. חייו של אל־הייב נגדעו כשהוא מותיר אחריו אלמנה צעירה בהריון ראשון, שממנו נולדה לו כעבור שלושה שבועות בתם היחידה, שלא זכתה להכיר את אביה.
האב והבן לבית שפיצר לא נעצרו מיד, ובמשך כחצי שנה לא היה למשטרת מרחב העמקים קצה חוט בעניין. פענוח הרצח התאפשר רק לאחר מעצרו של עבריין מקומי, מכר של שפיצר הבן, שנתפס בעקבות ירי שביצע באחד מרובים הגליל הגנובים. גם הנשק נתפס, ותרמילי הכדורים שירה נשלחו למעבדה הבליסטית של המשטרה. התשובה חוללה תפנית בחקירה שלבסוף הובילה את החוקרים לבני משפחת שפיצר. תחילה הכחישו השניים כל קשר לאירוע, ואף מסרו גרסאות סותרות, עד שבשלב מסוים הודו, שחזרו את האירוע כולו לפרטי פרטים והועמדו למשפט.
בתום משפטם, במסגרת הסדר טיעון, הורשע האב ברצח ונידון למאסר עולם, ואילו הבן הורשע בעבירת הריגה בלבד ונידון ל־25 שנות מאסר. "עבירת ההריגה המיוחסת לבן נושקת לעבירת רצח, ולא בקצה הנמוך של הסקאלה", ציין התובע במשפט לפני 18 שנה.
"מסוכנתו הוכחה"
כאמור, הפרקליטות הגישה ערעור על שחרורו המוקדם של שפיצר, שנדון בבית המשפט המחוזי מרכז לוד. לפני כשבועיים עמדה עו"ד אביגל על הבעייתיות שבעבירת ההריגה שבה הורשע: "ועדת השחרורים טעתה בכך שלא התייחסה ברצינות הראויה לעבירה שבוצעה. עבירת ההריגה הופחתה מרצח להריגה בנסיבות של הסדר טיעון בלבד. בית המשפט יכול להתרשם מהנסיבות הקשות של ביצוע העבירה. רצח פאר־אקסלנס, אי־אפשר להתכחש לכך, אך הוועדה בחרה להתייחס אליו כאל 'עבירת אלימות קשה ביותר'", ציטטה את השופט אפרתי ואת נציגי הציבור בוועדה.
הפרקליטות טענה גם כי בהחלטה על שחרור אסיר שנותרו לו עוד שנים ארוכות עד תום עונשו ראוי להשתמש רק כאשר התנהגות האסיר היא ללא רבב. "אין זה המקרה בענייננו", קבעה עו"ד אביגל. "בחלוף 18 שנה מביצוע העבירות, מתרשמים גורמי הטיפול כי רמת המסוכנות של שפיצר בינונית. בגיל 22 היה מעורב בנטילת חיי אדם ומאז לא שולב בחברה 17 שנים, לא התמודד עם לחצי היומיום ועם קשיי הקיום.
תוכנית דלה זו של הרשות לשיקום האסיר אינה מתיישבת עם מהותו של האסיר, שמסוכנותו הוכחה במעשים. למעשה, מהחלטת הוועדה נראה כי השיקול העיקרי היה הפיכת שפיצר למקרה לדוגמה, שיעודד אסירים אחרים להשתתף בתוכניות טיפול. שיקול זה אינו ממין העניין, ולכל היותר היה עליו לבוא כשיקול נלווה ליתר הנתונים - בוודאי לא לגבור עליהם", דחתה עו"ד אביגל את נימוקי הוועדה.
מנגד ציין סנגורו של שפיצר בפני בית המשפט כי למרשו לא נרשמה ולו הערת משמעת אחת בכל 17 שנות מאסרו. נהפוך הוא, לאורך השנים אף יצא לחופשות באופן סדיר, ללא כל הפרה של תנאי החופשה. "הפרקליטות מלינה בעיקר על כך שתקופת השליש שנותרה לשפיצר היא ארוכה, כשהשחרור הוא ב־2024", הבהיר הסנגור.
"מדובר באדם שנכנס לכלא בגיל 21 והיום הוא עוד מעט בן 40, ומחצית מחייו ריצה עונש מאסר. הוא עמד בכל תוכנית שיקומית טיפולית שהציעו לו, ובאמת הפנים ועשה את הדברים כמו שצריך, מתוך כוונה אמיתית. מרשי נמצא בסוף השיקום הפרטני וסיים את כל הליכי השיקום