התרגשות יוצאת דופן אפפה בשבוע שעבר את בית משפחת סיני בצפת כשנודע להם כי הבן, עמוס, נמנה השנה עם 120 חיילי צה"ל שיקבלו ביום העצמאות הקרוב את אות 'מצטיין הנשיא' מידי נשיא המדינה, ראובן ריבלין.
הסייען המוסלמי מדרום לבנון שהפך לחרדי בצפת
סיפורה של משפחת סיני מקפל בתוכו שרשרת של אירועים יוצאי דופן, שבסופם הגיעה המשפחה מלבנון לישראל, התגיירה והתיישבה בצפת.
עמוס סיני (21) נולד כמוסלמי בלבנון והגיע לארץ בהיותו בן שנתיים בלבד. כיום הוא משרת בגדוד 51 של גולני. "הזהות שלי היא יהודית ללא עוררין", מספר סיני.
"הכבוד וההכרה שבאים לצד ההחלטה להעניק לי את אות 'מצטיין הנשיא' לא מגיעים לי, אלא לאבא שלי, שעבר שבעת מדורי גיהנום כדי להגן עלינו מאימת ארגון החיזבאללה בלבנון וכדי להביא אותנו לישראל, כדי שנוכל לגדול ולחיות כאן כמשפחה רגילה, חופשית ולא נרדפת, כמו שהיתה משפחתו שלו בלבנון".
"שהסיוט הזה ייפסק"
אביו של עמוס, אברהם סיני (63), נולד וגדל בלבנון ושירת כקצין בצבא דרום לבנון. עם הקמת ארגון החיזבאללה ופרוץ מלחמת לבנון הראשונה נוצר קשר בין משפחת סיני לבין קצין בכיר בצה"ל; בהדרגה החלו בני המשפחה לאסוף מידע רלוונטי על פעילות הארגון והעבירו אותו לקצין, שיצר עמם יחסי ידידות.
אברהם סיני ואחיו עברו בינתיים להתגורר בדרום לבנון, מחשש פן חיזבאללה יבקשו לנקום בהם, אך המשיכו להגיע לכפר הולדתם כדי לעבד את האדמות השייכות למשפחה. כך, באחת הפעמים שהגיע לביתו הישן, תפסו אנשי החיזבאללה אותו ואת אחיו ולקחו אותם בשבי.
בראיון שהעניק האב ל'ידיעות קרית שמונה' ו-mynet לפני כשלוש שנים, סיפר בגילוי לב על העינויים הקשים שחווה במהלך החודשים הארוכים שבהם היה בשבי הארגון. "שעות ספורות אחרי שהתעוררתי, התחילה לבעור אש הגיהנום", סיפר אז.
"הבנתי שאבי ואחיי נמצאים בתאים סמוכים, פשוט שמעתי את זעקות הכאב שלהם. ואז הגיע תורי: מישהו כיסה את עיניי וגרר אותי לאיזה חדר. בהתחלה היו רק שאלות: 'מה לך ולצבא הישראלי? מה סיפרת להם? כמה זמן זה נמשך? אתה יודע מה הם מתכננים?'
"החלטתי לשתוק. אמרתי שאני לא יודע כלום ואז קשרו אותי אל הקיר מהידיים והתחילו לגרד לי את עור הגב בסכין. תוך כדי באו גם מכות, בעיטות ואגרופים. אחר כך היו מחזירים אותי לתא, שבור ורצוץ, ואחרי כמה שעות הכל התחיל מהתחלה. לאורך כל הזמן עיניי היו מכוסות, כך שבהתחלה בכלל לא ידעתי מיהו החוקר שמדבר איתי, רק שמעתי את הפקודות הקרות - להכות ולפצוע.
"בכל פעם שהחזירו אותי ככה, חצי מת, הייתי מחזיק בידיים קוראן שמצאתי מתחת למזרון ומתפלל, מבקש מהקדוש־ברוך־הוא שייקח אותי בעצמו, שהסיוט הזה ייפסק. ניסיתי אפילו לתלות את עצמי בעזרת סמרטוט, אבל הוא נקרע לפני שהספקתי להיחנק".
סיני טוען שבאחד הימים נלקח מתאו והוסע במכונית למקום שלא הכיר, שם המתין לו אדם שהחזיק בזרועותיו תינוק - בנו בכורו, שהיה אז כבן שמונה חודשים בלבד. האדם שפגש היה בכיר בארגון חיזבאללה, שהפציר בו לחשוף בפניו את הקשרים שטיפח עם ישראל, אך סיני סירב ואז - לנגד עיניו, לדבריו - שפך נפט על גופו של התינוק הצורח ושרף אותו בחיים.
אחרי כשנה שוחררו בני המשפחה מהשבי, אך סיני הרגיש כזר בקרב בני עמו. באחד הלילות החליט לברוח בריצה לבית אחיו בדרום לבנון. לפני כ־16 שנה הגיע עם משפחתו לצפת, יצר קשר עם רבּהּ של העיר, הרב שמואל אליהו - שבסיועו, כאמור, התגיירה המשפחה.
יעמוד בראש מורם
עמוס הוא הבן הרביעי במשפחת סיני שהתגייס לצה"ל. בחודשים האחרונים הוא שהה בפעילות מבצעית בחברון ובעוד חודשים ספורים הוא עתיד להשתחרר מצה"ל, אבל כבר עכשיו ברור לו שפניו מועדות לקריירה ביטחונית.
"אני חושב על המשך שירות בשב"כ, או אולי בשב"ס", הוא אומר, "אבל בינתיים אני מתרכז בהכנות לקראת הטקס. ההורים שלי יהיו שם לצדי וזה הדבר שהכי מרגש אותי, כי אני יודע כמה זה חשוב לאבא שלי".
"לפני 30 שנה עמדתי במרתפי החיזבאללה מכוסה בדם, בראש מורכן ובבגדים קרועים", אומר השבוע אביו, "ובשבוע הבא אעמוד בראש מורם ובחולצה לבנה לפני נשיא מדינת ישראל, שיעניק אות הצטיינות לבן שלי. ברגעים האלה אזכור בכאב ובדמעות גם את אחיו הגדול של עמוס, שלא זכה להגיע לישראל".