ירמי שרעבי מעפולה, נכה צה"ל ממלחמת לבנון הראשונה, חיפש במשך 33 שנים אחרי שני טייסי מסוק יסעור שהצילו את חייו וחיי חבריו בחילוץ מורכב ומסוכן.
מחפשים טייס שהתרסק עם מטוסו לפני 53 שנים
כל מה שרצה היה לומר להם מילה אחת - תודה. לפני כמה חודשים, בתום מבצע חיפושים ארוך, הצליח סוף סוף לאתר אותם. השלושה נפגשו, שוחחו על מה שקרה ובעיקר התרגשו.
לפני כחודש שבו ונפגשו והפעם עם האיש שפיקד על אותו חילוץ - הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שבזמן מלחמת לבנון הראשונה היה סמח"ט חטיבת גולני. "הם היו בשוק שבמשך 33 שנים אני מחפש אותם. הם לא ציפו לזה", אמר בשבוע שעבר שרעבי בהתרגשות, "הם עשו המון גיחות לחילוץ פצועים ואף פעם לא חיפשו אותם להגיד להם תודה. הגיע להם צל"ש על מה שהם עשו".
חילוץ תחת אש
שרעבי בן ה-53, יליד עפולה, בן רביעי מתוך חמישה אחים, גדל בשיכון גאולים ולמד באוהל מאיר ובישיבה התיכונית 'נעם' שבפרדס חנה. כשהגיע לגיל 18 רצה להתגייס לחטיבת 'גולני', כי בשכונה שבה גדל שלטה הכומתה החומה.
"כולם שם היו 'מורעלים' לשרת בקרבי ובגולני", סיפר. באוגוסט 1980 החל את שירותו הצבאי, תחילה בגדוד 13 וכשסיים קורס מ"כים, עבר לגדוד 51, שמפקדו אז היה קצין מבטיח בשם גבי אשכנזי.
ב-6 ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון. בתחילת היום החמישי למלחמה קיבל הגדוד פקודה להשתלט על ציר ביירות-דמשק. בירידה מג'בל ברוך נקלע הכוח למארב מסוקים סוריים, והנגמ"ש של שרעבי חטף פגיעה ישירה מטיל. הוא נפצע קשה ברגל שמאל ואיבד דם רב. עוד שני נגמ"שים נפגעו. לכוח היו שני הרוגים ו-13 פצועים.
"כשהתחילה המתקפה של המסוקים הייתי מחוץ לנגמ"ש. ראיתי את הטיל עף לעברנו", שחזר השבוע שרעבי, "רציתי לקפוץ מהנגמ"ש, אבל תוך כדי ניסיון הקפיצה הטיל פגע בנגמ"ש. נפלתי פנימה ומיד ראיתי שהרגל השמאלית שלי התרסקה לחלוטין. חילצתי את עצמי החוצה.
"מאחר שכמעט כל הצוות הרפואי של הגדוד נפגע, לא היה מי שיטפל בפצועים. כל פעם עבר מישהו ודחף לי מורפיום. שכבתי שם במדרון ואז התחילה מתקפה של מטוסי מיג. הם התחילו להפציץ אותנו ואני שכבתי שם חסר אונים. לא יכולתי לעשות כלום, אבל לא חשבתי שאמות".
אשכנזי, שלפני המלחמה מונה לסמח"ט החטיבה, ביקש בקשר חילוץ מוסק. מסוק יסעור שהיה קודם במשימה אחרת, אך בטרם המריא מישראל צורף אליו רופא, נשלח לפנות את הפצועים.
הטייסים הגיעו לג'אבל ברוך כשהם קצרים בדלק והתקשו למצוא נקודה ראויה לנחיתה, כי ההר היה סלעי ומשופע מאוד. בעצם, המסוק לא ממש נחת. גלגל אחד הוצב על הדרך והדלת האחורית הורדה אליה, כשכל משך הפינוי המסוק למעשה ריחף.
פינוי הפצועים נמשך זמן רב, מאחר שבתוך כל הכאוס שהשתרר שם בהר, אף אחד לא מיין אותם. הטייסים היו לחוצים להמריא, כי היו מודאגים ממצב הדלק.
"אמנם איבדתי הרבה דם, אבל הייתי ער. שמעתי את הדו-שיח בין אשכנזי לטייס, והוא התעקש שהטייס ינחת. זה היה חילוץ מסובך עם המון לחץ בגלל הדלק. אחרי שהמראנו, המסוק נחת ב'גיבור' לתדלוק קצר ומשם המראנו לבית החולים זיו בצפת.
"בבית החולים הורידו את הפצועים הקלים, אבל אותי לא הורידו כי לא היה מקום בחדרי הניתוח לפצועים קשה", סיפר שרעבי. "משם המשיך המסוק לכיוון רמב"ם, אבל גם שם אמרו שאין מקום לפצועים קשה והמליצו להם לטוס לתל השומר".
הרופא המוסק, שהיה מודע לחומרת הפציעות ולזמן הרב שעבר מאז שהחיילים נפגעו, אמר לטייסים שעליהם לטוס לעפולה, אחרת הפצועים לא ישרדו את הטיסה.
"בזכות ההחלטה של הרופא, חיי ניצלו", אמר שרעבי בהתרגשות. בבית החולים העמק נכנס שרעבי לניתוח, שבו עבר קטיעה. "13 ניתוחים עברתי בבית החולים העמק. שכבתי שם כחודשיים וחצי ולאחר מכן עברתי לשיקום בתל השומר. שם למדתי ללכת עם תותבת".
אחרי שהשתקם והחל בחייו האזרחיים למד שרעבי אופטיקה, פתח חנות לספרי קודש ואחר-כך חנות לנעליים אורתופדיות. כיום הוא בעלים של מכון העתקות בעיר. בשנת 2002 נישא למזל ויש להם בת אחת. "לא קיבלתי את הפציעה קשה", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי: קרה לי משהו ואם אני אבכה - זה לא יעזור לי. הכול מלמעלה. המשכתי הלאה עם החיים".
חיפוש של 33 שנה
מרגע ששוחרר מבית החולים רצה שרעבי להיפגש עם שני טייסי היסעור שהצילו את חייו. "רציתי להגיד להם תודה רבה. נכון שהם עשו את התפקיד שלהם, אבל בכל זאת, הם סיכנו את עצמם בשבילי. זה לא מובן מאליו".
החיפוש אחריהם החל אי שם באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת ונמשך עד לפני כמה חודשים. שרעבי פנה להמון אנשים ולחברים מחיל האוויר. כולם אמרו שיבדקו וינסו לעזור, אבל אף אחד לא הצליח לאתר את שמות הטייסים שהשתתפו באותו חילוץ.
"כל מי שהכרתי שהיה לו קשר לחיל האוויר - שאלתי אותו אם יוכל לעזור לי למצוא את הטייס