"אני לא אהיה רגועה עד שאראה את ג'ון בון ג'ובי בכותל עם כיפה", מרשה לעצמה לחלום בהקיץ מרית ברקו מרמת ישי (35), המעריצה מספר אחת של להקת בון ג'ובי בישראל.
עכשיו באמת: בון ג'ובי מגיעים לישראל
למסיבת העיתונאים החגיגית בשבוע שעבר, שבה הכריזו גיא בסר ושי מור יוסף, בעלי 'בלוסטון גרופ', והמפיק הבינלאומי מרסל אברם על הגעתה של הלהקה להופעת בכורה בישראל בעוד כארבעה חודשים, הוזמנה גם ברקו, אף על פי שהיא לא חלק ממערכת ההפקה, והתרגשה עד דמעות מהרגע ההיסטורי. ברקו, המובילה יחד עם בנות נוספות את קבוצת המעריצים של הלהקה בישראל וחברה במועדון המעריצים העולמי הרשמי, לא הצליחה לעצור את ההתלהבות שאחזה בה. כבר שנים שהיא 'רודפת' אחרי הלהקה בכל העולם, רצה כאחרונת הגרופיות מהופעה להופעה, מבמה לבמה, וממש לא משנה לה שהיא כבר מזמן עברה את גיל העשרה. "רגע ההכרזה היה מרגש מאוד עבורי, צמרמורות עברו בי", היא מודה, "לאט לאט הבנתי שזהו - זה הולך לקרות והלהקה סוף סוף תופיע בישראל".
חיבור משנות ה־90
ברקו, במקור מנצרת עילית, מתגוררת כיום ברמת ישי עם בעלה שחר. היא עובדת כאחראית בשירות לקוחות של חברת סלקום, וסיימה לאחרונה תואר בשיווק ופרסום.
ב־17 השנים האחרונות להקת בון ג'ובי תופסת חלק נכבד מחייה, כשברזומה שלה יש כבר לא פחות מ־24 הופעות של הלהקה ברחבי העולם שאליהן הגיעה. לאורך השנים היא נפגשה עם חברי הלהקה, ומתחזקת אוסף של תמונות איתם המעיד על מפגשי הפסגה. אם תשאלו אותה תגלו מיד שהיא בקיאה בכל פרט ופרט עליהם ויודעת על כל צעד שהם עושים ברחבי הגלובוס, אז אתם מוזמנים לנסות ולהתקיל.
ההערצה ללהקה החלה אצלה אי שם בשנת 92'. "כשחיברו אותנו לכבלים בכלל אהבתי להקה אחרת שנקראת 'איסט 17'", היא נזכרת, "אבל אז היה סוף שבוע שלם על להקת בון ג'ובי עם כל השירים שלהם וזה שבה אותי. הייתי מרותקת למסך באותו סוף שבוע. אחר כך התחלתי לקנות מגזין בגרמנית בשם 'בראבו' שבו הם הופיעו הרבה. לא הבנתי מילה, אבל שמרתי את כל הפוסטרים והכתבות עליהם".
בשנת 98' החל אצלה מסע ההערצה האינטנסיבי. "הכרתי באמצעות צ'ט באינטרנט חברה ישראלית שאהבה את הלהקה, והיא סיפרה לי שהיא טסה להופעה שלהם באמסטרדם", היא ממשיכה, "היא סיפרה לי על הפגישות שלה איתם ומאוד הסתקרנתי. אחרי שנתיים, כשהייתי בצבא, אימא שלי קנתה לי במתנה כרטיסים לשתי הופעות שהיו ללהקה בלונדון באצטדיון וומבלי. טסתי לבד ובגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שלי בהופעה, לא הצלחתי להירגע. הייתי בהלם מהשואו" .
בתום ההופעה היא הלכה עם חברה לפאב, וביציאה הבחינה במעריצים של הלהקה מארצות שונות שאותם הכירה באמצעות קבוצות באינטרנט. מפה לשם היא מצאה את עצמה לוחצת את ידו של סולן הלהקה, ג'ון בון ג'ובי. "זיהיתי את אחד המעריצים מאיטליה והוא סיפר לי שג'ון בון ג'ובי ואשתו נמצאים פה", היא נזכרת ועיניה נוצצות, "ניגשתי לג'ון, לחצתי לו את היד והוא לחץ לי בחזרה. מרוב התרגשות לא הצלחתי להוציא מילה מהפה".
מאושרת מעוצמת החוויה היא שבה לארץ, כשהיא מקפידה לשמור על קשר עם המעריצים ברחבי העולם באמצעות האינטרנט. במשך שעות היא נהגה לשוחח עמם ולהחליף חוויות, וכך התחברה לגרעין המעריצים הקבוע.
אחריהם בכל אירופה
בשנת 2001, לאחר שהשתחררה מהצבא, עבדה ברקו בבית מלון במשך תשעה חודשים ברציפות רק כדי לחסוך כסף - ניחשתם נכון - להופעות נוספות של בון ג'ובי. חודש וחצי היא נדדה ברחבי אירופה בעקבות הלהקה והתייצבה בלא פחות מתשע הופעות שלה, כשהיא עוברת ממדינה למדינה ברחבי היבשת. "זה היה מרתון מטורף", היא משחזרת, "חודש וחצי של מעבר מהופעה להופעה, כשבכל הופעה מה שהיה הכי חשוב לי זה לעמוד בשורה הראשונה מול הבמה עם דגל ישראל. באחת ההופעות למשל, בציריך, היו המון דחיפות לפני הכניסה למתחם וממש מעכו אותי ואת החברות שלי, אבל לא ויתרנו".
לאחר חודש וחצי של הופעות וריצות ממקום למקום היא שבה לארץ והתקשתה לחזור לעצמה. "זה היה אינטנסיבי", היא נזכרת, "לקח לי חודש להתאושש וממש נהייתי חולה. זו להקה של פרפורמרים מקצועיים מעל ומעבר למה שמכירים פה בארץ. אחד מחברי הלהקה הוא קלידן יהודי בשם דייויד בראיין, וכל פעם שאני מולו עם דגל ישראל הוא צועק 'משפוחה', ואנחנו עונים לו 'משפוחה' בחזרה. אני חושבת שזה מרגש אותו לראות ישראלים בקהל".
שנה לאחר מכן צפתה ברקו באחת התוכניות בטלוויזיה והבינה כי הלהקה הולכת להופיע בצילומי תוכנית בלונדון באחת הרשתות המובילות. בלי שום היסוס היא חיפשה ומצאה את הטלפון של האולפנים והתקשרה. "דיברתי באנגלית עילגת", היא משחזרת, "שאלתי אם אני יכולה להגיע במיוחד מישראל לאולפן והבחורה מעבר לקו ענתה לי שכן", היא נזכרת בעיניים בורקות, "היא הייתה נחמדה מאוד והבט