חיים סיבוני, בן ה-16 וחצי מבית שאן, המתמודד עם תסמונת דאון, חולם עוד מילדות להיות די. ג'יי מוכר. לאחרונה הוא החל להגשים את חלומו, אחרי שסיים בהצלחה קורס די.ג'אים בבית ספר מח"ט אורט, שהסכים לקבל אותו לקורס על אף העובדה שהוא אינו תלמיד בבית הספר הזה. מאז הוא כבר הספיק לתקלט במסיבה לילדי אקי"ם ולהרקיד את הקהל.
מטולה: עלה לתקן את הדוד שקפא והחליק מהגג
"פתאום נכנס בי רוכב קטנוע ואיבדתי את ההכרה"
בגלל הספר: "הייתי בכסא גלגלים בחתונת בתי"
"כשאגדל אני אתארגן ואתלבש חגיגי ואלך להופיע בתור די. ג'יי. אני אקפיץ את הקהל ואעשה שמח. אני מאוד אוהב לראות אנשים שמחים", אמר השבוע סיבוני, תלמיד בבית ספר 'גולני' לחינוך מיוחד בבית שאן.
רוב היום בחדר
חיים, בן למשפחה בת ארבעה אחים, מתמודד עם תסמונת דאון, אך דבר לא עוצר בעדו לעסוק באהבתו הגדולה ביותר - המוסיקה. אמו מזל סיפרה השבוע על ילד חייכן, שמגיל צעיר התחבר למוסיקה, וחולם להיות די. ג'יי מצליח. "מכיתה א' כשהוא נחשף להרקדות בבית הספר, היה ברור לכולם שריקודים ומוסיקה הם הצד החזק שלו ושאליהם הוא הכי מתחבר", סיפרה, "לפני שנתיים הוא ראה את אריק ביט ודיויד בלונדי שהם די.ג'אים מבית שאן והם העלו אותו לבמה וגם אפשרו לו לתקלט איתם".
חיים סיפר על הערצתו לצמד הדיג'אים ועל הרגע שעמד איתם על במה אחת, כשהרקידו את הקהל. "בכיתי מרוב התרגשות", אמר, "הם רק גרמו לי עוד יותר לרצות להיות די.ג'יי".
לפני שנתיים ביהקש סיבוני מהוריו ציוד די.ג'יי בסיסי כדי שיוכל להתעסק במוסיקה בבית. "הוא כל כך אוהב את המוסיקה וזה עושה אותו מאושר", אמרה אמו, "לכן החלטנו לקנות לו".
אחותו פרח בת ה-13 הוסיפה שההורים קונים לו גם אוזניות ומיקרופונים כל הזמן, בשל השחיקה כתוצאה משימוש רב בציוד. "יש לנו אוסף של ציוד בבית", אמרה אחותו, "מהרגע שהוא מגיע מבית ספר הוא רק עם המוסיקה עד לפני שהוא הולך לישון". לאחרונה עשה סיבוני צעד נוסף לעבר החלום כשלפני כמה חודשים סיים קורס די. ג'יי בבית הספר הטכנולוגי מח"ט אורט כשהצטרף לילדים נורמטיביים. אמו שמעה על הקורס מאחיינית שלה שלומדת בבית הספר והחליטה על אף החששות לרשום אותו. "שאלתי בבית הספר אם חיים יכול להצטרף", סיפרה, "זה היה אחרי שהקורס כבר התחיל, ובית הספר נענה בחיוב. בהתחלה התביישתי להביא אותו לשם שהוא יהיה עם שאר הילדים. לא ידעתי אם הוא יסתדר איתם, אבל הם באמת קיבלו אותו יפה והוא מאוד נהנה. השפה שלו היא מגבלה אצלו אבל גם על זה מתגברים".
חיים שנכח בכמה מפגשים זכה לקבל תעודה בסיום הקורס, אותה תלה על דלת חדרו. בחדר הוא שם את ערכת הדי. ג'יי, שבה הוא מנגן ברוב שעות היום. "התייחסו אליי מאוד יפה בקורס", סיפר, "שיתפו אותי בכול ועזרו לי אם הייתי צריך. זה פשוט הייתה חוויה. נהניתי מאוד".
חולם בגדול
בבית משפחת סיבוני המוסיקה לא מפסיקה אף פעם. מדי יום חוזר חיים סביב השעה 16:00 לביתו לאחר יום לימודים ומיד המוסיקה מתחילה להתנגן. אם רוצים למצוא אותו בין השעות 16:30 ל-21:00 צריך ללכת בעקבות המוסיקה, ישר לחדרו, שם הוא מתקלט, רוקד לפי הקצב ונראה מאושר במיוחד.
מאז שסיים את הקורס, כאמור, הוא כבר הספיק לתקלט במסיבת חנוכה לילדי אקי"ם יחד עם ילד נוסף מהקורס וגם מתלווה פעם בחודש לדי. ג'יי שמתקלט בבית עמית בעפולה. "אני מאוד נהנה מזה", סיפר, "אני מגיע מבית ספר כל יום, מתקלח וישר מתחבר למוסיקה. אני מאוד אוהב מוסיקה מזרחית - בעיקר את אייל גולן, משה פרץ, דודו אהרון וליאור נרקיס. כל זמן שאני לא בבית ספר אני על המוסיקה. המוסיקה מרגיעה אותי. אני עושה את זה באהבה וכשאני שם אני לא חושב על שום דבר אחר".
אמו של סיבוני סיפרה על החיים בבית, כשהמוסיקה מלווה את כל המשפחה מדי יום. "גם עם הרעש מסתדרים", אמרה עם חיוך, "זאת האהבה שלו. אין לו הרבה חברים מחוץ לבית הספר וזה הבילוי שלו. אנחנו כבר התרגלנו לזה. כל יום אומר שכשיגדל הוא יהיה די. ג'יי. הוא מחובר למוסיקה בגוף ובנשמה. מה שעושה לו עניין, זה משמח אותי. צריך לראות אותו בפעולה כדי להבין כמה אושר זה מסב לו".
אחותו פרח שחולקת איתו חדר בבית סיפרה כי למדה עם השנים להסתדר גם היא עם המוסיקה של השותף. "אנחנו מסתדרים", סיפרה, "מגיל קטן הרגילו אותי לזה. זה קשה אבל יש לכך גם יתרונות שגדלים בבית עם ילד עם צרכים מיוחדים. אני גאה באח שלי. למרות שהוא גדול ממני בשלוש שנים הוא מקבל יותר יחס, דבר שפעם היה גורם לי לבכות. עכשיו אני יותר בוגרת ולוקחת את זה בתור יתרון. אני מוציאה לו שירים ואחר כך הוא הולך למחשב ומחפש אותם כבר בעצמו. אם זה בעברית אני רושמת לו פעם אחת ובפעם הבאה הוא יודע כבר למצוא לבד. אם זה באנגלית אני מחפשת בשבילו והוא שואל אותי אחר כך איך כ