בשבועות האחרונים דנה ועדת ההנחות של עיריית טבריה במאות תיקים של חובות ארנונה שלא שולמו כבר למעלה מעשור. מדובר בחובות בסך עשרות מיליוני שקלים שלא נגבו, ולא צפויים להיגבות בעתיד, ולכן העבירה הוועדה המלצה למשרד הפנים על מחיקתם. לאחרונה היא המליצה על מחיקה של כ־20 מיליון שקל, וזו כנראה רק ההתחלה.
סטרט־אפ: לימוד גיטרה בעזרת אפליקציה חדשנית
תא"ל צביקה פוגל פותח מכללת הייטק בטבריה
השוותה בין השואה לעזה - ולא תפוטר מעבודתה
איך מוחקים חובות ולמה, בזמן שעיריית טבריה סובלת מגירעון עמוק שעמד בשנה שעברה על 131 מיליון ורק בסוף השנה נדע בכמה התכווץ?
"יש כל מיני סיבות וסיפורים איך הגענו למצב כזה", אומר ראש העירייה, יוסי בן דוד. "היו ראשי ערים וממונים על הארנונה משנות ה־80 וה־90 וגם מאוחר יותר שלא אכפו ולא דרשו גבייה, והסכומים האלה צמחו לממדים מפחידים עם ריביות של פי אלף מהמקור כפי שאנחנו רואים היום. המקסימום שניתן לגבות כיום מהחובות האלה הוא כ־20 אחוז מהסכום, מה שמאוד מצער".
איך נמחק חוב?
ועדת ההנחות של עיריית טבריה כוללת שלושה חברים: היו"ר רפאל טרבלסי מהקואליציה, זיו יעיש מהקואליציה ואבי גבאי נציג האופוזיציה.
טרבלסי הכתיב כלל אצבע עם כניסתו לתפקיד, שלפיו דיון במחיקת חוב בתיק ארנונה יתבצע רק אם בעל החוב ישלם את הקרן, כלומר את החוב המקורי שלו ללא ריבית, הצמדה וקנסות. יש לציין כי לא פעם החוב קופץ במאות ואלפי אחוזים מסכום הקרן שלו, כמו למשל באחד התיקים שהוגשו לוועדה, שבו חוב של 5,000 שקל הגיע ל־40-30 אלף שקל אחרי שבע שנים.
ככלל, משרד הפנים מאשר מחיקת חוב שלא ניתן לגבייה אם התקיימו שני תנאים: לבעל החוב אין נכס הרשום על שמו, ואין לו יכולת כלכלית לשלם את החוב על פי פרמטרים שלו ביחד עם הרשות המקומית. בתנאים האלה, בדרך כלל, דורש המשרד תשלום עבור שלוש השנים האחרונות של החוב ומאשר את מחיקת שאר החוב.
קיימים שלושה מסלולים של מחיקת חוב בוועדת ההנחות. האחד, מחיקה לאחר שאדם לא שילם מסים מוניציפליים במשך שנים רבות ואין לו יכולת כלכלית לשלם אותם; המסלול השני הוא הסכם פשרה על גובה החוב בין התושב למחלקת המיסוי והגבייה. לאחר שהוא משלם את חובו על פי הפשרה ועדת ההנחות שוקלת אם להמליץ על ההסדר ולמחוק את יתרת החוב. ההחלטה הזאת לא תמיד חיובית, כמו למשל במקרה שהוועדה התבקשה לאשר מחיקה של 700 אלף שקל לבעל חוב של 770 אלף שקל, כלומר כ־90 אחוז מהחוב לאגף המיסוי והגבייה, אבל היא לא אישרה זאת. מבירור של 'ידיעות טבריה' עולה כי בעל החוב רצה למכור נכס שברשותו ובגלל החוב לא יכול היה לעשות זאת.
המסלול השלישי הוא פסיקה של בית משפט לאחר שבעל החוב הגיע לסיכום משפטי והוועדה מאשרת את הפסיקה.
אחת הבעיות המרכזיות בגבייה היא 'חובות אבודים' שקיבלו את התואר הזה אחרי עשר שנים ולבעל החוב אין נכסים או יכולת לשלם אותם.
כך, למשל, באחד התיקים שנדונו בוועדה, עלה חוב של תייר ששכר דירה בעיר במשך מספר שנים ולא שילם ארנונה. אותו תייר צבר חוב של אלפי שקלים וחזר לחו"ל. הניסיונות לאתר אותו כדי לגבות את התשלום עלו בתוהו וכיום, בחלוף השנים, החוב הגיע לסכומים גבוהים. במקרה זה המליצה הוועדה למחוק את החוב בטענה שלא ניתן לבצע את הגבייה ומדובר ב"חוב אבוד".
כיצד אפשר למנוע מקרים כאלה? הרשות יכולה למנוע מכירת נכס ולבצע עיקולים על נכסים כסנקציות על חובות עבר, אבל סנקציות אחרות נמצאות כיום רק בידיה של חברת הגבייה ('מילגם') של העירייה.
נטל על הרשות
בישיבת הוועדה האחרונה נדונו כ־800 תיקים שהועברו אליה מחברת הגבייה של העירייה, מילגם, שברובם הוחלט לבצע מחיקת חוב. סך כל החובות בתיקים אלה היה כ־19.8 מיליון שקל. "כל בקשה נבחנה בפני עצמה ולא כמכלול", מסביר יעיש. "חשוב להבין שמחיקת חוב כפופה לנהלים של משרד הפנים ובמקביל ממשיכים לנסות לגבות את החוב".
ההסברים הללו לא מרצים את גבאי, שהתנגד בישיבת הוועדה למחיקת החובות ועזב אותה במחאה. "טענתי שאפילו למראית עין אסור למחוק את החובות", הוא אומר, "כי המסר הוא שלא צריך לשלם מסים. כל אחד יכול עכשיו לבוא ולומר, 'אני לא משלם ויום אחד מישהו ימחק לי את החוב'. ולראייה, הדבר חוזר על עצמו. זה קורה כל כמה חודשים. זו כבר פעם שלישית בשנתיים האחרונים שמוחקים חובות בסכומים כאלה גבוהים. ויש כאלה שנהנים מההפקר ומוחקים להם את החוב יותר מפעם אחת. אני חושב שיש לבנות קריטריונים אחידים כאשר באים לדון במחיקת חובות כדי ליצור שוויון בין החייבים".
טרבלסי ויעיש, שבחנו את התיקים במשך שש שעות החליטו להמליץ על מחיקת רובם המכריע של החובות. "בחנו כל מקרה לגופו", מסביר טרבלסי, שמתנגד לעמדתו של גבאי, "יש חובות אבודים שאין ברירה אלא למחוק אותם. יש הר