אם יש משהו ביהדות שמצליח להקסים ולשבות את לבה של ד"ר נטע סובול, הרי שזהו ספר הזוהר. בעיניה, מדובר ביצירת מופת יוצאת דופן שבה מתרחשים דברים שלא נמצאים בשום יצירה ספרותית אחרת. בראשית חודש פברואר הקרוב תצטרף סובול (43) לסגל המרצים של המכללה האקדמית בצפת, ותלמד במסגרת החוג למיסטיקה ורוחניות שנחנך שם אשתקד.
תובעת את האקס: קיבל עבודה וביטל את החתונה
ראש מועצת כפר תבור תובע תושב: "הוא פגע בי"
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
סובול, בתו של המחזאי יהושע סובול ואחותו של המוסיקאי והסופר יהלי סובול, מעידה על עצמה שגדלה בבית אתאיסטי לחלוטין, ולכן הבחירה שלה לעסוק דווקא בקבלה ובזוהר לא עברה בקלות והביאה להרמת גבה, בלשון המעטה, בקרב בני משפחתה. "האמת היא שהוריי ממש דאגו לי", היא מגלה, "הם לא הבינו מה קורה לי והיו בטוחים שאני נמצאת רגע אחד לפני החזרה בתשובה. המידע הזה פשוט לא נקלט אצלם אז. היום אני כבר יכולה לומר שהם הפנימו את העניין ואפילו למדו להקשיב קצת ולפרגן".
סובול מתגוררת במרכז תל אביב עם בן זוגה — אדריכל במקצועו שלו בחרה להינשא שלא דרך הרבנות — ועם שני ילדיהם (14, 10).
יש לך משהו ספציפי נגד נישואים על פי ההלכה, בנוכחות רב?
"האמת היא שאני אדם מלא ניגודים והפכים, וכך גם במקרה הזה – מצד אחד היה לי ברור שאני לא רוצה ולא צריכה רב ואני אנטי מוסד הרבנות, ומצד שני, כשהחלטנו להתחתן פניתי לחבר שלמד איתי באוניברסיטה וביקשתי ממנו לקיים טקס נישואים שבמהלכו ערכנו את שבע הברכות, ואל תשאלי אותי למה.
"אני כל הזמן מנהלת עם עצמי מאבקים: פעם אני מנצחת ופעם אני מפסידה. כך, למשל, עד לפני שנתיים צמתי ביום כיפור, ובשנתיים האחרונות הפסקתי. מנגד, מסיבות שלא ברורות לי, אני מתעקשת שלא לאכול חזיר וגם מקפידה לשמור על זמנים שבין אכילת בשר וחלב. כמו שאמרתי, אני שסועה. הלימודים בכל אופן לא עשו אותי יותר דתייה".
סובול נולדה בפריז, בתקופה שבה הוריה למדו שם, אבל עוד בהיותה תינוקת חזרה המשפחה לארץ והתיישבה בקיבוץ שמיר. כשנה לאחר מכן נדדו לחיפה, ובסופו של דבר, כשלנטע מלאו שמונה, התמקמה המשפחה בתל אביב.
כשסיימה את השירות הצבאי נרשמה ללימודי משחק, ולאחר שלוש שנים, עם תום הלימודים, החלה לשחק. אחרי התלבטות ארוכה, נרשמה ללימודי BA כללי באוניברסיטת תל אביב ובמהלך הלימודים לתואר למדה גם על היהדות ועל דת ומיסטיקה, זה בערך היה הזמן שבו התרחש הקסם.
נראה שספר הזוהר והעיסוק בו ממש עושים לך את זה.
"אני לא אכחיש, נדלקתי על זה, ובמשך השנים האחרונות אני מנסה לשאול את עצמי למה, ואין לי הסבר. זה פשוט קורה. אני מוקסמת ממה שהספר הזה עושה עם התורה, עם זה שהוא מצליח לייצר עולם מקביל, נסתר, לעולם הגלוי. ועוד משהו, הקסם הזה קורה בעיקר כשלומדים בחברותא, הוא גם נכתב בחברותא, ושם הוא זורם מעצם ההפריה ההדדית".
מה יש בדבר הזה שהפך לטרנד בשנים האחרונות.
"ממש קשה להסביר את זה בצורה אקדמית, כי זה עניין מיסטי, אבל אני יכולה לשער שמדובר בנושא שעד לא מזמן נחשב לטאבו, שאולי הדור של ההורים שלנו לא הסכים לשמוע עליו. הדור שלנו, לעומת זאת, הוא פתוח יותר, ודווקא בגלל שזה נחשב לטאבו זה מסקרן אותו. היום זו כבר תופעה תרבותית שאי אפשר להתעלם ממנה ואני מאמינה שהיא רק תלך ותגבר".
בתום התואר הראשון החליטה סובול להמשיך לתואר שני שעסק בחקר היהדות ובמסגרתו עסקה בטעמי המצוות. עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב'אידרות' (חבורה המתוארת בספר הזוהר, שחבריה נכנסים לעולמות עליונים ומנסים לתקן את האלוהות. - ע.י.).
לאחרונה התחברה סובול לתושב טול כרם, המגיע לתל אביב מדי כמה שבועות לצורך טיפול בבנו החולה במחלה קשה, והיא מסיעה את האב ואת בנו באופן קבוע מתל אביב אל המחסום בטול כרם.
"אני חושבת שאנחנו חיים במדינה נוטפת גזענות ובמציאות איומה. השיח כאן הוא אלים ומתלהם, ובוער בי הצורך לעשות משהו אנושי. אגב אלה חלק מהסיבות שבגללן בחרנו, בן זוגי ואני, שלא להכניס טלוויזיה הביתה. אנחנו פשוט לא חושבים שצריך לחשוף את הילדים לשיח הזה. את הבחור הזה הכרתי דרך מכר משותף ואני מנסה לעזור, הלוואי שיכולתי לעזור יותר, כי זה בוודאי לא מספיק. אני מרגישה למשל צורך עז ללמוד ערבית, ואני אעשה את זה בזמן הקרוב. אנחנו צריכים להתעורר, לא לאורך זמן נוכל להחזיק אנשים תחת כיבוש, זו הטרגדיה של המדינה הזאת וזה פשוט לא יכול להימשך, הם בני אדם כמוני וכמוך".
גם העובדה שהשיחות בין ישראל לפלסטינים אינן מתקדמות לשום מקום מרגיזה אותה מאוד: "בעיניי זו חוצפה ישראלית להגיד שאין פרטנר לשיחות או לעשיית שלום. לפני הכול צריכים להיעשות צעדים בוני אמון: בראש ובראשונה צריך לפרק את כל ההתנחלויות - חד וחלק, כי הן