הגיש תביעה נגד אמו וחמש אחיותיו וניצח: סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, קבע כי הבן יקבל את הזכויות על דירה שרשומה על שם אחיותיו. "צר לי על היחסים בין התובע לאמו ולאחיותיו. פתרון הסכסוך לא הסתייע בידי", כתב השופט בפסק דינו. מפסק הדין עולה כי התובע ובני משפחתו מתגוררים בדירה אשר רכש אביו שנפטר ואשר נרשמה על שמו (של האב המנוח). הבן הגיש תביעה בה ביקש שיוצהר שהוא הבעלים של הדירה ששטחה 37.65 מ"ר, והיא ממוקמת מעל דירת הוריו (כאשר הוא מתגורר בדירה צמודה שחוברה לה). הבן תבע את אימו וחמשת אחיותיו להן העבירה האם הזכויות בדירה.
בית העלמין בצפת: הפרדה בין גברים לנשים
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
מפסק הדין עולה כי הבעלים המקורי של הדירה הייתה סבתו של התובע (אם אביו המנוח) אשר לא הותירה צוואה אחריה ולאחר שנפטרה הפכה הדירה להיות חלק מעיזבונה. מכוח אותו צו ירושה הפכו אבי התובע, ויורשים אחרים להיות בעלים משותפים שלה. לאחר מכן, נערך הסכם בין האב המנוח לבין היורשים, במסגרתו הוא רכש את זכויותיהם בתמורה כספית מלאה עליה הוסכם ביניהם.
התובע טוען כי למעשה הוא זה ששילם את כספי התמורה עבור רכישת הזכויות בדירה, כי היא הייתה מיועדת עבורו וכי רק משיקולי מס או נוחות נכרת הסכם המכר בין אביו המנוח לבין אחיו ואחיותיו (היורשים האחרים). אלא מאי, שעוד בטרם עלה בידי האב להעביר הזכויות על שם הבן, נלקח האב לבית עולמו. יצוין כי האב השאיר צוואה אולם זו נערכה זמן רב לפני שהאב רכש את הדירה, כך שהיא לא נכללה בה.
על פי הצוואה, אמור כל רכושו של האב המנוח לעבור לבעלותה של אשתו זולת העסק אותו הנחיל לבן. יוצא שהדירה עברה מכוח צו קיום הצוואה לבעלותה של אשתו שהיא הנתבעת. בכל הנוגע לצוואה טען הבן, כי היא לא שיקפה את רצונו האמיתי, כי הדירה הנוכחית תהיה בבעלותו.
בנוסף טוען הבן כי האב ז"ל אִפשר לו לנהוג מנהג בעלים בדירה, לרבות ביצוע תוספת בנייה ושיפוץ בעלויות אדירות של מאות אלפי שקלים חדשים והכל על חשבונו של הבן ומכספו. האם והאחיות טענו בתורן על ידי בא כוחן כי האם העבירה את זכויותיה בדירה לבנותיה. עוד נטען כי מימון הדירה נעשה ממקורות כספיים של ההורים ולא של התובע וכי לא הייתה כוונה של המנוח להעביר הבעלות בדירה לידי התובע ואילו הייתה כוונה לעשות כן היה משנה את צוואתו.
האב אמנם השאיר צוואה אולם זו נערכה זמן רב לפני שהוא רכש את הדירה, כך שהיא לא נכללה בה והדירה עברה בירושה לאשתו, שהעבירה את הזכויות עליה לבנותיה, אחיותיו של התובע. הבן טען בתביעה כי הצוואה לא שיקפה את רצונו האמיתי של אביו, לפיו הדירה הנוכחית תהיה בבעלותו.
בנוסף טען הבן כי האב המנוח אִפשר לו לבצע תוספת בנייה ושיפוץ בעלויות של מאות אלפי שקלים חדשים והכל על חשבונו של הבן ומכספו. האם והאחיות טענו כי מימון שיפוץ הדירה נעשה ממקורות כספיים של ההורים ולא של התובע וכי לא הייתה כוונה של המנוח להעביר הבעלות בדירה לידי הבן, ואילו הייתה כוונה לעשות כן היה משנה את צוואתו.
השופט קבע כי עדותו של הבן אודות יחסיו עם האב היתה "כנה, קוהרנטית, עקבית ולא נמצאו בה סתירות". השופט זגורי כתב בהחלטתו כי הבן מתגורר בדירה ושיפץ אותה בסכומי כסף גבוהים וכי אי הרישום של זכויות הדירה על שם הבן נובעת מיחסי אמון מיוחדים שהיו בין האב לבין בנו.
בהמשך נכתב: "ברור לחלוטין כי מדובר במהלך שהבנות עמדו מאחוריו כאשר הן מעבירות לבעלותן דירה תפוסה על ידי אחיהן". השופט קבע כי הזכויות בדירה שייכות לבן בלבד בלבד והורהעל ביטול העברת הזכויות מהאם לבנות.