"לא העזתי לומר בהתחלה שאני מוותרת על הכדורסל, אבל בפנים ידעתי שזה יהיה הכיוון". כך סיפרה השבוע סגן דורין גבאי, שחקנית עבר בנבחרת ישראל לנערות וכיום מפקדת פלוגת געש, המופקדת על כ־200 חיילים וחיילות.
גבאי (22), תושבת גבעת אבני, הגיעה די במקרה לתחום הכדורסל. "נולדתי בטבריה וכשהייתי בת שמונה, בכיתה ג', הוריי עברו לגבעת אבני. הלכתי לחוג כדורסל ביישוב, בעיקר כדי להכיר חברים, אבל נשארתי 11 שנים, בעוד שהם פרשו די בהתחלה. הקבוצה הראשונה שבה שיחקתי הייתה של הגליל התחתון, עד שהיא נסגרה. בכיתה ט' שיחקתי שנה עם הבנים בקבוצה שנקראת 'כפר תבור', ובשנה הזאת לקחנו אליפות.
בכיתה ט' התחילו אימונים של טרום קדטיות (אימונים לבחירת הרכב נבחרת ישראל עד גיל 16) ובמהלך השנה התחלתי להתאמן עם המועמדות לנבחרת. מתוך כמה מאות נבחרו 25 נערות, ומהן נבחרו רק 12 שהגיעו לנבחרת ישראל עד גיל 16. אני הייתי אחת מהן. שיחקנו באליפות אירופה באיטליה והגענו למקום הרביעי. זאת הייתה חוויה מאוד מפתחת, שהמשמעות שלה לנערה היא להגיע לשחק בחו"ל בטורניר מאוד אינטנסיבי. זה מחייב הרבה משמעת עצמית. שם גם פגשתי את מי שהפך למאמן שלי - לירן בראל – הוא אימן אותי לפני שהתקבלתי לנבחרת ודרכו הגעתי בהמשך לקבוצת 'עמק יזרעאל'".
התחביב הלך והתפתח, וכשגבאי הגיעה לכיתה י' היא החלה להתאמן בקבוצת הכדורסל 'עמק יזרעאל', שם נשארה עד כיתה י"ב. עוד לפני שסיימה לשחק שם זכתה הקבוצה בגביע המדינה לנערות. "בשנה הראשונה הייתי נוסעת בכל יום מגבעת אבני, כשעה וחצי הלוך וחזור, לאימון שנמשך כשעתיים. בכיתה י"א עברתי ללמוד בתיכון בנהלל והגעתי למשפחה מהיישוב תמרת שאימצה אותי, כך שישנתי כמה פעמים בשבוע אצלם ואחר הצהריים התאמנתי".
מה גרם לך להתאהב בכדורסל?
"תמיד הייתי תחרותית, וכנראה גיליתי את זה ביתר שאת דרך המשחק הזה. ספורט מושך אותי גם היום, בכל מיני סגנונות. אני לא יכולה לשבת יותר מדי באותו מקום".
גבאי מתנשאת 'רק' לגובה 1.70, לא גבוהה במיוחד בסטנדרטים של כדורסלנים, אבל עבורה זה לא היה חיסרון.
"הדברים באו אצלי מהלב", היא מסבירה, "אמנם לא הייתי הקלעית הכי טובה על המגרש, אבל למרות זאת יכולתי לחבר את הקבוצה ולהוביל אותה. למעשה שיחקתי בכל התפקידים, לפי מה שהמאמן חשב, וסמכתי עליו". כשהגיעה לגיל 18 קיבלה גבאי תאריך גיוס לצה"ל. "בהתחלה התלבטתי אם להתגייס כספורטאית, אבל הרגשתי שזאת החלטה לא נכונה עבורי".
לא היה לך קשה לוותר על הכדורסל לטובת הצבא?
"לא ראיתי את עצמי ממשיכה בתחום כקריירה. אני מאוד שלמה עם ההחלטה, רציתי להיות קצינה".
גבאי התגייסה באוגוסט 2010 לקורס מ"כים במערך 'מגל'. "אחרי שסיימתי קורס מ"כים הגעתי להיות מ"כית של בנים ובנות במחנה 80 ואז יצאתי לקצונה", היא מספרת. הקידום הצבאי הביא אותה בהמשך לקורס מפקדי פלוגות. בימים אלה גבאי מתחילה בתפקידה כמ"פ פלוגת געש המונה כ־200 חיילים וחיילות.
איך הבנים מקבלים את זה שאישה מפקדת עליהן?
"האתגר הגדול לאו דווקא קשור לבנים או בנות, אלא לפיקוד. לטירון קשה לקבל שהמפקד יכול להיות בשכבה שלו. לפעמים הבנות מפקדות על הבנים יותר טוב ממפקדים גברים".
לדברי גבאי, אחד האתגרים היותר מעניינים הוא המפגש עם נערות מפרויקט 'איתן'. "מדובר בנערות ממצב סוציו־אקונומי נמוך, עם רקע קשה יותר מאשר נערות נורמטיביות, שבונים להן מסלול משלב הטירונות ועד סוף השירות. המסלול מותאם לצרכים של אותן בנות והוא בונה להן תחושה של מסוגלות. מפקדים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מצליחים לתת להן תחושת מסוגלות".
לגבאי מסר לבנות גילה: "בשירות הצבאי יש תרומה למדינה. ברמה האישית המערכת הצבאית נותנת מיומנויות שאי אפשר לקבל בשום מסגרת אחרת, כמו עצמאות, אחריות ולהבין מה זאת המדינה שאני חי בה. זה שיש קשיים במסגרת לא אומר שלא צריך להתמודד איתם. אפשר להיעזר במפקדים, אנחנו פה בשביל החיילים".
איפה הכדורסל משתלב בחייך היום?
"הוא נשאר כתחביב לימי ספורט בצבא ולמפגשים עם האחיות מקבוצת 'עמק יזרעאל'. אני מאוד מתגעגעת למגרש ולכדור הכתום".