הוא כיהן כסגן קצין רפואה ראשי בצה"ל, פיקד על המשלחת הרפואית שחילצה את פצועי הפיגוע במומבסה, שימש עוזר מנכ"ל משרד הבריאות, היה סגן מנהל במרכז הרפואי רבין, והוא גם טברייני לשעבר. תכירו את אל"מ (מיל') ד"ר ארז און, המנהל החדש של בית החולים פוריה – האיש בעל ההשפעה המרבית מעתה והלאה על איכותה וזמינותה של הרפואה הציבורית של תושבי טבריה והסביבה.
חתן וכלה תובעים את הנהג: בגללו איחרנו לחופה
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
ד"ר און (56) המתגורר בזכרון יעקב, נכנס לתפקידו לפני כחודש, עם פרישתו של המנהל המיתולוגי של פוריה ד"ר יעקב פרבשטיין, שיצא לגמלאות. הוא גדל בקרית שמואל במשפחה טבריינית שורשית, למד בתיכון עמל ובגיל 18 החל ללמוד כעתודאי בפקולטה לרפואה בטכניון. במסגרת מסלול זה הוא התגייס לצה"ל, ובגיל 25 סיים את לימודיו.
תוך כדי הקריירה הצבאית ברפואה החליט ד"ר און לכוון עצמו למסלול ניהולי. לכן הוא עזב את האורתופדיה, נשאר בצבא, למד במכללה לביטחון לאומי ובהמשך קודם לתפקיד סגן קצין רפואה ראשי – תפקידו האחרון בצה"ל.
לקראת השחרור מהצבא הוא התמחה בניהול בתי חולים, כעוזר מנכ"ל משרד הבריאות דאז, אבי ישראלי. "לאחר ההתמחות במשרד הבריאות הלכתי לעשות השלמה בבית החולים בילינסון, שם נשארתי כשש שנים וחצי וכיהנתי כסגן מנהל ב'בילינסון' ו'השרון', שתחת הנהלת המרכז הרפואי רבין".
איך היה המעבר מבית חולים סוער וגדול לפוריה?
"שניהם סוערים, זה פשוט משהו אחר. לבית חולים גדול יש בעיות של בית חולים גדול, כמו איך אתה ממשיך להוביל, אבל בסופו של דבר בית חולים זה בית חולים. אם שם הייתה לי התלבטות את מי לקבל להתמחות מבין עשרה מועמדים, כשאחד יותר טוב מחברו, אז פה האתגר הוא איך אני מביא אנשים טובים. הישג פה הוא הרבה יותר משמעותי".
אז למה הרופאים הטובים לא באים? מה רע כאן?
"לא רע, אבל האפשרויות במרכז רבות יותר, ולא רק ברפואה. יש שם יותר אפשרויות השתכרות כיוון שיש רפואה פרטית מפותחת, האפשרויות לחקור יותר טובות כי כל החברות שם, ותמיד יש בן או בת זוג שצריכים מקום עבודה, ויותר נוח במרכז מאשר בפריפריה. אני יכול להבין את מי שיותר נוח לו שם, ואני לא כועס עליו. התפקיד שלי זה להציע לו את ההצעה שתגרום לו לרצות לבוא לכאן".
"לא נשתיל פה לב"
במסיבת העיתונאים שנערכה לרגל כניסתו של ד"ר און לתפקיד הועלתה אחת הסוגיות הכואבות של תושבי הפריפריה – הפערים ברפואה מול המרכז. כשד"ר און נשאל אם בכוונתו לצמצם את הפערים הקיימים, כמו היעדר מכון הקרנות או מחלקה נירוכירורגית, הוא מודה בכנות: "לא יהיה פה הכול".
למה שלא תקום בפוריה מחלקה נירוכירורגית?
"אני רוצה לעשות את מה שאני עושה טוב. עם זאת, כמות המטופלים שצריכים את השירות לא גדולה. אם היו מספיק חולים שזקוקים לטיפול, היינו עושים את זה. לא מפחיד אותי להיות בקצה, אבל בתחום הזה – שמצד אחד אין הרבה חולים שזקוקים לו ומצד שני מצריך לפתח מיומנות גבוהה, אין הגיון ברמה לאומית לפזר את השירות בכל בתי החולים.
"אי אפשר להשקיע בכול, ויש דברים יותר חשובים שאנחנו יכולים להשקיע בהם ולתת שירות טוב יותר ליותר אנשים. בהיבט הזה אנחנו לא נהיה איכילוב. אני רוצה להיות איכילוב בכך שהרופאים שלי יעסקו ברפואה, במחקר ובאקדמיה. זה לא שאיכילוב הוא המודל שלי, המודל שלי זה פוריה, אני לא צריך להסתכל על אף אחד. יש לנו מספיק, אנחנו טובים".
מה לגבי מכון הקרנות? מי שזקוק להן לא חושב שאין הצדקה להקמתו.
"אני מאוד מקווה שהוא יוקם. מי שמקצה מכשירי קרינה זה משרד הבריאות. כרגע אין תוכנית שבית החולים יקבל מכשיר כזה".
אילו עוד מחלקות לא יהיו בפוריה?
"השתלות איברים לא נעשה פה. לא נשתיל כבד, כליות או לב. קרניות כן. זה מאוד שכיח והרבה אנשים צריכים את זה. אבל אני לא הולך להשתיל פה כליות, כי זה לא נכון. בשביל זה צריך תשתית כבדה ומיומנות גבוהה. כמו כן, בכירורגיה כללית אנחנו לא עושים ניתוחי כבד. אלה ניתוחים די נדירים, והשאלה היא אם נכון שבכל בית חולים יעשו את זה".
התושבים באזור מרגישים סוג ב'.
"אני מודע לתחושה הזאת ומכיר אותה. 90 אחוז מהטיפולים צריכים להינתן פה. התפקיד שלנו הוא להרחיב את מגוון השירותים, ויש היום פערים שצריך להשלים. יש טיפולים שאני חושב שצריכים להיות פה והם עדיין לא פה, כמו כירורגיית כלי דם, כירורגיית ילדים ומכשיר MRI קבוע, שצריך להגיע לפוריה. בשביל זה אין הצדקה לנסוע למרכז".
שד"ר און נדרש לסוגיית המוכנות של בית החולים לרעידות אדמה, הוא מספר כי בעבר, במסגרת שירותו הצבאי, השתתף במשלחת סיוע של צה"ל לקפריסין וטיפל בפצועים אחרי רעידת האדמה שפקדה את המדינה בשנת 1996.
"הייתי אורתופד בבית חולים שדה שהוקם שם וע