ב־18 ימי מלחמת יום הכיפורים היה בסיס רמת דוד שבעמק יזרעאל, או בכינויו הרשמי: 'כנף 1', בחוד החנית של הלחימה בצפון. במהלך המלחמה ביצעו טייסי הבסיס אלפי תקיפות בעומק סוריה ומצרים וחילצו פצועים מרמת הגולן ומסיני.
הוריה של שירלי ז"ל ממשיכים לקיים את צוואתה
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
מנגד ספג הבסיס מתקפה של טילים סוריים, איבד 18 אנשי צוות אוויר, בהם מפקד הבסיס אל"מ ארלוזור (זוריק) לב, כמו כן נפלו עוד שלושה מחיילי הבסיס, עשרה טייסים ונווטים נפלו בשבי ו־32 מטוסים לא חזרו. 40 שנה אחרי אותה מלחמה נוראה מביאים mynet ועיתון 'ידיעות העמק' את סיפורו של הבסיס מפי המפקדים והטייסים ששירתו בו באותם ימים של תופת.
ביום שישי ה־5 באוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים תשל"ד, הבסיס החל להתכנס לקראת החג. כמה שעות לפני כניסת הצום עבר סגן מפקד הבסיס באותם ימים, תא"ל אריק עזוז (74) מנהלל - אז סא"ל, טייס מוערך ובוגר מלחמת ששת הימים - על הערכות המצב המודיעיניות. הכוננות בטייסות הוגברה. "הבסיס נערך למלחמה", סיפר השבוע עזוז, "אבל לא העריכו שתהיה מלחמה טוטלית. גם לא הייתה התרעה לכך".
למחרת, שבת ה־6 באוקטובר, יום הכיפורים, בשעה 05:50 מפלח צלצול הטלפון את השקט בבית משפחת עזוז. סגן מפקד הבסיס מרים את השפופרת ושומע מעבר לקו את פקידת המבצעים שמעדכנת אותו שהוא נמצא עכשיו בשיחת ועידה עם מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, ועם המפקדים של כל בסיסי חיל האוויר.
מיד לאחר השיחה עם מפקד חיל האוויר מיהר עזוז לבסיס, שבינתיים נכנס לכוננות המרבית. פקודת 'דוגמן 5 ב'', שתפקידה להפעיל את חיל האוויר במטרה לפגוע במטרה לפגוע במערך טילי קרקע־אוויר סוריים החלה להתגלגל אך בשעה 09:30 מקבל חדר המבצעים הודעה כי הדרג המדיני אינו מאשר את התקיפה.
"היום, בדיעבד, אנחנו יודעים שלא נתנו לנו לפעול כי ראש הממשלה דאז גולדה מאיר הבטיחה למזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר שלא אנחנו נפתח במלחמה", נזכר עזוז, "ידעתי שמה שלא יהיה, אנחנו נפעל עם הראש, בהתאם לתורות הלחימה ולתפיסה של חיל האוויר".
הסורים לא חיכו
סגן שלמה לירן, אז טייס סקייהוק צעיר וחסר ניסיון קרבי, שהה בבוקר יום שבת, יום פרוץ המלחמה, בביתו שבחיפה, כשרעש של מטוס הפר את הדממה. מיד לאחר מכן הוא קיבל הודעה טלפונית שעליו להפסיק את הצום ולהגיע לבסיס. תוך כשעה הוא הגיע לטייסת שלו ברמת דוד.
בשעה 13:50 מקבל עזוז התרעה מיחידת הבקרה בצפון, שמדווחת כי על הצג יש הרבה נתיבים נעים לעבר רמת הגולן ויש להזניק מיד את כל מטוסי ההגנה. "בשעה 14:00 הסורים הוציאו 40 גיחות לתקיפה ברמת הגולן", מספר עזוז, "הבנו שהמלחמה נפתחה בהפתעה, אבל אמרתי לעצמי שנספוג את המכה, נתארגן ונחזור חזרה למלחמה השיטתית והשכלתנית שחיל האוויר מכיר".
באותה העת החלו אנשי צוות האוויר באחת הטייסת להתארגן להגנה אווירית במקום להפגזת מטרות בסוריה. "המלחמה התחילה בבלבול גדול", מספר לירן, "הייתה תדהמה מכך שהסורים תוקפים".
סא"ל (מיל') משה קאולי (86) היה באותם ימים הקצין הטכני של אחת הטייסות. "המלחמה תפסה אותי בבסיס", הוא משחזר, "גרנו שם. ההפתעה הייתה לפוליטיקאים ולבכירי הצבא, לא לחיל האוויר. בזמן המלחמה עבדנו 24 שעות ביממה, בלי הפוגה. כל הזמן תיקנו מטוסים והעמסנו פצצות. הטייסת שלנו ביצעה הכי הרבה גיחות במלחמה".
'ליל הפרוגים' הקטלני
בסיס רמת דוד ממוקם קרוב יחסית לחזית, ולכן תמיד שרר חשש כי הוא יותקף באמצעות טילי קרקע־קרקע או בגיחות של מטוסי אויב. החשש הזה התממש ביום השני למלחמה. בליל ה־7 באוקטובר החלו הסורים לטווח את הבסיס בטילי קרקע־קרקע מסוג פרוג 7.
גם בליל ה־8 באוקטובר ניסו הסורים להפגיז את הבסיס. בשני המקרים הם החטיאו. המזל הזה נגמר ביום הרביעי למלחמה, 9 באוקטובר. בשעה 03:35 לפנות בוקר פתחו הסורים שוב בהפגזה לכיוון הבסיס והפעם הם דייקו - טיל פרוג פגע פגיעה ישירה בבית בשיכון המשפחות של הבסיס וגרם למותו של אחד מטייסי הסקייהוק, דודו דותן (דימנט) ז"ל. שני טייסים נוספים נפצעו. פרוג נוסף פגע במגורי חיילים ופצע 13 מהם.
לירן מסביר: "פרוג זה טיל עם פצצה שיש בה 500 ק"ג חומר נפץ. ההרוג היה מהטייסת שלנו, וזה רק הוסיף להלם. עברנו לישון ליד המטוסים. כל הזמן היינו בטייסת - אכלנו, שתינו וישנו שם. למעשה, כל טייסת התכנסה בתוך עצמה".
אל"מ יעקב אגסי, שהתמנה בזמן המלחמה למפקד הכנף במקום אל"מ זוריק לב שנהרג, הגיע לבסיס עם פרוץ המלחמה. "כשהפרוגים פגעו פגיעה ישירה בבית בשיכון, זוריק הגיע למקום מיד ועזר לפנות את הפצועים מההריסות", הוא מספר, "כל הלילה הוא לא ישן ובבוקר הוא נרשם לטיסה".
ליל 9 באוקטובר הקשה שעבר על הבסיס היה המשכו הישיר ש