כיצד הפכה המצבה של הפרדה "בובה" למוקד עלייה לרגל של תלמידים ומבקרים? בכניסה לקבוצת כנרת שבעמק הירדן ממוקמת חורשת האקליפטוס לזכרה של המשוררת נעמי שמר ז"ל ובקרבתה ממוקם "בית המוטור" (בית משאבה בתחילת המאה ה- 120). כאשר ממשיכים פנימה, לתוך בריכות הדגים לשעבר, קשה להתעלם מהשלט שמכוון באמצעות חץ וכיתוב אדום לעבר מצבתה של בובה שהוקמה על ידי קיבוץ קבוצת כנרת.
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
ואכן, בינות בריכות הדגים, עצי התמרים המיתמרים ועצי האקליפטוס שמסוככים על המים, ממוקמת המצבה של בובה – פרדה שכנראה ממש היה אכפת ממנה, עד כדי כך שהוא הקים עבורה מצבה די מכובדת.
בעוד שלאזור טבריה נוהגים להגיע מכל הארץ לציונם של רבי מאיר בעל הנס, השל"ה הקדוש או הרמב"ם, מתברר שתלמידים ומבקרים נוהגים לבוא ולראות את מצבתה של בובה.
ביום שישי האחרון הגיעה קבוצה של כ- 100 תלמידי כיתות ז' לראות את האטרקציה. הם התיישבו סביב ספסלי העץ והתבוננו במצבת האבן המרשימה שהוכנה עבור בובה. "המורה, זה קבר?", תהתה אחת התלמידות, "מי זאת בובה", הוסיפה תלמידה סקרנית אחרת.
המדריכים מצידם הסבירו שהמצבה מעידה על כך שבעבר לחיות הייתה חשיבות ומשמעות בעבור החקלאים שעבדו איתם עד כדי כך שהם בחרו להנציח את זכרם.
אחד המדריכים אף הקריא את הכתוב על המצבה של בובה בה מצוין שהיא הייתה ממש פרדה לתפארת "שחרשה קילטרה ותילמה בנאמנות את אדמת כנרת בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה- 20. יהא זכרה שזור בתולדות כנרת 1985".
כמו כן הם הסבו את תשומת ליבם לכך שמעל למצבתה של בובה תלויה המחרשה שלה ותלמידים סקרנים ניגשו למשש. יצוין כי כמה ימים קודם לכן הגיעו למקום משפחות שנהנו מפקניק למרגלות המצבה של בובה.
מקים המצבה אהרוניק ישראלי (62) שהוא גם בן המשק הוותיק בארץ סיפר: "בובה מתה זקנה מאוד בסביבות גיל 30 ולא היה לב לזרוק אותה לוואדי כפי שהיה נהוג בשעתו אז קברו אותה. עברו שנים ובשטח עשו בריכות דגים, אבל במקום קבורתה של בובה לא היה לב להפוך את האדמה, אז השאירו אי קטן ולא חפרו עם טרקטורים כי אמרו פה קבורה בובה.
"השנים עברו, בריכות הדגים חוסלו, כי הצעירים לא רצו לעבוד שם, ובשטח גדלה צמחיית פרא. לי היה יחס מיוחד לוותיקים והצעתי לעשות פרויקט. נטעתי כמה עצים לעשות לה מצבה. באתי למזכירות והאספה לא אישרה את זה. אמרו שזה מעליב שאני רוצה לעשות מצבה לפרדה כמו לבני אדם ובאמת החליטו שלא לתת לי להקים מצבה".
ישראלי לא נואש והוא תלה את תקוותו בוועדה מיוחדת שהוקמה לבחינת ההצעה. "הקימו ועדה שתחשוב איך להנציח את זכרה", הוא נזכר, "חיכיתי ארבע שנים ושום ועדה לא קמה עד שנמאס לי והקמתי את המצבה שמעליה מחרשה ערבית. מאז כל חברי כנרת שהתנגדו מלקקים את הלשון שכן על ידי כך מזכירים את תקופת הוותיקים" .