בחודש פברואר המריא שאול כמיסה, מי שכיהן חמש שנים כראש המועצה של חצור הגלילית, לסופיה בירת בולגריה, כדי להתחיל במשימתו החדשה - שגריר ישראל בארץ הבלקנית. נופי הבלקן לא היו זרים לו. בעבר הוא כיהן כנספח הצבאי של ישראל ברומניה, והתפקיד כלל גם גיחות לבולגריה השכנה.
הצטרפו לעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
"עברתי חודשיים של הכנה אינטנסיבית. כדי להבין טוב יותר את התרבות והמנטליות, ביקרתי גם אצל הקהילה של יוצאי בולגריה ביפו. ההכנה הטובה סייעה לי להתאקלם בתפקיד החדש בצורה חלקה".
את עיקר מגעיו עם נציגי השלטון בבולגריה ועם הקהילה הדיפלומטית בבירה הבולגרית, מנהל כמיסה באנגלית, שפת הדיפלומטיה הבינלאומית כיום. אבל השפה הערבית, שבה הוא שולט עוד מתקופת היותו קצין מודיעין, עזרה לכמיסה לשבור מחיצות גם עם נספחים ממדינות ערב.
"אין ספק ששפה משותפת מקרבת לבבות", הוא מעיד. "כמו שלמדתי לדבר רומנית, כך אני מאמין שאוכל תוך זמן לא רב לשלוט בבולגרית. מניסיוני כנספח הצבאי, אני יודע עד כמה זה חשוב".
כמיסה רגיל לסדר יום עמוס, כך היה בתפקידיו הצבאיים וכך גם כראש מועצה. גם תפקיד השגריר מצריך עבודה עד שעה מאוחרת, אם כי באווירה יותר נינוחה ומחויטת. את יומו הוא מתחיל ב שעה שבע בבוקר, בהליכה רגלית יחד עם המאבטחים. אחר כך הוא יוצא לבניין השגרירות.
יום העבודה שלו מתחיל בישיבה של מנהלי האגפים, ולאחר מכן הוא מתפנה לסקירת עיתונות. קצינת העיתונות של השגרירות מעדכנת אותו בכל הפרסומים על ישראל בעיתונות הבין־לאומית, וכן סוקרת בפניו גם את הנעשה בבולגריה.
"כשנמצאים בתפקיד כזה צריכים להיות הרבה יותר רגישים לדימוי שיש למדינת ישראל ברחבי העולם", מספר כמיסה. "חשוב לקלוט את הניואנסים השונים, אנחנו בקרב מתמיד על דעת הקהל, ולכל פעולה שלנו או תגובה מצדנו יש משמעות".
מרבית היום מוקדש לפגישות שנקבעות מראש בשגרירות ומחוצה לה. ארבע-חמש פגישות ביום בממוצע. כמיסה מעורב בנושאים רבים הקשורים לשיתוף הפעולה בין ישראל לבולגריה, כמו למשל קידום העסקתם של פועלים מבולגריה בישראל. "רמת החיים כאן נמוכה יותר מבישראל", הוא מסביר. "פועל בולגרי שעובד שלוש שנים בישראל, יכול לבסס את עצמו כלכלית".
את שעות הערב כמיסה מקדיש בעיקר לקבלות פנים בשגרירויות בבירה הבולגרית או למופעי תרבות שאליהם הוא מוזמן. לאירועים האלה מצטרפת גם אשתו ארצה, שהסתגלה אף היא לסצנה הדיפלומטית. "אין ספק שבתפקיד הזה יש הרבה יותר משקל לטקסיות", אומר כמיסה.
"התרגלתי לחליפות ולעניבות, ואני גם משתדל לדבר בשפה דיפלומטית וזהירה. אני מייצג את העמדה הרשמית של מדינת ישראל וצריך לשמור על כך שעמדותיי מייצגות את הקונצנזוס".
עכשיו הוא נמצא בחופשת מולדת, שמנוצלת גם להשתלמות נוספת במשרד החוץ. למרות שהוא שואב סיפוק רב מתפקידו החדש, כמיסה מודע גם לקשיים. "עיקר הקושי זה הריחוק מהבית", הוא מסביר. "הילדים שלי כבר בוגרים, והם נשארו בארץ. ואת הקשר אנחנו מנהלים דרך הסקייפ. אין ספק שהטכנולוגיה הזו מקלה מאוד על הגעגועים.
לילדים ולאווירה בארץ, כמיסה מתגעגע, אבל לפוליטיקה המקומית בחצור הגלילית, לא בהכרח. "זה כבר מאחורי", הוא אומר. "נשארתי פטריוט של חצור הגלילית ושל הגליל העליון, ואני מדגיש את העובדה הזו גם באוזני בני שיחי בבולגריה. אני הנציג היחיד של הגליל העליון בתפקיד של שגריר, ואני רואה בכך זכות גדולה".