כבר שמונה שנים שתומר שטיינהאור (45) מתרחק מאור הזרקורים. אחד הסנטרים הגדולים של הכדורסל הישראלי בחר לעזוב את המרכז, לעלות חזרה צפונה ולהשתקע בבית שבנה בקרית טבעון. הרחק מהעולם שבו חי כל כך הרבה שנים והרחק מהאנשים שליוו אותו לאורך רוב הקריירה.
הצטרפו לעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
מאז עזב את ליגת העל בגיל 37, שטיינהאור לא עשה הרבה. אחרי שנת מנוחה בבית בטבעון, הוא עשה קאמבק וחזר לשחק כדורסל בליגה הארצית בעמק יזרעאל ובקרית טבעון. הוא משך עוד כמה שנים את הקריירה, עד שלפני שנה אמר לעצמו שהגיע הזמן לפנות את הפרקט לצעירים ממנו.
"הגעתי לשלב שזה נגמר", סיפר השבוע, "לא הייתה לי בעיה להמשיך לשחק בליגות הזניחות האלה, הצלחתי אפילו ליהנות ממשחקים, מהריגוש ומהתחרותיות.
"הבעיה העיקרית הייתה שהיו הרבה סיטואציות שבהן הראש חשב כמו בגיל 20 ורצה לעשות דברים שעשיתי בשיא הקריירה, אבל הגוף לא מתפקד כמו פעם. זה קונפליקט כזה עם עצמך, תוך כדי עונה. בעונה האחרונה הרגשתי שלגוף לוקח שלושה ימים להתאושש ממשחק, אז אמרתי לעצמי די".
רציתי אנונימיות רוב בני דורו של שטיינהאור כבר עברו לקריירה שנייה, או במילים אחרות מצאו את עצמם במקצועות חדשים כמו פרשני כדורסל.
אצל שטיינהאור המעבר לחיים החדשים לקח קצת יותר זמן. "אני מנותק מהעולם הקודם שלי. שילמתי מחיר על שעזבתי את המרכז. הייתי יכול להשתלב שם בהרבה דברים בתחום שלי.
"עשיתי את זה במודע, אני ואשתי רצינו לבוא למקום כמו טבעון. רצינו שהילדים שלנו יגדלו פה. הבחירה הייתה טובה. רציתי את האנונימיות. אחרי כל האינטנסיביות של הקריירה, 20 שנה כמעט בליגת העל, אתה רוצה שקט ושלווה. פה יש לי את זה.
"כשהייתי שחקן בליגת העל המשפחה שילמה מחיר. כשאתה ספורטאי, אתה נמצא באובססיה למה שאתה עושה. אורח חיים סיזיפי. ביום של משחק המתח והלחץ נותנים את אותותיהם. כשיש לך שלישייה של תינוקות (ילדיו, הבנים עידן ויובל והבת עמית - היום בני 16, י.ו), אתה שולח את אשתך לטייל איתם כדי שתוכל לישון. זה לא הכי נעים. כשאתה ספורטאי אתה רואה רק את עצמך. המטרה זה המשחק".
כששאולים אותו אם הוא מתגעגע למרכז הוא משיב בפסקנות: "בכלל לא. היום זה כמו להגיע לחו"ל. כשאני שם אני מרגיש מחנק. כשאני מגיע לתל אביב, אני מרגיש לחץ. הגנים שלי שייכים לאזור העמק. הילדות הייתה בנצרת עילית והנעורים במושב נהלל ובקיבוץ גבת".
עד לפני שנה עוד התפרנס מכדורסל. אמנם לא הרוויח הרבה, אבל התפרנס. היום, כשהוא לא עובד, הוא חי על הכסף שהרוויח כשהיה שחקן בכיר בליגת העל. "אני חי בעיקר מהחסכונות", הוא מודה, "החיים כמשפחה יקרים. צריך לעשות עוד דברים".
אחרי תקופה ארוכה של מחשבות וחיפוש כיוון חדש בחיים, החליט שטיינהאור לאחרונה מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. "אני מתחיל עכשיו מסלול שיזמו ארגון השחקנים וסוכנות הביטוח 'מגדל' - לימודי שיווק פנסיוני. אלה לימודים רציניים. זה לא מה שהיה פעם, אני זורם".
הרגשת שאתה מחפש את עצמך? "כשפרשתי, לא נכנסתי להלם ולא הזדעזעתי מהמצב החדש שלי. השלמתי עם זה. המשכתי הלאה. אתה גם רוצה את זה. לקחתי את הדברים בפרופורציות. מהשיא של הכדורסל, שאלה היו שנים שבהן הרווחתי סכומים גדולים, עברתי למצב שהייתי צריך למצוא את עצמי. בצפון די קשה. גם לעבוד בכדורסל זה בעיה, כי אין הרבה מקומות - זה לא תל אביב. מתחילים עכשיו דף חדש.
"אני עושה דברים בקצב איטי. לקח לי כמה שנים למצוא משהו. עכשיו, כשאני לא משחק בכלל, צריך להתחיל דברים חדשים. בחרתי בביטוח כי זה נראה לי מעניין ומתאים לאורח החיים שלי. לא מתאים לי לשבת במשרד מהבוקר עד הערב. אני מעדיף להיפגש עם אנשים ולנוע ממקום למקום".
לא רצית להיות איש עסקים? "כשהייתי בתל אביב הייתי מעורב בכל מיני עסקים. הייתי שותף באיזה בית קפה לתקופה מסוימת. די פחדתי לקחת סיכונים. יכול להיות שזה מה שעצר אותי. לא רציתי להשתעבד למשהו שבעה ימים בשבוע".
השם שלך יפתח לך דלתות? "אף פעם לא השתמשתי בשם שלי, אבל הרבה אנשים מכירים אותי".