דוד, בן 17 מטבריה, נולד עם מום נדיר בשם הידורצפלוס, וסובל מפיגור קשה ואפילפסיה. הרופאים קבעו שהוא זקוק לליווי צמוד, ובמשך שנים הייתה לו סייעת צמודה בבית הספר. אלא שמשרד החינוך קיצץ את התקציב והודיע: דוד אינו זכאי עוד לסיוע.
הוריו של דוד היו מאושרים כשנולד בנם הבכור, אלא שתוך זמן קצר הבחינו שמשהו לא בסדר אצל בנם התינוק. לאחר סדרת בדיקות וביקורים בבית חולים אובחן דוד כמי שסובל ממום קשה בשם הידרוצפלוס שגורם לאי ניקוז נוזלים עודפים מהמוח והמחוט השדרה. בגיל שבעה חודשים הוא נותח במשך שעות ארוכות, במטרה להחדיר צינור דק באורך מטר מראשו אל הקיבה, על מנת לנקז את עודפי הנוזלים שנמצאים במוחו. "זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי, לא הצלחתי להתאושש מהבשורה הקשה. הבנתי שזו רק ההתחלה ומחכה לי תקופה קשה עוד יותר".
דוד מתקשה לתפקד במשימות פשוטות כמו אכילה, שתייה, מקלחת והליכה לשירותים. הדבר מביא לכך שהוריו צריכים להיות לו לעזר בכל שעות היממה. בנוסף הוא סובל מאפילפסיה ופיגור קשה שגורם לו לבעיות מוטוריות קשות. "הוא ילד נבון שרוצה להיות נער רגיל כמו כולם, אך המגבלות שלו מקשות עליו בתפקוד הבסיסי במטלות היומיומיות", מספרת אמו.
מומחה לנוירולוגיית ילדים בבית החולים 'דנה' בתל אביב קבע מפורשת כי דוד זקוק לעזרה צמודה במשך כל שעות היממה, עקב קושי בתפקוד במשימות טריוויאליות. לדברי אמו, במשך שנים קיבל דוד סיוע צמוד של מטפל או מטפלת, שדאגו לכל צרכיו האישיים כאשר היה במסגרת לימודים מחוץ לביתו, אך בתחילת השנה נודע לה ממנהלת בית ספר 'דקלים' בו לומד בה, כי השנה לא יהיה לבנה הסיוע הצמוד לו הוא זקוק.
בהיעדר הסיוע, אומרת אמו, מצבו הולך ומתדרדר, והוא סובל מהזנחה. אמו מספרת שהוא חוזר מבית הספר במצב נפשי ירוד ועם בגדים מזוהמים.
המשפחה כולה התגייסה לתת לדוד את הסיוע לו הוא זקוק. אמו הפסיקה לעבוד, ואביו מספר: "הוא החבר הכי טוב שלי, אין לי זמן מיותר מלבד להעניק לו תשומת לב ואהבה".
משרד החינוך והנהלת בית הספר טוענים כי הנער אינו זכאי לסיוע אישי. אך אמו עדיין לא אמרה נואש, והיא נחושה בדעתה לעשות הכול. "אני יודעת שמחכה לי דרך ארוכה. אני רק מבקשת עזרה לבן שלי שכל כך סובל. את כל חיי הקדשתי עבור בני היקר, כעת נראה לי כי הבעיה שלי לא מעניינת אף אחד", היא מסכמת בצער.
הסיפור המלא מופיע בסוף השבוע ב'ידיעות טבריה'