בחודש האחרון שמשון ליבמן מגויס כל כולו למטה האזרחי של משפחות החטופים. כמי שעמד בחזית המאבק לשחרור גלעד שליט, הוא יודע היטב עד כמה העניין נפיץ.
השבוע, למשל, קיבל שיחת טלפון מאישה שהייתה פעילה במאבק לשחרור שליט, והיום שני ילדיה חטופים בעזה. "חשבתי שאני לא צריך להיות חלק מזה בגלל הרגישות הציבורית לסיפור של שליט", הוא מודה, "אבל כשהתקשרו אלי מהמטה שהקים עו"ד דודי זלמנוביץ', שאחיינו נחטף לעזה, לא ראיתי מקום לסרב".
ליבמן פועל במטה יחד עם אוֹרי סלונים, שהיה יועצם של שרי ביטחון לענייני שבויים ונעדרים. שני אנשי צוות נוספים - יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, ודוד מידן, שהיה סגן ראש המוסד ומתאם השבויים והנעדרים בעסקת שליט – החליטו לפרוש השבוע מהמטה, ולייעץ מבחוץ. "לנגד עיני ארבעתנו עומדת טובת המשפחות", הוא מדגיש.
הקרב על סדר היום
מטה משפחות החטופים הפך בשבוע האחרון להתארגנות גדולה שטרם הייתה כמוה. "יש ציר דיפלומטי, ציר תקשורת ישראלי ובינלאומי וציר משפטי. יצאנו למסע כיועצים-מלווים למשפחות ואנחנו מכוונים אותן על פי היעד האמיתי של המטה האזרחי".
ומהו היעד האמיתי?
"אומר בזהירות שהיינו אמורים לעשות משהו אבל אנחנו עושים משהו אחר: התפקיד העיקרי של המטה האזרחי הוא פחות לעסוק בדיפלומטיה ולשלוח משפחות לחו"ל, כי זה תפקידם של גל הירש ואנשיו בשם המדינה. תפקידנו כאזרחים הוא לדרוש מהמדינה את מה שמגיע לנו במסגרת החוזה שבינינו. המדינה אחראית להשיב הביתה, ומהר, את מי שנחטפו מביתם ואת החיילים. אנחנו מסייעים למשפחות ופחות מתחברים למהלכים המתמקדים בהסברה הישראלית, שהיא חשובה, אבל איננה מהות המטה האזרחי".
ליבמן מרבה להיפגש עם משפחות החטופים ומחדד עבורן מסרים והדגשים. "אני מבהיר שטוב שיש מטה מרכזי, אבל שלא ייתנו לעובדה זו להרדים אותם", הוא אומר. "הם חייבים להיות ברחוב כדי לדאוג שנושא החטופים יישאר על סדר יומה של הממשלה. התחרות היא על סדר היום: האם הולכים קודם למחוק את החמאס, או דואגים קודם להשבת החטופים".
זה חייב להיות או זה או זה?
"אין ספק שזה חייב להיות משהו ברמת ודאות גדולה ולא כזו שמסכנת את החטופים, כי הם קודמים לכל. אני אומר למשפחות: אל תישארו בבית ובשפיים, צאו החוצה, שבו ברחוב. וזה אכן הולך ומתגבר. חייבים לייצר לחץ ציבורי על הממשלה. אני חושב כמו אבא, סבא, בן, לא כמו מדינה.
"הם ממלאים את חלקם בחוזה כשהם משלמים מיסים ומשרתים בצבא, והמדינה חייבת להם ביטחון ואחראית על השבת החטופים הביתה, חיים או מתים. אני מסביר שכל ראיון שלהם לתקשורת הוא חשוב, עם מבט למצלמה ודיבור ישיר אל ראש הממשלה, כי הוא קובע. המשפחות נבוכות וחסרות אונים, זו סיטואציה נוראית, והם אומרים שזה קצת ממקד ועוזר להם. אני מנחה אותם לדבר אל בנימין נתניהו ושריו כאילו זו משפחתם שלהם, ולומר לו שלא מעניינת אותם הדרך, הוא חייב להביא את החטופים הביתה מיד. חיי החטופים על ראשו. וזה לא אומר שמשלמים תמורתם כך או אחרת, המשפחות לא צריכות להתעסק עם עסקה ולא עם "מחיר"".
אחד שווה אלף
מאז יום האסון שבו נחטפו לעזה 240 אזרחים וחיילים (נכון לאמצע השבוע), עולה שוב ושוב שאלת עסקת גלעד שליט, במסגרתה שוחררו למעלה מאלף מחבלים, שהפכו לשלד המרכזי של הנהגת החמאס בעזה.
אין בך חרטה על כך שנסחטנו על ידי החמאס בעסקת שליט?
"קודם כל מנסים להחזיר אנשים הביתה בכל דרך אחרת. גם עם גלעד שליט חסמנו ביקורי אסירים, עצרנו משאיות שהעבירו סיוע הומניטרי וכשהבנו שאין ללחץ השפעה, לחצנו לעשות עסקה. אנחנו לא קבענו את המחיר. יש טענה שחלק מגאוני המבצע הזה הם ממשוחררי גלעד שליט. אני מרגיש רע עם כל שם כזה שעלה במהלך השנים, אבל צריך לעשות סדר בדברים: 75% ממדינת ישראל עמדו מאחורי גלעד שליט ולא אנחנו אחראים למחיר אלא ראש הממשלה שקיבל החלטה אמיצה. עכשיו הוא יכול להמשיך להיות אמיץ בכיוון הזה.
"החוסן הלאומי שלנו בנוי על הערכים שעושים אותנו אחרים מהשכנים שלנו – הרעות, אי ההפקרה והעובדה שאנחנו לא משאירים אף אחד מאחור. החולשה שרואים באויבינו היא מקור הכוח הפנימי שלנו, ולכל ערך כזה יש מחיר וסיכונים. גם בהנחה שמשוחררי שליט מעורבים, אסור לשכוח את העיקר: בדרום היו התראות, תצפיתניות ראו, דברים נאמרו לרוה"מ, הכל היה לנגד העיניים - ואנחנו הופקרנו, כולל הזזת גדודים מעזה ליו"ש.
"כשהם באו עם מודיעין, טויוטות, אופנועים ואספסוף שנכנס דרך הגדר הכי טובה בעולם, זה לא קשור למשוחררי עסקת שליט. זה לא עומד בשום קנה מידה להפקרה המוחלטת של יישובי עוטף ישראל ולהשתעבדות לקונספציות שאפשרו את סדר היום הפוליטי בישראל. חמאס העמיד מולנו מראה, איפה אנחנו ומי אנחנו.
"אחרי שגלעד חזר הביתה היו כמויות של טלפונים מאימהות שאמרו: 'החזרתם לנו את הביטחון לשלוח ילדים לצבא'. רובי ריבלין, אז יו"ר הכנסת, התקשר לומר תודה ממקום אנושי ולא פוליטי, והעלה דמעות בעיניי. גם הוא אמר שזה היה המהלך הנכון בנסיבות שנוצרו. אני חושב שזה נותן כוח ולא חולשה, וכבר אמרתי אז: אם לא יהיו אלף המחבלים האלה, יהיו מחבלים אחרים. אלוף בצה"ל מסיירת מטכ"ל אמר לי: 'הם רוצים אלף מחבלים? הוא שווה לי אלפיים'. זו גישה שצריכה להתגבר על תחושת הפראייר הישראלי שאחד שווה אלף, אבל היא נותנת כוח וגאווה".
רחפן וטרקטור מול 8200
ליבמן (73), תושב מצפה הילה בגליל, עסוק כל חייו בשאלות לאומיות בוערות, בביסוס ערכים וברצון להשפיע. ביום שבו נחטף גלעד שליט היה בדרכו לקיבוץ שדה נחום, שם עבד בניהול הישוב במסגרת היותו יועץ ארגוני. הוא שמע את הידיעה ברדיו, סובב את ההגה וחזר למצפה כדי לפגוש את משפחת שליט, שאותה לא הכיר.
הוא התייצב בראש המטה האזרחי לשחרורו והקים את צבא החברים של גלעד שליט. הוא מרבה להתנדב ופועל בצניעות ממקום של דאגה חברתית. במחאה לקח חלק פעיל בארץ ומעבר לים. בעבר קיבל לא מעט הצעות פוליטיות ודחה אותן כשהסביר: "יש לי לפחות שתי חולשות: אני לוקח ללב ואני לא טוב בקומבינות".
בחודש האחרון הוא חש שהזדקן בעשר שנים. למחיר הנפשי שהפעילות במטה החטופים גובה ממנו היו עדים משתתפי המפגש הראשון של המשפחות, כשבסיומו הטעון ואחרי שחיבק, הקשיב ובכה עם במשפחות, התמוטט ופונה לאיכילוב.
"אני וחבריי לא מצליחים לעכל את מה שקרה", הוא אומר השבוע. "זה קרה בישראל, שבה מתפארים ב-8200 ובקירות עם חיישנים, ובסוף עם רחפן ועם טרקטור נכנסו לכאן אלפים, ומדינת ישראל נעלמה ונאלמה. הטרגדיה הגדולה ביותר מאז 48' קרתה כשבתוך חולשתנו החברתית הצליחו לפורר אותנו. איבדנו את האמון והביטחון, את התחושה שיש לנו מדינה. כרגע אני יודע רק דבר אחד, שאנחנו צריכים להקים את המדינה מחדש. פתאום מסביב מדברים על ירידה מהארץ. הרעיון קשה לי. לאף אחד מארבעת ילדיי אין דרכון זר. האמנו שישראלים לא זקוקים לכך".
קראו גם:
היום דרכון זר מקנה יתרון לחלק מהחטופים. איך צריך לנהוג עם זה?
"במטה החטופים גורסים שהדיבור הוא כלפי כולם בצורה שווה, כי כולם נחטפו. אין פה עניין של יחסים בין מדינות. אני לוקח בחשבון שיש גם מדינות שנאבקות עבור אזרחים בעלי אזרחות זרה, ולא תהיה סיטואציה שמחזירים אזרחיות אמריקאיות ואנחנו נגיד 'כולם או כלום'. יש יתרון לבעלי אזרחות אחרת, ויש יתרון אולי לזקנים ותינוקות שהחמאס יתקשה להחזיק בהם, אבל זו הפרשנות שלי".
גם אם נשחרר אסירים - חמאס ידרוש יותר.
"אני מבין שחמאס דורש את כל האסירים. אם יש אופציות אחרות שאני לא מכיר, בבקשה שיעשו את זה – ומהר, כי התינוקות והזקנים לא ישרדו שם. אם יש אופציות למו"מ דרך קטאר או מצרים צריך לקדם אותן ואם לא תהיה ברירה אחרת, המדינה אחראית על השבתם גם במחיר אסירים גדול. אין פה שאלה.
"באירוע של גלעד שליט אמרו לי בישיבות הדתיות שזו שליחותו של גלעד, שיישאר שם. עניתי שגם אם זה יהיה מישהו ממשפחתכם ותגידו לי להשאיר אותו שם כי המחיר כבד מדי, אני, כשמשון ליבמן, אזרח המדינה, דור שני לניצולי שואה, שעשה מילואים עד גיל 50, שאחיו טייס ובנו נכה צה"ל, לא הייתי מקבל את עמדתכם. במאבק על גלעד שליט רון ארד היה לנגד עינינו והוא נמצא לנגד עיניי גם עכשיו. תשאלי היום בציבור מה היו מוכנים לתת בשביל רון ארד, אם מישהו היה אומר שהוא חי".
השימוש במילה 'ניצחון' מצליחה להוציא את ליבמן מדעתו. "אני לא יודע מה זה ניצחון, אני יודע שהפסדנו, במו ידינו ובאחריותנו", הוא אומר. "מה שקרה הוא תוצאה של יוהרה וקונספציה, ועכשיו צריך לחשוב איך אנחנו יוצאים מזה חזקים. החוזק מתחיל בהחזרת כל החטופים והנעדרים. אין ניצחון בלי השבתם".