בתחילה נדמה שסיפור הקורונה שבה נדבק וממנה גם החלים גבריאל אטיאס (58) מטבריה דומה למיליון, סליחה למעל-864,091 מחלימים ישראליים אחרים, אבל לא. הסיפור של אטיאס לא דומה בכלל. כי הסיפור שלו הוא כל כולו סולידריות ואמונה. עד הקצה. גם הסולידריות וגם האמונה.
הוא כבר היה בין חיים למוות, הרופאים לא נתנו לו סיכוי, אבל הוא האמין ברבנים שהבטיחו לו שיחיה. הוא גם לא הפסיק להאמין שבשביל להתגבר על המחלה הזאת, כדי להציל חיים של אחרים, צריך לתת דוגמה אישית ברמה הגבוהה ביותר.
היום, כשהוא כבר בבית ומסתכל מהצד על התפרצות הגל הרביעי, אטיאס מקווה להתחזק כמה שיותר מהר כדי שיוכל לצאת ולספר את הסיפור שלו כדי לעודד אנשים לא לזלזל בקורונה.
הסטורציה לא משקרת
אם במשרד הבריאות היו מכירים אותו, אטיאס, בעלים לשעבר של סופרמרקט בגבעת אבני, היה הופך לפרזנטור של המלחמה במגפה כי הוא עשה הכל לפי הספר. בלי הנחות ובלי קיטורים. הוא עטה מסכות, הוא סירב לפגוש את שבעת ילדיו אם לא עברו בדיקת קורונה ובמשפחה ידעו שלא "מתעסקים" איתו על זה.
"חששתי לשלומה של אמא שלי", הוא מסביר השבוע. "היה לי עליה פחד עצום. הבנתי מיד שלא מדובר בשפעת עם יחסי ציבור אלא מדובר במחלה קשה מאוד. הפחד עליה לא נתן לי מנוח אז שמרתי בקנאות על ההנחיות והובלתי את המשפחה שלי לשמור גם. אבל במשפחה המורחבת לא כולם התנהגו כך".
בגלל זה אטיאס נדבק בסוף דצמבר האחרון. "התחילו לדבר אז על החיסונים שהגיעו ונהייתה איזו תחושה של רגיעה במדינה אז גם אני קצת נרגעתי. הרשיתי לילדים לבוא לבקר אחרי בדיקת קורונה אחת ולא שתיים כמו שהקפדתי עד אז. אחד מקרובי המשפחה שהגיע לבקר אותנו באותם ימים היה חולה. זה לא שהוא לא עבר בדיקה לפני שהגיע. פשוט הבדיקה לא הראתה שהוא חולה".
אתה התחסנת?
"לא. כי בדצמבר חיסנו עדיין רק מי שמעל 60 ואני צעיר".
איך הבנת שנדבקת?
"ביום ההולדת שלי בי"ג בטבת התחלתי להשתעל והיה לי קשה לאכול. לנשום עוד יכולתי. יש לי בבית תיק עזרה ראשונה ומד סטורציה שבודק את רמת החמצן בדם. בגלל דאגתי לבריאותי עברתי על החומר של משרד הבריאות וראיתי שכתוב שהסטורציה צריכה להיות ברמה של 98 אחוזים ומי שיש לו רמה שנעה בין 92 ל־95 אחוזים חייב מעקב רפואי ולקבל חמצן. מדדתי וראיתי שאני במצב של 92 אחוזים. זה גרם לי להשתגע. לא הצלחתי להירגע, לא הצלחתי לישון אז מיוזמתי הלכתי לבית החולים".
בפוריה הוא אושפז מיד. אטיאס מחייך קצת כשהוא מספר על ימי האשפוז הראשונים לפני שידע שהוא בדרך לסיוט: "הייתי הכי בריא במחלקת קורונה ותפקדתי טוב בימים הראשונים. מנהל המחלקה היה בטוח שאני תיכף משתחרר, אבל הרגשתי מין חוסר חשק כזה, לא היה לי תיאבון ולא ישנתי טוב".
בניגוד לתחזיות של מנהל המחלקה מצבו של אטיאס לא השתפר והוא העלה לשולחן את אופציית החיבור למכונת האקמו המדמה את פעולת הלב והריאות.
לא חששת?
"לא. הילדים שלי לעומת זאת חששו. באותם ימים קיבלתי טלפונים מכל מיני רבנים ובראשם הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף והרב שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס. הם התקשרו אליי ובירכו אותי. התברר לי שהמשפחה שלי פנתה לרבנים וגם לציבור דרך התקשורת שיתפללו לרפואתי".
מצום עד צום
בבית החולים פוריה הוחלט להרדים ולהנשים אותו ולאחר מכן הוחלט להעביר אותו לבית החולים בילינסון.
בבילינסון חיברו אותו לאקמו. שלושה חודשים היטלטל שם בין חיים למוות. אשתו וילדיהם שכרו דירה בסמוך לבית החולים כדי להיות לידו כמה שיותר.
"מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בבילינסון, פרופ' פייר זינגר, ופרופ' מרדכי קרמר, שהוא מומחה בעל שם עולמי למחלות ריאה, אמרו למשפחה שלי שהם לא ראו אף פעם ריאות קרועות כאלה", אטיאס אומר, "הם אמרו שאני במצב הכי קשה שיכול להיות. אפילו הכניסו אותי לרשימת המועמדים להשתלה, אבל לא האמינו שהשתלה תציל אותי. עד כדי כך מצבי היה רע. היו רופאים שאמרו לילדים שלי שגם אם אישאר בחיים אז אהיה במצב של צמח. אופציית הניתוק מהמכונות הייתה על הפרק".
המשפחה לא הייתה מוכנה לשמוע על כך. "כל הרבנים אמרו למשפחה שלי לא לדאוג ושאני אחזור לחיות, וזה המסר שהמשפחה שלי העבירה", אטיאס מספר.
אחד מהרופאים הציע לבצע פעולת ניתוח מסובכת להוצאת הזיהום שהצטבר בריאות. בני המשפחה התלבטו ולאחר התייעצות עם הרב דוד אבוחצירא החליטו המשפחה כי הם הולכים על זה. אטיאס: "בדיעבד זה מה שהציל את חיי. המשפחה הרגישה שזה מה שנכון. הבן שלי הלך בינתיים לרב דוד אבוחצירא בנהריה והוא אמר לו לעשות את הניתוח ולא לדאוג. הבן שלי, שהוא גם האפוטרופוס שלי, חתם על הסכמה ונכנסתי לניתוח. שאבו לי מהריאות גושים של דם".
בעקבות החמרה נוספת במצבו של אטיאס, הלכו ילדיו להתייעץ שוב עם הרב דוד אבוחצירא שהבטיח להם כי עד חג הפסח המתקרב יתעורר אביהם.
אטיאס: "בליל הסדר פתחתי את העיניים. הבן שלי שהיה ליד המיטה שלי הזעיק את הרופאים. הם ציננו את ההתלהבות ואמרו שכנראה זה רק אינסטינקט, אבל מבחינת הילדים זה כבר היה ברור להם שאני קם. ובאמת בתוך ימים פקחתי שוב את העיניים והתחלתי להתחבר שוב למציאות. רק אז ניתקו אותי ממכשיר האקמו ומההרדמה".
את תהליך השיקום הנשימתי עבר אטיאס בבית החולים תל השומר. נדרשו לשיקום חודשיים אשפוז.
כשהוא עדיין סובל מפצעי לחץ ונעזר בכיסא גלגלים, חזר אטיאס הביתה. "בעצם, כל תקופת החורבן, מצום עשרה בטבת ועד צום תשעה באב, הייתי בבתי החולים", הוא אומר. "עכשיו זאת תקופה של נחמה, של חזרה לחיים".
מה זה אומר מבחינתך?
"עברתי תהליך רוחני. אני מדבר הרבה עם רבנים שאומרים לי שהציבור צריך לשמוע את הסיפור שלי. אני מתכוון להתחזק ולהתחיל לספר את מה שעברתי. אני רוצה לדבר על כמה חשוב להרבות טוב לעולם. כל הטוב שעשיתי בעבר לציבור, עזרה לאלמנות ויתומים למשל, הגן עליי. הרבה אנשים התפללו עליי. ציבורים ענקיים התפללו עליי וזה מרגש מאוד.
"עד שחליתי בעצמי התנדבתי בעמותה שתומכת באמצעות שיחות טלפון בחולי קורונה. דיברתי עם מאות חולים ועודדתי אותם. היו מקרים של משפחות שהיו במלוניות והיה בהן הרבה לחץ. עזרתי להן. עם כולם דיברתי גם על כמה חשוב להיזהר ולהתנהל לפי ההוראות. עכשיו אני גם אומר לכולם כמה חשוב להתחסן".