גם עבור לוחם וותיק וקשוח כמו אמיר בניאס (55) ממושב ניר יפה בתענך, החזרה הביתה אחרי מעל 300 ימי מילואים ולחימה קשה בעזה ובלבנון, לא הייתה קלה.
חבריו לעבודה, בשירותי כבאות והצלה צפון, שמו לב כי הוא הולך במסדרונות התחנה בצמוד לקירות, מביט במהירות לתוך החדרים הסמוכים, כאילו הוא סורק מבנה בג'באליה. באותם רגעים הבין בניאס שהחזרה לחיים של מי שלחם כל כך הרבה זמן היא מסע נפשי לא פשוט בכלל. אז הוא החליט לעשות מעשה ולהתנדב בעמותת 'גבורה' שעוזרת לחיילים ולהלומי קרב, אבל בעיקר פועלת למען קירוב לבבות והריסת חומות של שנאה בין חלקים שונים בעם.
"כשלוחם יוצא הביתה אחרי 40 ימי מילואים בצפון ורואה את הקרע הנורא בעם הוא לא יכול להבין את זה", הסביר בניאס, "אפשר להבין כאב של אנשים, אבל לא מצב של שנאה. איך אפשר לדבר על סירוב פקודה? על סירוב לצאת להילחם למען כולם? לא משנה מהן הדעות שלי אסור להגיע למצב כזה. חייבים לשמור על כללים של אחדות. כשנכנסתי לבית של מחבלים בג'באליה היו איתי חרדי, דרוזי, ימני ושמאלני. אני יכול לא להסכים איתם, אבל אני לא שונא אף אחד מהם ואם יהיה צורך אקפוץ על רימון בשבילם והם בשבילי. כך צריך להיות גם בעם".
קרבות הרואים
אמיר בניאס נולד וגדל בעפולה ולאחר נישואיו עבר להרחבה של ניר יפה. הוא נשוי פלוס שלושה ילדים ואת השירות הסדיר שלו עשה בחטיבת הצנחנים, בגדוד 890. בזמן השירות הצבאי עבר מספר קורסים מקצועיים ובמילואים הוצג בחטיבת הקומנדו. למרות גילו, הוא ממשיך לעשות מילואים באופן קבוע.
אחרי הצבא התגייס בניאס לשירותי כבאות והצלה ועשה שורה ארוכה של תפקידים: סגן ראש ממשמרת, מפקד יחידת החילוץ, קצין משמרת וראש מדור מבצעים בשתי תחנות (עפולה ונוף הגליל). היום רב רשף בניאס הוא ראש מדור מערך המתנדבים של מחוז צפון עם מעל 2,000 איש תחת פיקודו.
לצד העבודה בניאס עסק בפעילות ספורט אתגרי מגוונות החל מטיפוס הרים, טראקים ארוכים, קפיצות לבורות מים בעומק 20-30 מטרים, סנפלינג ועוד. בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 עמד בניאס לטוס עם בנו נבו, כיום לוחם בגולני ואז צעיר לפני גיוס, לטפס על הר האולימפוס ביוון. ואז הוא ראה את הסרטונים הראשונים מהדרום והבין שהמדינה במלחמה.
"כשראיתי את הטנדר הלבן בשדרות, די הבנתי מה קורה", נזכר בניאס, "אחרי כמה דקות אמרתי לאשתי, סיגל, כשהמזוודות לקראת הטיסה מפוזרות בסלון, לבטל את הכל כי יש מלחמה. היא אמרה תמתין, אף אחד לא התקשר. היא מנהלת אגף הרווחה בעירייה עפולה ואמרתי לה תתכונני גם את. הילדים התעוררו ואמרו לי: 'אל תלך'. התקשרתי למ"פ, אדם דתי, שמיד ענה לטלפון. אז הבנתי עוד יותר כמה זה חמור. הוא אמר שלא הזעיקו אותנו עדיין, אבל שכדאי להתחיל לצמצם לכיוון בסיס החטיבה בבילו.
"אחרי התארגנות של כמה ימים נכנסנו ללחימה לטיהור בית חאנון", הוסיף בניאס לספר, "כבר בשעה הראשונה צוות אחר של היחידה חטף רחפן נפץ - 13 פצועים. עברנו מבית לבית ותוך כדי הקרבות ההרואיים אנשים נפצעו. הצלחנו להרוג את כל מי שהגיע מולנו. אחרי כמה ימי לחימה כוח אחר שלנו עלה על מטען - 4 הרוגים ו-6 נפגעים בעיקר בגפיים. עם אחד ההרוגים אכלתי ארוחה רק שעתיים לפני האירוע. כל חיי בכיבוי אש עסקתי בחילוץ אנשים מתאונות דרכים ולכן אני די רגיל למראות הקשים, אבל פה זה היה אחרת כי פה חילצתי אנשים שאני מכיר".
מתח תמידי
מאז ה-7 באוקטובר עשה בניאס מעל 300 ימי מילואים, בצפון ובדרום. וכשחזר הביתה הבין שהכל לא חזר לקדמותו, לא מבחינתו האישית ולא מבחינת הסביבה. "קלטתי שאנשים הפכו לעצבניים ויש להם תגובות לא פרופורציונאליות. הם יושבים בסלון בבית והראש עדיין בעזה. כשחזרתי פיזרתי מחסניות של אקדח בחצר ובבית, שאהיה מוכן אם יפתיעו אותי. תמיד אני נושא איתי 3 מחסניות. אני מאמין כי האירוע הבא יגיע מג'נין, 1.2 ק"מ מהבית שלי. ה-7 באוקטובר לימד אותי שבשעות הראשונות אהיה לבד כי אף אחד לא יגיע".
אחרי החזרה הביתה החליט בניאס כאמור להצטרף לעמותת 'גבורה' שהוקמה על ידי ישראלי שגר בארה"ב, דותן דור, לשעבר סמג"ד בצנחנים שקיבץ סביבו חבורה של אנשים ללא אג'נדה פוליטית כמו האלוף במילואים יוסי בכר. העמותה מגייסת כספים בארה"ב, בקרב יהודים ונוצרים, מקדמת פעילות למען החיילים, כמו יציאה לריטרייט, ובעיקר מנסה לחבר בין חלקי העם.
"המוטו שלנו זה אהבת הארץ, אחדות, חיבוק לאנשים בעם ישראל וחיבור לחקלאות. חיילים שמגיעים לריטרייט קמים בבוקר, אוכלים ארוחה טובה, עושים יוגה או מדיטציה ואז נוסעים לסייע לחקלאים - עוזרים בקטיף, מנקים חצרות, עובדים עם טרקטורים ונותנים יד לשיקום החקלאות שכל כך נפגעה במהלך המלחמה. אנחנו מחזקים את הכחול שבדגל. כולם נכנסים מתחת לאלונקה של עם ישראל".
אולי יעניין אתכם:
בניאס ציין כי יש הרבה עבודה לעשות בקרב החיילים המשוחררים: "בבית בג'באליה פגשתי חייל שכולו היה רטוב מזיעה. שאלתי אות האם הוא התקלח? והוא ענה לי שכן. הזיעה שלו הייתה לא מפחד אלא מדריכות. הפוסט טראומה תופסת את כולנו - סמלים וקצינים בכירים. אני תמיד מחפש מצלמות כי עבורי מצלמה זה דרך לזהות אותי ולהפעיל מטען. אני לא דורך על מכסה ביוב כי אצלי זה ישר מקושר למנהרה. יש לי חבר ביישוב קרוב לגדר שחסם את פתחי הביוב מבחוץ. המדינה כולה בטראומה".
מגן יהודי
הפעילויות של העמותה רבות ומגוונות וכוללות את המיזם 'אמץ לוחם' - לכל חייל משוחרר מוצמד מנטור שיהיה שם בשבילו כל הזמן; יש כוונה לרכוש בית בד שיסייע לחקלאים ויאפשר את תחזוקת העמותה; הקמת חווה טיפולים לפגועי נפש ופוסט טראומה שתופעל בידי מתנדבים. "יש חיילים שחווים קשים בחיי המשפחה, בחיי היום יום. הם יוכלו להגיע, לשוחח, לשתות קפה ולפרוק מה שעל ליבם. אבל בסוף אנחנו רוצים אחדות, זה בסדר שיש מחלוקות ודעות שונות, מותר להפגין אבל צריך להוציא מהקונפליקט הזה את השנאה. בסוף הוא אח שלי, צריך לשמור על אחדות כי כולנו רוצים להמשיך לחיות כאן".
מה עמדתך בנושא חוק הגיוס?
"אני חושב שאנשים שחיים פה ולא מתגייסים מפספסים את היתרון של להיות יהודי ולהגן על עם ישראל. גדולי הרבנים עשו זאת במשך ההיסטוריה שלנו, מאז דוד המלך. לא משנה באיזה תפקיד אתה, בוא תהיה מתחת לאלונקה. אני לא מדבר פוליטיקה. יש לי בפלוגה חיל חרדי, אב ל-7 ילדים שאת בנו ראה לראשונה בוידאו לפני כניסה ללבנון. לא הלך לברית של בנו כדי להיות עם חבריו".
איפה אתה רואה עצמך עוד עשר שנים?
"עובד מאוד קשה וקוטף פירות בעמותה הזו, שאלפי מתנדבים יפעלו בה ושהיא תתפתח לתחומים נוספים כמו מלגות חיילים. שנדע לתמוך הכי טוב בצה"ל ובלוחמים".