ב־1 במאי נכנסה שרון ליפשיץ מקיבוץ מלכיה לתפקיד מנהלת מוזיאון הרעות בגליל העליון. היא החליפה את עידו קהת, שעבר לנהל את חצר תל חי.
ליפשיץ בת ה־59, אם לשלוש בנות - הצעירה לוחמת בקרקל - וסבתא לשני נכדים, מגיעה לניהול המוזיאון עם ניסיון של שנים בניהול ובתחום התיירות. היא בוגרת מינהל מלונאות בהצטיינות, ניהלה את הצימרים של מלכיה ובשבע השנים האחרונות הייתה מנהלת קהילה בשדה נחמיה ובהגושרים.
בנוסף היא בת למשפחה שכולה. סבא שלה, רס"ן שורה אושרוביץ ז"ל, שעל שמו נקרא מחנה שורה, היה מפקד בחטיבת 'קריתי'. ביולי 1948 הוא נפל יחד עם עוד שני מפקדים, רס"ן יחזקאל בן דויד ז"ל וסא"ל ישראל שחורי ז"ל, לאחר שהג'יפ שבו נסעו עלה על מוקש ליד ג'ימזו בזמן שעשו סיור באזור לטרון.
למה רצית להיות מנהלת המוזיאון?
"למוזיאון יש משמעות גדולה לכל מי שחי פה בגליל העליון וגם בכלל. אני בת מלכיה ומחוברת למה שקרה פה במלחמת העצמאות. הלוחמים שנלחמו באזור הזה ב־1948 עיצבו את הגבול הצפוני של המדינה. אני באה מתוך שליחות היסטורית וגם מתוך הנצחה כדי להוקיר ולהכיר את ההיסטוריה. אני גם מתחברת מאוד לשם של המוזיאון. הרעות מלווה אותנו גם היום ורואים את זה בעיקר בשנה וחצי האחרונות של המלחמה. ולא רק בין הלוחמים אלא גם בין חלקי העם".
אולי יעניין אתכם:
המוזיאון נפגע במהלך המלחמה. מה המצב כיום?
"בשבוע שעבר החלפנו את ריצפת הפרקט שנפגעה. ויש לנו עוד לתקן את הוויטרינה. המוזיאון עובר תהליך כמו שהבתים שפונו עוברים. חזרנו לכאן ואנחנו משקמים את מה שצריך בסיוע המועצה לשימור אתרים שאנחנו פועלים תחתיה".
אנשים מגיעים?
"המוזיאון פתוח כל הזמן. מראשון עד שישי ובשבת בתיאום מראש. הדהים ושימח אותי כמה אנשים מגיעים לפה מדי יום - חיילים, צוערי קורס קצינים, מילואימניקים, תלמידים, בני נוער, מכיניסטים, מטיילים שעוברים באזור ומלא משפחות".
מה חסר לכם היום?
"צוות מדריכים ומתנדבים שיהיו במוזיאון כל השבוע".
לאן את רוצה לקחת את המקום?
"אני רוצה להגיע למצב שלא אפגוש אנשים ברחוב שיגידו לי שאף פעם הם לא ביקרו במוזיאון הרעות. לפתח עוד מהטוב שהיה כאן ובנוסף, המוזיאון חייב להיות מקום שבתי הספר בגליל חייבים לבקר בו, מיסודי ועד תיכון".