ביום שישי לפני שלושה עמדה נגה גור אריה מהיישוב עדי בעצרת למען החזרת החטופים משבי חמאס שנערכה בשמשית וסיפרה על אחיינה אלון אהל, שנחטף מהמסיבה ברעים לרצועת עזה.
דבריה המרגשים לא השאירו עין אחת יבשה. כאבה על אחיינה שנמצא עכשיו אי שם לצד הכמיהה לשובו הביתה הובילו אותה לפעול ובעיקר לדבר בכל מקום כדי שנושא החטופים יישאר בתודעה של הציבור ומקבלי ההחלטות.
אות חיים מרגע החטיפה
ערב חג שמחת תורה ה־6 באוקטובר אירחה גור אריה בביתה בעדי את הוריה, אחותה עידית ובעלה קובי ושלושת ילדיהם וביניהם אלון.
"במקצוע שלי אני מיילדת מלווה ולפני ארוחת החג התקשרה אלי יולדת וקראה לי להצטרף אליה ללידה. אז לא הייתי בארוחת החג אצלי בבית. חזרתי הביתה בשעה חמש בבוקר של השבת השחורה, התקלחתי ונכנסתי לישון", מספרת גור אריה על היום ששינה את חייהם, "בתשע בבוקר אמא שלי התקשרה, העירה אותי ושאלה אותי אם אני יודעת מה קורה בדרום. היא עדכנה אותי שיש מלחמה ושאלון שם. התעוררתי לתוך הסיפור הזה. בגלל שלא הייתי בבית בערב החג לא ידעתי מה התוכניות של אלון. התחברנו לחדשות ואז התחילו לדבר על מסיבת הטבע שהמבלים בה ברחו ממנה בריצה. התקשרתי לאחותי, אמא של אלון, והיא אמרה לי שאלון הגיע בשעה חמש וחצי למסיבה ועכשיו הוא לא עונה והיא לא יודעת מה קורה. כל שעה התקשרתי לשאול אם הוא יצר קשר והבנתי שלא. לאט לאט האסימון נפל לי והתחלתי להבין את גודל האירוע".
מתי הבנתם שהוא חטוף?
"בשעת ערב מאוחרת של השבת השחורה חבר שלו איתמר, שהיה איתו במסיבה והם התחבאו יחד במיגונית, סיפר שאלון נחטף חי ושהוא לא פצוע. הוא ראה שמעלים אותו על טנדר. איתמר נפצע והוא ניצל כי הוא העמיד עצמו פני מת. חמישה חברים ממשגב נסעו למסיבה ברעים - שניים נפצעו, שניים נרצחו ואלון נחטף".
יש עוד עדות שהוא נחטף?
"אחרי כמה ימים הגיע לאמא שלו סרטון שהופץ ברשתות ובו רואים איך מוציאים את אלון מתוך המיגונית. הם גררו אותו מהשיער, הוא קצת נאבק והעלו אותו על טנדר. רואים בסרטון שהוא לא פצוע. לא רציתי לראות את הסרטון. זה קשה לי מדי".
מה עבר לך בראש באותה שבת שחורה?
"כנראה באיזו החלטה לא מודעת, על כל המשפחה עברה תחושה שאלון בסדר. בכל השעות שעוד לא ידענו מה קרה איתו הרגשנו שהוא בסדר. היתה תחושה של אי וודאות, היה לחץ אבל גם האמנו שהוא ישרוד את זה. כולנו היינו בתחושה שעוד רגע נשמע ממנו. ככל שהשעות חלפו עברו המחשבות שאולי הוא חטוף או שהוא כבר לא חי. כשגילינו שהוא חטוף וגם לא פצוע הייתה איזו תחושת הקלה".
ילד קסם. מוכשר בנגינה
אחיינה אלון בן ה־22 נולד בעדי ולאחר מכן עברה משפחתו ליישוב לבון שבמועצה האזורית משגב. "אלון הוא עולם ומלואו", מספרת גור אריה, "היה ילד יפיוף, בלונדיני, שהתחיל לדבר מוקדם. אהב מכוניות וכבר מגיל שלוש זיהה כל סמל של כל מכונית. גאון קטן. לימים הבנו שמוזיקה מתנגנת לו בראש ובגיל שמונה הוא כבר ביקש ללמוד לנגן בפסנתר. הוא התגלה כמוכשר מאוד בנגינה והוא עשה בגרות במוזיקה. הוא ילד קסם שמסתדר בכל מקום. לאחרונה הוא חזר מהטיול הגדול במזרח וכל אלו שהכירו אותו שם באיזה טרק בהרים וגילו שהוא חטוף סיפרו לנו שהם פגשו אותו, התחברו אליו ושתמיד הוא נתן להם השראה חיובית. סיפרו שתמיד היה להם כיף להיות בסביבתו. וזה אכן אלון שלנו".
איך לדעתך הוא מסתדר בשבי?
"במשפחה יודעים שיש לו את הכוחות להסתדר שם. כשהוא טייל במזרח הוא ישן בכל מיני מקומות מוזנחים ולא מתויירים רק כדי להעביר לילה ולחסוך כסף. הוא עבר את זה מצוין. הוא רבץ במשך שבועיים על איזה חוף בווייטנאם מבלי לעשות שום דבר. כלומר הוא יכול לשבת שעות ולא לעשות כלום עם עצמו. יש לו גם את היכולת לנגן לעצמו בראש מוזיקה שהוא אוהב. הוא ילד חייכן שאין מישהו שיכול להוריד לו את המצב רוח. הוא לא נותן לבאסה לחדור לתוכו. אין לנו ספק שגם שם בשבי חמאס הוא ככה. הוא יהיה בשוק כשיחזור ויבין שכל העולם מכיר אותו. אני כבר רואה את החיוך התמים הזה שיהיה לו כשיקלוט מה קרה פה בארץ בזמן שהוא היה שם".
מחשבות אופטימיות
כאמור מאז שאלון נחטף פועלת גור אריה להשאיר את נושא החוטפים בתודעה הציבורית. ביישוב שבו היא גרה המשפחה מקיימת פעמיים בשבוע, בימי שני ורביעי, צעדה למען השבת החטופים. "אנחנו מצעידים את הקהילה כדי לשלוח לאלון ולשאר החטופים עוצמות, כוחות ואור. אנחנו צועדים שני קילומטרים ביישוב וכולנו מכוונים במחשבה ובלב לחטופים. זה נותן לנו וגם להם כוחות. החיבוק הזה שאנחנו מקבלים מהקהילה נותן לנו הרבה כוח".
בנוסף את מופיעה בהרבה מקומות.
"אני מדברת איפה שמזמינים אותנו. אנחנו מספרים על אלון. חשוב לנו להיות כל הזמן במודעות. להגיד בכל מקום שהם שבים. צריך כל הזמן להגיד שהם תיכף ישובו. המסר הוא שהם כאן, שיש להם חיים ויש להם עתיד. כולנו צריכים להיות במחשבה הזו ודרך זה הם ישובו. אנחנו מאמינים שאנחנו מייצרים את המציאות שלנו דרך המחשבות. לכן המחשבות שלנו אופטימיות ואנחנו מלאי תקווה שהם שבים, שהם חוזרים הביתה. אנחנו קוראים להם שבים ולא חטופים. למילים יש כוח והן חודרות למודעות".
יש כל הזמן דיבורים על עסקה. זה מטלטל אתכם?
"אנחנו משתדלים לשים מחסום למה שקורה בחוץ. אנחנו סומכים על הגורמים הרשמיים שיחזירו את השבים הביתה ולכן אנחנו לא מתייחסים למה שעולה בתקשורת. אנחנו מכירים את הלוחמה הפסיכולוגית שלהם. אין לנו סיבה לתת לזה מקום".
מישהו מהמדינה נמצא איתכם בקשר?
"גם מהמדינה וגם מהצבא. יש איש קשר שמדבר עם אחותי ובעלה יום־יום והוא גם בא אליהם הביתה ומשוחח איתם. הוא לא מוסר מידע. הוא שם בשביל לתמוך ולעזור בכל מה שהם צריכים".
איך אחותך מתמודדת עם זה?
"אחותי כרגע עסוקה בלהיות בתדר חיובי. היא גם רוצה לתקשר עם אלון ולהגיד לו שאנחנו חזקים ושיידע שהבית עומד חזק ורק מחכה לו שיחזור. היא עובדת בזה ביום יום. היא עושה הרבה מדיטציות, יוגה קבוצתית ונפגשת עם אנשים טובים שרק מעוניינים לעשות מעשים טובים ולהפיץ טוב. הכול כדי לתת לאלון כוחות ועוצמות וגם לנו להישאר שפויים, חזקים ואופטימיים בשבילם".
אתם מאמינים שהפעולה הקרקעית תקדם את השבתם?
"אנחנו לא נוקטים בשום עמדה. כל אחד מהמנהיגים של המדינה יודע מה התפקיד שלו. מעודד לשמוע שהשבים על סדר היום ושוב ושוב מזכירים אותם בכל הצהרה. זה מעודד אותנו שבעלי התפקידים יודעים מה הם צריכים לעשות כדי להחזיר אותם. צריך להשאיר את השבים במודעות ולא להוריד אותם מסדר היום. ואנחנו מרגישים שהם לא יורדים מסדר היום".