עדנה פסטר, האחות המסורה ממחלקת היולדות במרכז רפואי העמק, יצאה השבוע לגמלאות אחרי 45 שנה. אלפי תינוקות עברו תחת ידיה המיומנות, מאות אימהות זכו להדרכתה המסורה, וכעת, בגיל 67, היא מסכמת קריירה מפוארת שהפכה אותה לחלק בלתי נפרד מסיפור הלידה של דורות של משפחות בעפולה והסביבה.
"45 שנים שעובדים מכל הלב, אז כנראה זה מה שמגיע לבן אדם", אומרת פסטר בחיוך, כשהיא מוצפת בהודעות תודה ובברכות מנשים שליוותה ברגעים המרגשים בחייהן. גם אחרי שעות העבודה, פסטר הייתה ידועה בנכונותה להגיע לבתי היולדות, ללמד אותן כיצד לרחוץ תינוק בפעם הראשונה, ולתמוך בהן ברגעים המאתגרים של ההורות החדשה.
עבור פסטר, הטיפול ביולדות היה הרבה יותר מסתם עבודה. "אני מאוד אוהבת את המגע של היולדת והמגע של התינוק", היא מספרת, "להדריך את היולדת איך לטפל בתינוק, כל הדברים הראשוניים שהם צריכים. בלידה ראשונה מאוד קשה להן ואני באה ליולדת עם הרבה חיבוק וברוגע ובהדרכה לאט-לאט, וכשאני נותנת את הביטחון ליולדת. זה עושה לי טוב".
במהלך שנותיה במחלקה, פסטר הייתה עדה לשינויים משמעותיים בגישה לטיפול באם ובתינוק. "פעם התינוק היה בתינוקייה והיו שעות קבועות שהיו באים לקחת אותו", היא נזכרת, "היום התינוק נמצא אצל האמא רוב הזמן. כל אחת מה שמתאים לה".
פסטר לא הסתפקה רק בטיפול בין כותלי בית החולים - בערבים ובסופי שבוע הייתה מגיעה לבתי היולדות, מלמדת אותן כיצד לטפל בתינוק, ומעניקה להן את הביטחון הנחוץ בצעדיהן הראשונים כאימהות.
"כשאני רואה יולדת אחרי לידה ראשונה מהאזור שלנו לחוצה או שקשה לה או שהיא לא כל כך בטוחה בעצמה, אני מגיעה אליה לבית. עושה לה את הרחצה הראשונה ומדריכה אותה בבית איך לטפל בתינוק. כל מי שצריכה עזרה אני מגיעה אליה כמה פעמים שהיא צריכה. אני מגיעה גם אם זה יום שישי אחרי כניסת שבת. תומכת ועוזרת. הייתה מישהי שילדה תאומים והייתה צריכה עזרה והייתי אצלה כל יום במשך יותר מחודש".
קראו גם:
במהלך 45 שנותיה במחלקה פסטר זכתה לראות דור שני של יולדות מגיע לחדר הלידה. "אני כבר מקבלת בנות של נשים שטיפלתי בהן בעבר, לפני כמה שנים טיפלתי באם שילדה תאומים והייתה במצב מורכב. נשארתי איתה בבית עד שהתאוששה. עכשיו קיבלתי את הבת שלה כיולדת. יש לי סיפוק עצום מזה שאני יודעת שאני עושה טוב ליולדת ואחר כך היא מיישמת את הדברים האלה. אני הייתי כל כולי נטו לעבודה".
לצד סיפורי הלידות המרגשים, החיים זימנו לפסטר גם רגעי כאב ונחמה. לפני 16 שנים איבדה את בעלה מדום לב בגיל 53, והחליטה לתרום את איבריו. באחד הימים במחלקה, כשטיפלה ביולדת, הסבתא שהגיעה לבקר זיהתה אותה. "היא אמרה לי - 'עכשיו אני יודעת מאיפה אני מכירה אותך. את תרמת את הקרנית של בעלך לאבא שלי'. ממש הצלתי את מאור עיניו. זה היה רגע מרגש".