אחד הביטויים הקשים ביותר של מחדל ה-7 cאוקטובר הוא 'חיילות של אף אחד' - ביטוי שנולד בעקבות סרט תיעודי באותו שם שמתמקד בסיפורן של שלוש תצפיתניות שנרצחו באותו יום ארור. הביטוי קשור להפקרה, לסגירת עיניים מול המציאות, לאטימת אוזניים מול אזהרות והתרעות שאותן תצפיתניות השמיעו פעם אחר פעם ואיש לא הקשיב להן.
כמו תמיד, מי שהתגייס כדי לחזק את התצפיתניות שכיום עומדות מול מסכים בכל הגבולות ובכל האזורים המסוכנים בארץ ומתריעות על סכנות קרבות, הוא המגזר האזרחי: שתי נשים, אימהות לתצפיתניות שמשרתות היום, תושבות עמק יזרעאל, הקימו מיזם מדהים בשם 'ישראל למען התצפיתניות' - מיזם ארצי-קהילתי שמטרתו לחזק ולהוקיר את התצפיתניות המשרתות בתפקיד ברחבי הארץ, ולתת להן תחושה של נראות וחיבוק על ידי אזרחי ישראל.
יכירו ויעריכו
שתי הנשים מאחורי המיזם המדהים הן עינת קידר ואורית יעקובסון, שבמקרה הגיעו למסקנה שיש להקים מיזם כזה לאחר כתבה בטלוויזיה. עינת קידר: "הייתה כתבה עם בחור בשם יוגב אזולאי, שהחליט לאמץ את התצפיתניות שמשרתות בעוטף עזה, כלקח מהמלחמה. הוא גר בשדרות והחליט לעשות מעשה ולשפר את מצבן של החיילות שמגנות על הבית שלו. כיוון שאני אימא של תצפיתנית, פניתי אליו ושאלתי למה שלא ירחיב את המיזם לכל הארץ אבל, הוא אמר שהוא לא יכול ואם נרצה לקחת את זה הלאה, בבקשה. באותה תקופה הייתי חברת בקבוצת וואטסאפ של אימהות של תצפיתניות וכתבתי בקבוצה על השיחה עם אזולאי. אז אימא אחרת, אורית, כתבה שגם היא פנתה לאזולאי. התכתבנו בפרטי ואז התברר שאנחנו שתינו מהעמק וכך הוצאנו את המיזם לדרך".
אורית, בת 48, 3 ילדים (הגדולה תצפיתנית), אחות ויועצת הנקה, גרה ביפעת, נשואה למילואימניק. עינת בת 51 אימא ל-3 גרה בקיבוץ עין דור והיא עוזרת מנכ"ל בחברת בנייה. לאחר החיבור ביניהן הן החלו לקדם את המיזם שתכליתו שכל חמ"ל שיש בו תצפיתניות יאומץ בידי הקהילה מסביב. עינת: "רצינו שהן לא ירגישו יותר שהן חיילות של אף אחד, שהקהילה תאמץ אותן, תכיר אותן אישית, תדעה מי החיילת שעומדת 4 שעות ולא מזיזה עיניים מהמסך כדי לשמרו עליהם. מצד שני גם רצינו שהבנות יכירו את התושבים, שהן יבינו שהן מגינות על אנשים אמיתיים, שזה לא משהו אמורפי שרואים מרחוק. הכי חשוב שייתנו הרגשה שרואים את החיילות שעושות עבודה כה חשובה. שיעריכו. זה מתנהל על פגישות קבועות, פעם בחודש, שהקהילה מגיעה לחמ"ל לבלות ביחד עם החיילות. זה קורה כשבאים לחגוג יום הולדת. יש אזורים שהקשר הוא ממש קרוב, כמו יהודה ושומרון שם החמ"לים בתוך היישוב ויש קשר יום יומי. במקומות אחרים, ליד הגבול, גם נוצר קשר עם יישובים מסביב".
אורית: "עבורי המיזם מהווה אויר לנשימה. ההצבה של בתי לתפקיד התקבלה בנובמבר 23. בעלי במילואים מהרגע הראשון, ואנחנו מגייסים בת בכורה לתפקיד שהזוועות רק מתחילות להתבהר סביבו. הלם, השלמה, קצת התרגשות, כל הזמן דאגה ואז גם המון גאווה. כשנחשפתי למיזם של יוגב אזולאי עם תצפיתניות העוטף האוויר התחיל להיכנס לריאות והדופק הסתדר. מכאן החיבור עם עינת והמסע המשותף לתוך המיזם היה כמו כוח טבע. המון סיפוק. מה שהנשים המדהימות האלה עושות זה תפקיד סופר משמעותי - מציל חיים, קשה מאוד, משמעת ברזל, משמרות מתישות, אין יום ואין לילה, חפיפה ארוכה וקשה, ודרישות בלתי נגמרות. מאוד מאוד מרשים וממלא בגאווה. אין עליהן".
תפקיד חשוב
עינת מספרת שהיא נחשפה לסיפורים על כך שלפני המלחמה התצפיתניות הוזנחו במובן הפיזי, שהיה חסר להן אוכל ושהיה חסר להן ציוד. בביקור באוגדת עזה היא שמעה מדריך שהוביל קבוצת מבקרים וגם חזר על חלק מהטענות הללו. עינת: "זה הרתיח אותי. לעמוד ליד האנדרטה לזכרן ולטעון שזה היה המצב. הן לא היו מסכנות. זה לעשות להן עוול. הבעיה הייתה שלא הקשיבו להן ולא ראו אותן. וגם הציבור לא הכיר ולא ידע איזה תפקיד חשוב זה. בין המטרות שלנו להאדיר את תרומתן, להרים את קרנן, הן לא היו מוערכות מספיק וזה צריך להשתנות וזה משתנה. זו עבודה סיזיפית, כל משמרת 4 שעות מול מסך ואסור להזיז עיניים ימינה ושמאלה. הן מסכלות טרור בדיוק כמו לוחם קרבי. העם צריך להוקיר להן תודה".
קראו גם:
לדברי יזמות המיזם, התגובות של הציבור נהדרות. שתיהן מתפעלות אופרציה שלימה של תמיכה בתצפיתניות בכל רחבי הארץ. יש עשרות חמ"לים בארץ ובכל סביב כל חמ"ל התגבשה קבוצת של מתנדבים, לפעמים עשרות לפעמים בודדים. עינת: "זה הפך לאירוע קהילתי, גם אם יש רק מתנדב אחד סביב החמ"ל כי הוא מפעיל את כל הקהילה מסביב. למשל בחמ"ל בגוש עציון יש מתנדבת אחת, אבל היא מפעילה את כל היישוב להכין עוגות ליום הולדת ולקנות מתנות לבנות. עושים להן מסיבות פעם בחודש. וזה גם הפוך: פנתה אלינו קצינה של חמ"ל שאמרה שהיא רוצה לארגן לבנות ארוחת בשרים על האש. כמובן שעזרנו ופתאום יש כתובת".
אורית: "בשבועות האחרונים הרמנו במסגרת המיזם מבצע ענק שנקרא 'תַצְפּוּרים'. השתתפו בו 35 בתי ספר/גנים מכל הארץ, שהכינו משלוחי מנות, מכתבים אישיים וברכות, ברובן שמיות, לכל התצפיתניות בישראל. בהמשך - אלפי משלוחי מנות הוכנו על ידי מאות ואלפי מתנדבים ושונעו ברחבי הארץ מהחרמון ועד אילת, על ידינו ועל ידי מתנדבים.
"ילדים ומורים מכל הארץ יצרו קשר עם תצפיתניות שהחזירו תודה, כל בית ספר קיבל תעודת השתתפות וסרטון תודה מהחיילות. אנחנו מרגישות שחשוב שנספר מה קרה כאן בשבועות האחרונים, כחלק ממיזם שעוד מעט יהיה בן שנה".