עצב ירד על קיבוץ גבע במועצה האזורית הגלבוע. דן 'דנדי' ידין, מאחרוני לוחמי יחידת ה־101 וזמר לשעבר בלהקת הגבעטרון, הלך לעולמו בגיל 92. השאיר אחריו את אשתו זיוה, שני בנים נכדים ונינים.
ידין נולד בספטמבר 1933 בקיבוץ, בנכם הבכור של אסתר ושלום זכרם לברכה, שהגיעו לארץ מרוסיה. לגבע הם הגיעו בשנת 1929. ידין גדל בקיבוץ בתקופת המנדט הבריטי בארץ. בשנת 1952 התגייס לצה"ל, תחילה לגדנ"ע ובאוגוסט 1953 עבר לשרת ביחידה המיתולוגית ה-101 שהקים אריאל שרון. יחידה בה שירתו רבים מבני העמק ביניהם מאיר הר ציון ז"ל, שמעון קצ'ה כנר ז"ל וישי צימרמן.
חלק ממיתוס
בריאיון שהעניק לעיתון 'ידיעות העמק' בשנת 2013 במלאת 60 שנה להקמת יחידת ה־101 סיפר ידין ז"ל על מהות המשימה שהייתה להם. "אנחנו התגייסנו ליחידה שהייתה צריכה לשנות את כושר ההרתעה של צה"ל", אמר אז דנדי בריאיון, "לזה התגייסנו ועבור זה היינו מוכנים להקריב את חיינו. יצאנו מעבר לגבול בתנאים הכי מינימליים. ידענו שאף אחד לא יוציא אותנו משם אם מישהו יפגע בנו, גם אם אנחנו נמצאים רק עשרה ק"מ מעבר לקווי האויב. תפקידנו היה להגן על מדינת ישראל ולהחזיר את כושר ההרתעה של צה"ל. רק מי שיודע מה היה אז כושר ההרתעה של צה"ל יכול להבין את זה. הם נכנסו למושבים והרגו את מי שהם יכלו. היינו יוצאים לסיורים ארוכים בשטח מבלי שהיה לנו בכלל מכשיר קשר או אלונקה. סמכנו רק על זה שנחזור בשלום. אף אחד לא חיכה לנו מעבר לגבול. לאף אחד לא היה אכפת אם חברי החולייה ייהרגו. אני זוכר שאחרי כל פעולה שעשינו, דוד בן גוריון היה מכחיש אותה ואומר בתקשורת שאף יחידה של צה"ל לא עזבה את בסיסה ערב קודם.
"היום בשביל להתקבל ליחידה מיוחדת צריך לעבור שנה וחצי של אימונים קשים", הוסיף באותו ריאיון, "אצלנו כבר ביום השני שלך ביחידה יצאת לפעולה. למדנו להילחם תוך כדי תנועה. היינו עושים המון סיורים סביב ירושלים כדי ללמוד את השטח".
על המיתוס שנוצר סביב היחידה אמר ידין באותו ריאיון: "להיות חלק מהמיתוס שנקרא 101 גורם לי להרגשה טובה. אני לא מצטער על שום דבר שעשינו. לפעמים אתה חלק מדברים שקורים, אבל אתה לא יכול להסביר אותם. המיתוס נוצר, אבל רק מישהו אחר צריך להסביר את זה. גם היום יש בי הרגשה טובה, כי כתוצאה מהפעולות של כמה נערים השתנה כל האפקט של צה"ל. זה באמת מפתיע איך כ־35 איש השפיעו בצורה כזו על צה"ל ועל המדינה. בכנס לציון 60 שנה ליחידה הרצו שם בכירי ההיסטוריונים של צה"ל. הייתי מופתע לשמוע איך אחרי כל כך הרבה שנים עוד מדברים על התרומה שלנו".
איש של אנשים
לאחר השירות הצבאי חזר לקיבוץ עבד בין היתר בפאלחה, ניהל את המוסך, עבד בהדרכה באפריקה וניהל את תחום הבניין בקיבוץ. משנת 1956 ועד שנת 1981 היה לסירוגין חבר בלהקת הגבעטרון. דנדי היה גם בין מקימי להקת 'ותיקי הגבעטרון' שהופיעה בכל רחבי הארץ ומשנת 1995 ועד לפני מספר שנים ניהל את מוזיאון גבע.
לכבוד חגיגות ה-100 של קיבוץ גבע, לפני 4 שנים, זכה דנדי לנטוע את עץ ה-100 של הקיבוץ. העץ, מסוג בומבקס הודי, נטע ממש מול המוזיאון אותו ידין מכיר כל כך מקרוב בסמוך לאבן הראשונים שהוקמה כאשר הקיבוץ חגג 50 שנה. "זה כבוד גדול שבחרו אותי מכל הוותיקים", אמר אז ידין הנרגש על המאורע לעיתון 'ידיעות העמק', "אני מהוותיקים, בן 88 ועדיין יכולתי לקחת את המעדר ולכסות את השתיל. אני מוכרח להגיד שהתרגשתי מאוד לנטוע את העץ. הגיעו הבנים שלי והכלות. עמדנו יחד כולנו והצטלמנו. זאת בהחלט הייתה חוויה נעימה ושמחתי על ההזדמנות. העובדה שהקיבוץ חוגג 100 היא מרגשת מאוד ואני מתפלל שאני אגיע לחג ה-100 בריא ושלם. המקום הזה יקר לליבי. עבדתי שנתיים באפריקה, אבל את הקיבוץ לא עזבתי מעולם. כשהתיירים מגיעים למוזיאון אני מספר להם על שני הימים הראשונים בתולדות גבע. משפת הכנרת אל הגבעה שלנו".
קראו עוד:
חברו של דנדי מגבע, אבשי (אבשלום) בן יהודה, ספד לו השבוע: "דנדי עשה הרבה דברים בחייו שיחק כדורסל בנעוריו, היה לוחם ב־101 והיה אחראי על השיפוץ הגדול בחדר האוכל ועוד ועוד. היה איש יוזם, אף פעם לא קיבל דברים כמובן מאליו, היה איש משפחה וחבר טוב. הוא אהב מאוד את גבע. הוא תמיד רצה לעשות עוד דברים. בכל שבת בבוקר נהגנו להיפגש בפרלמנט בחדר האוכל. שם דיברנו על הכול מפוליטיקה ועד מה קורה בגבע".
אמירה ידין, גיסתו של דנדי ז"ל ששרה יחד איתו בלהקת הגבעטרון במשך מספר שנים, נפרדה ממנו: "הכרתי את דנדי המון שנים. היה איש של אנשים. היו לו המון חברים, היה חבר טוב, חקלאי טוב ואיש משפחה. דנדי אהב את הקיבוץ מאוד והיה מעורה בכל מה שקורה. הוא גם הקים מוזיאון קטן לגבעטרון. הוא חי חיים מלאים וטובים".