בתי החולים בישראל הפכו מזמן לזירת קרב, כשהאלימות מתבטאת בשני אופנים - פיזית, הכוללת מכות, שליפת נשק והשחתת רכוש; וכן אלימות מילולית של צעקות, קללות ואיומים. הקורבנות הם כמעט תמיד אנשי צוות - אחיות, רופאים, חובשים, עובדים סוציאליים ועוד. האם זו גזירת גורל בסיר הלחץ הישראלי - או שיש מה לעשות?
לפי מסמכים המתפרסמים על ידי משרד הבריאות, בשנת 2023 התקבלו דיווחים על 1,079 מקרי אלימות במצטבר בבתי החולים. מתוכם, 462 מקרים היו של תקיפה פיזית, לרבות תקיפת אנשי צוות, חולים או מבקרים; 300 מקרי איומים; 257 מקרים של אלימות מילולית ו-60 מקרי פגיעה ברכוש.
"אפשר להוריד משמעותית"
ד"ר דורית אפרת-טרייסטר, חברת סגל מן המניין במחלקה לניהול באוניברסיטת בן גוריון, חוקרת את האלימות כלפי צוותים רפואיים מאז שנת 2009: "תצפתי בעבר בבית חולים שהיו בו שמונה מקרים יומיים של אלימות שדורשת קריאה למשטרה, ישבתי שם שעות על גבי שעות. עקבתי אחר השתלשלות האירועים שהובילו להתפרצות, ואני יודעת שאפשר להוריד משמעותית את האלימות בבתי החולים".
ד"ר אפרת-טרייסטר טוענת שנדרש להבין מהם הגורמים לאלימות, ולא להוסיף עוד מאבטחים, כי לא משנה כמה מאבטחים יש, כשהם פועלים זה כבר מאוחר מדי.
מהם הגורמים לאלימות בבתי החולים?
"הגורם הראשון הוא חוסר הבנה בין התרבויות הרבות הקיימות בישראל. המידע הרפואי לא מונגש בצורה שברורה למטופלים או בשפה המתאימה, ובכל תרבות אנשים נעלבים מדברים שונים לגמרי. כדי לפתור בעיה זו צריך רגישות תרבותית.
"גורם נוסף הוא זמן ההמתנה בבתי החולים. שעה יכולה להרגיש כמו דקה להרגיש כנצח - אפשר להסיח את דעתם של המטופלים, כדי שהזמן יעבור יותר מהר. כך למשל ליצן רפואי יעיל מאוד בקרב ילדים, אבל הוא מעלה את הנטייה לאלימות בקרב מבוגרים - חלקם חשבו שהוא צוחק עליהם. למבוגרים מומלץ לשים הסחות דעת מותאמות: ספרי קריאה או מסכי מדיה מרגיעים (אך לא עם חדשות או ויכוחים), אלא עדיף לשים תמונות שמעלות אמפטיה, דברים מעניינים ורגועים, בטח לא ויכוחים בכנסת".
יש אוכלוסיה שניתן להגדיר בארץ כיותר אלימה?
"לא מצאנו קשר בין רמת האלימות למוצא. בממוצע מצאנו אותה עוצמה של אלימות אצל יהודים ממוצא אשכנזי או ספרדי, בדואים, יוצאי אתיופיה, ערבים, דרוזים, יוצאי חבר העמים. כולם יודעים להיות אלימים, אבל הגורם לאלימות יכול להיות שונה וקשור למה רגיש בכל תרבות. לדוגמה, יש תרבויות שבהן עקיפה בתור נתפסת מעליבה, ואילו תרבויות אחרות שבהן הבקשה להכניס רק מלווה אחד למיון, מלחיצה ומעליבה יותר. האלימות יכולה להתבטא בכל דבר החל מצעקות ודחיפות וכלה בתביעה משפטית.
"רוב האוכלוסייה היא נורמטיבית, ועדיין הפיוז שלהם יכול לקפוץ כשהם במצבי לחץ, ומיון זה מקום עם הרבה לחץ. צריך לתת למטופלים את התחושה שרואים אותם, ערים למצוקה שלהם, מכבדים אותם ונותנים להם יחס אישי ורגיש תרבותית בשפה שהם מבינים. ברגע שמשרד הבריאות ובתי החולים יקצו כוח אדם שיענה על הצרכים הבסיסיים האלה, האלימות תרד באופן משמעותי. כך למשל, בבית חולים מחוזי גדול בדרום הארץ, הקצינו עשרה עוזרי מחקר דוברי ערבית ורוסית לתרגם ולהנגיש את המידע למטופלים, תוך מתן יחס אישי, והאלימות ירדה בכ-30%".
מש"קים או שוטרים?
כדי לצמצם באופן משמעותי את תופעת האלימות כלפי הסגל הרפואי, על הפוגע הפוטנציאלי להבין כי אם יבחר לנקוט באלימות תינקט כנגדו 'יד קשה' והוא ייענש בחומרה הראויה. לשם מתן מענה לתופעה, נבנתה על-ידי משרד הבריאות תכנית פעולה בשיתוף עם המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל וכלל בתי החולים וקופות החולים.
כיום קיימים בבתי-החולים מרכזי שיטור קהילתיים (מש"קים) ואלו מספקים מענה מהיר ומיידי לאירועי אלימות בפרט ולאירועים פליליים בכלל. המש"קים נגישים לחולים, לבני-משפחותיהם ולצוות הרפואי, ומיקומם בולט לעין. במקביל שודרג מערך האבטחה בבתי החולים ומותאם כיום לטיפול באירועי אלימות ברמה הפרטנית. המאבטחים מוכשרים למתן מענה לאירועים כגון אלו ומתורגלים בכך.
קראו גם:
ויש פתרונות נוקשים יותר: בינואר 2023 הודיע בית החולים הדסה על הצבת נקודות שיטור בהדסה עין כרם ובהדסה הר הצופים. הנקודות מאוישות במהלך השבוע על ידי שוטרי משטרת ישראל, ובמהלכם פועלים השוטרים למניעה ומענה מיידי באירועים חריגים ופליליים ואלימות, זאת בנוסף לטיפול המקצועי והמיומן שמעניקים צוותי הביטחון בבתי החולים.
4 צפייה בגלריה
השוטר יחיאל בושרי המוצב בהדסה עין כרם, יחד עם אודיה תל-צור, אחות ראשית במלר״ד
(צילום: דוברות הדסה)
אולם כפי שראינו, גם הצבת שוטרים והגברת האבטחה - לא מסייעים להפחתת האלימות בבתי החולים. נדרשת חשיבה מחדש, כיצד ניתן להפחית את האלימות, ולא רק לעצור את החשודים לאחר מעשה.
במטרה לייעל את שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים, אף הוקמו בבתי החולים וקופות החולים ועדות למניעת אלימות, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, ומטרתן לאתר את הקשיים ונקודות החולשה ולספק מענה נקודתי ומערכתי. בנוסף ננקטות פעולות תומכות כדי להעלות את מודעות הציבור למשמעויות השליליות של אלימות כלפי הסגל הרפואי, ולהביא לשינוי ההתנהגות של מחוללי אלימות פוטנציאליים.