"אח, טבריה טבריה, אם היית צפת" ו"תראה את החרמון. איזה דליקטס..." הם רק חלק ממטבעות הלשון שנותרו כנכסי צאן ברזל מהמערכון האלמותי של שלישיית הגשש החיוור 'הקפיטריה בטבריה'.
4 צפייה בגלריה
שלישיית הגשש החיוור. משמאל: ישראל פוליאקוב ז"ל, שייקה לוי וגברי בנאי
(צילום ארכיון: מיכאל קרמר)
55 שנה מאז שהוצג לראשונה, חזרנו למערכון האהוב - המערכון ששם את טבריה על המפה וסיפק פניני לשון נצחיים - ובדקנו עד כמה הוא עשה שירות טוב לעיר. מדוע נעלבו הטבריינים שהוצגו באור לעגני ומה נותר מאותם אנשים שבדמותם נכתב המערכון? מה שבטוח - כולם מתרפקים על התקופה ההיא ומחפשים את אותם טבריינים 'אסלים' מפעם.
חלק נעלבו
המערכון 'הקפיטריה בטבריה' נכתב על ידי המחזאי ניסים אלוני כחלק ממערכוני התוכנית השלישית של הגשש החיוור, 'סינמה גשש' שהוצגה לראשונה בשנת 1967. המערכון המדובר עוסק בשני זקנים טבריינים שנפגשים עם יוסף מהעירייה ומתווכחים על הקמתה של קפיטריה בעיר.
בשיחה עולות שאלות כמו איזו קומה תיבנה קודם, לאיזה גובה יתנשא מבנה הקפיטריה ואיך בדיוק יגיעו המים אל הקומה האחרונה, באילו צינורות צריך להשתמש, האם תשתמש העירייה בידע שרכשה בצרפת, והיכן בכלל נמצא ראש העירייה. השיחה ביניהם יצרה את מטבעות הלשון הכל כך מוכרים ששגורים גם היום בפי רבים.
שייקה לוי, אחד מחברי שלישיית הגשש החיוור, מספר כי המערכון נולד מהשיר 'הקפיטריה בטבריה' אותו כתב יורם טהרלב ללחן איטלקי. "הופענו בהתחלה עם השיר הקפיטריה בטבריה - 'בטבריה על החוף יש קפיטריה' - וחיפשנו מעבר לפני השיר וכך נולד המערכון. ניסים אלוני כתב אותו ואחרי זה נעשו כמה ורסיות שנכתבו על ידי יוסי בנאי ואלוני".
התגובות למערכון בזמנו היו נלהבות חוץ מהטבריינים שלדברי לוי קצת נעלבו וכעסו. "הם נעלבו למרות שאני לא יודע ממה היה להיעלב. שיחקנו שם דמויות כמו יוסף מהעירייה והצגנו אותו אולי בצורה לעגנית קצת. אנחנו לא התכוונו ללעוג חס וחלילה, אולי לא הבינו מספיק. הופענו עם המערכון הזה גם בטבריה והקהל צחק ונהנה. כשצוחקים צוחקים, אין גבולות".
היום, 55 שנה אחרי, אתה יודע להסביר מה סוד הקסם של המערכון הזה?
"בשלב מסוים עם הגשש כל דבר הלך. עבדנו קשה מאוד כדי להגיע לתוצאה וכשהגענו לתוצאה הרצויה והיינו מרוצים ויצאנו עם זה, זה היה טוב. עבדנו שנה רק על הכתיבה של כל תוכנית, למצוא את הדברים שיעניינו ויחזיקו מעמד ויהיו בעלי עניין. היינו מתווכחים על כל מילה ועל כל אות. בכל מערכון הושקעה מחשבה עד הפרט האחרון וכך גם במערכון של הקפיטריה בטבריה".
ללוי נשארה עד היום פינה חמה בלב לטבריה. "לאחרונה היה לי קשר עם ראש עיריית טבריה ודיברנו וצחקנו. הוא הזמין אותי ואמר לי 'תבוא, אני אארח אותך'. הייתי עם אשתי לא מזמן במלון הסקוטי יחד עם עוד זוג חברים ומאוד נהנינו".
סאטירה במיטבה
אחד משרידי המערכון פועל עד היום בעיר בדמות הקפיטריה בטבריה שנמצאת בסינמטק העירוני. ההיסטוריון ומספר הסיפורים הטברייני רפי חלפון חושב שהמערכון עשה שירות נהדר לעיר: "ניסים אלוני שכתב את המערכון קלט את הרוח של העיר הזו לטוב ולרע", הוא אומר, "הוא קלט את השפה הטבריינית המיוחדת ואת התנהלות העיר. מלבד הביטוי 'חם בטבריה' אתה שומע במערכונים שלו את החום של טבריה. יש משהו בטבריה בקצב שהוא יותר איטי. אני לא יודע אם הוא עשה לעיר רע או טוב, זה היה אחלה מערכון, מצחיק לאללה. כששמעתי אותו בפעם הראשונה נקרעתי מצחוק".
אבל עדיין הם מציגים את הטבריינים כלא חכמים במיוחד.
"נכון, הטבריינים מוצגים קצת כטיפשים, אבל אני לא מוטרד כי הירושלמים הם בדיוק כמונו. אז אם הם טיפשים אז גם אנחנו טיפשים".
כשהם אמרו "אחח, טבריה טבריה... אם היית צפת..." זה לא פגע בעיר?
"מהחוויות שלי אף פעם לא נתקלתי בסירוב או בהתרסה על זה שציטטו איזושהי שורה מהמערכון של הגשש. אני לא רק טברייני, אני גם חלפון. אני סוחב עליי עול כפול, אבל לא הרגשתי אותו אף פעם בחיים שלי. אם אני לא הרגשתי אני חושב שאף אחד לא הרגיש".
הם גם צוחקים על העירייה שלא יודעת להתנהל. ההתנהלות הזו לא נשארה עד היום באיזשהו מקום?
"לא, ניסים אלוני שעיצב את הדמויות האלה באמת קלט את ההווי הטברייני ולמרות שהיתה ביקורת במה שהם אמרו, זו לא היתה ביקורת אלא סאטירה. הם יכלו אותו דבר לכתוב על יוסף מהעירייה בעפולה. אבל יש משהו נכון באופן בסיסי בזה שעירייה מתנהלת כמו יוסף בעירייה. אני מניח שבעפולה ובעכו יש יוסף כזה גם כן, זה לא משהו שמייחד את טבריה. אני דווקא לא התרגשתי מהביקורת, הם כתבו את המערכון בשביל להצחיק".
חלפון מתרפק על ההווי של טבריה ודמויותיה הססגוניות שכבר אינן. "55 שנה עברו מאז וטבריה השתנתה לגמרי ואיבדה מהייחודיות שלה. היום לא נשארו כמעט טבריינים 'אסלים' בטבריה, הרוב עזב מסיבות שונות. אני לא רוצה להיות רומנטיקן ולהתגעגע לטבריינים האלה, אבל היה טיפוס כזה שהיתה לו שפה והיה לו מטבח טברייני, והיה לו נוסח תפילה משלו. היות שהם לא היו הרבה הם לא השאירו חותם על אף אחד".
בלי כוונה רעה
האמן הטברייני אורי מזר גם חושב שהמערכון עשה שירות טוב לטבריה. "הם שמו את טבריה על המפה. אני לא רואה בזה זלזול או ציניות. אם לא היה לטבריה מה להגיד ולא היה לה פוטנציאל, אז לא היו מתייחסים אליה בכלל והיא היתה כמו בית שאן וחדרה. אבל טבריה בגלל שהיא משהו מיוחד והיה בה פעם איזשהו הווי של אנשים מיוחדים כאלה מטבריה העתיקה, אז היתה להם סיבה. זה כמו יוסי בנאי שכתב על הירושלמים בזמנו, על השפה הירושלמית".
למרות שהמערכון הציג את הטבריינים כאנשים לא חכמים במיוחד?
"תלוי איך אתה רוצה לראות את זה. לפעמים אומרים שדווקא האנשים האלה שישבו על המועקות היו אנשים מאוד חכמים בפשטות שלהם ובגישה ובישירות שלהם. הם הציגו דווקא את האנשים שהסתכלו ביושר ובתום לב על הדברים, בלי שום כוונות רעות. יש משהו תמים ויפה ואיזשהו קסם בתוך הדבר הזה. אם מישהו רוצה לקחת את זה למקום גרוע, תמיד אפשר".
היום 55 שנים אחרי, לדעתך טבריה נשארה אותו דבר כמו אז?
"לא. מאוד חבל שההווי הטברייני איננו, לפחות היה לנו הווי טברייני יפה. חבל שהגשש לא המשיך להחזיק אותנו על המפה, היינו ממלאים אולמות שהיו צוחקים קצת על חשבוננו, מה רע. מאז שהגשש פרשו אתה לא שומע על טבריה כלום ושום דבר. אני יכולתי לחיות במרחבים אחרים, כל החברים שלי עזבו לתל אביב, אבל מתוך השיקולים שלי העדפתי לחזור לטבריה. שואלים אותי מה עושה פה אמן כמוני, איך אני מפרנס את הנפש שלי, אבל אני חי ברובעים היפים של העיר, אני חי בהיסטוריה שלה, אולי קצת בעבר שלה. העבר של טבריה לא נעלם, הוא עדיין מרחף פה".
אבל הנוף האנושי קצת השתנה.
"הנוף האנושי הדמוגרפי משתנה בכל מקום. אני הייתי בפריז בפעם הראשונה לפני 25 שנה והיום היא לא פריז שהיתה פעם. זה העולם שאנחנו חיים בו, הוא זז קדימה".
מטבעות לשון הקפיטריה בטבריה
- "אח, טבריה טבריה, אם היית צפת".
- "למה אתה לא יושב? - זה רעיון".
- "אתה איתי או איתו? - אני מהאו"ם"
- "בצנטרום של הפיילה"
- "תראה את החרמון. איזה דליקטס..."
- "אתה אל תיתן לי דוגמא את צורפת. אני איתם גמרתי. הם לא חברותיים. יום עסל יום בסל. דה גול - דה אופסייד"