בני הזוג עמית ואופיר סרוסי נמצאים כיום פסע מלפני הגשמת חלומם הגדול ביותר - להפוך להורים. הם עברו את כל חתחתי הבירוקרטיה הישראלית וקיבלו אישור לקיים הליך פונדקאות בארץ. הם מצאו אם פונדקאית והמחסום האחרון הוא כסף, המון כסף.
מסתבר שעלות הליך כזה הוא מעל 300 אלף שקלים ובני הזוג פנו לעזרת הציבור במסגרת גיוס המוני. והציבור נענה באהבה: עד כה גויסו כ-255 אלף שקלים מתוך סכום של 310 אלף שקלים הנדרשים להשלמת התהליך. בריאיון ל'מיינט העמק' סיפרה עמית עד כמה מרגישים בני הזוג שהם קרובים להגשמת החלום: "אני אופטימית. עד כה גייסנו 80% מהסכום ויש לנו זמן עד סוף החודש. ברור לי שהחלום יתגשם. עברנו בירוקרטיה מייגעת וסבוכה. זה מסע מהרגע הראשון, של קבלת ההחלטה להיכנס להליך של פונדקאות, מציאת פונדקאית ומעבר של עוד מכשולים".
קשיי פוריות
עמית ואופיר, בני 37, הכירו בעפולה. הם למדו ביחד ביסודי ובתיכון ובכיתה י"א הם החליטו להתחיל לצאת. בשנת 2013 עם התחתנו ובסך הכל הם כמעט מחצית מחייהם ביחד. אופיר שירת שנים כקצין משטרה בתפקידי שטח ולאחרונה יצא לדרך עצמאית כמאמן אישי שמוביל אנשים להגשמת חלומות ויעדים. עמית היא דוקטורנטית שנה שלישית באוניברסיטת חיפה בחקר המוח.
מאז היותה ילדה סבלה עמית מתסמינים קשים בעת המחזור החודשי - כאבי בטן, הקאות, כאבי אגן, בעיות עיכול, דחיפות במתן שתן ועוד. בגיל מבוגר גם כאבים בעת יחסי מין. במשך 18 שנים סבלה עמית מהתסמינים הקשים הללו מבלי שמישהו יכול היה לשים את אצבע ולומר לה ממה היא סובלת. התייחסו לתסמינים כתופעות לוואי של הוסת או בעיות עיכול.
עמית: "הייתי בסוף תואר שני שלי, יצאתי לכתיבה של התיזה, ואז פשוט קרסתי בריאותית. זה היה כמו כדור שלג. ירדתי יותר מעשרים קילוגרמים במשקל. חשדו שיש לי סרטן, לא הבינו מה עובר על הגוף שלי. עברתי ניתוח לאבחון במערכת העיכול, ניתוח שעד היום אני משלמת עליו בריאותית. ואז רופא אחד אמר שיש איזו מחלה מסתורית, שכדאי שאבדוק אותה. כך שמעתי על מחלת האנדומטריוזיס. הופניתי לרופא מומחה למחלה ועברתי ניתוח אבחנתי. הובחנתי במחלה 18 שנים לאחר שהחלו התסמינים הראשונים כשהייתי בגיל 9. בממוצע אישה מגלה אחרי 11 שנים שהיא חולה באנדומטריוזיס".
מחלת האנדומטריוזיס פוגעת באחת מתוך עשר נשים ברחבי העולם בגילאי הפוריות. זו מחלה כרונית, פרוגרסיבית ורב מערכתית והיא מאובחנת לרוב באיחור רב. בין 30% ל-50% מבין הנשים החולות במחלה יסבלו מקשיי פריון וקושי לשאת היריון.
עמית: "אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהובחנתי הייתה להיות שותפה להקמת עמותה שתקדם את המודעות למחלה ולשנות את המצב".
לאחר האבחון, לקח לעמית 6 שנים כדי לשקם את החיים שנעצרו כמעט לחלוטין בשל המחלה: "התרוממתי על הרגליים ועם עוד ניתוחיים חזרתי למסלול דוקטורט. חזרנו לחיים שלנו".
אבל עדיין סובלת מהתסמינים.
"כן, אבל אני ומתמודדת איתם. זה מלווה אותי והכאב קיים".
אבחון מוקדם יכול לסייע?
"ברור שאבחון מוקדם וטיפול מוקדם יסייעו בהפחתת התסמינים. אבל יש עוד היבט - נפשי. אתה סובל מכאבים ולא מאמינים לך. יש לזה המון השלכות נפשיות. כשהובחנתי היה לי כעס על המערכת שאף אחד לא יודע על המחלה הזו. אף אישה לא צריכה לסבול את המחלה הזו מבלי לדעת בעצם ממה היא סובלת. רק בגלל שזו מחלה נשית, שקשורה לנושאים שהם טאבו כמו וסת וילודה, לא מדברים עליה ויש לזה תוצאות. אנחנו פועלים היום לשנות את המצב הזה".
בישורת האחרונה
כבר בשלב מוקדם, לאחר איבחון המחלה, היה די ברור לבני הזוג סרוסי שהם יתקשו להביא ילד לעולם בעצמם, בשל מצבה המורכב של עמית. "הבנו שאני לא מסוגלת לשאת היריון", אמרה עמית בכאב, "היינו בשלב הזה 20 שנה ביחד, חברים הכי טובים אחת לשני, בית שמח שהיה בו ויש בו הכל חוץ מילד. כל חיי חלמתי ליצור את המעגל המשפחתי השלם, זוג פלוס 1. אני ואופיר התפתחנו ביחד, הגענו לשלב של המשפחה ופתאום אתגרים כאלו. הייתה תחושה מאוד קשה. אבל החלנו שאנחנו ממשיכים מהמקום בו היינו, אוספים כוחות ומתגברים על כל המכשולים, כפי שעשינו עד אז עם המצב הבריאותי המורכב. בחרנו בדרך של פונדקאות".
קראו גם:
עמית הוסיפה: "ילד זה ילד. פחות משנה איך הוא בא לעולם. אנחנו נאהב אותו כך או כך. אמרנו בוא ננסה וגם אני וגם אופיר היינו באותה גישה. התחלנו לחפש באינטרנט והבנו עד כמה זה קשה ומורכב וכמה הבירוקרטיה סבוכה. מי שליוותה אותנו בתהליך הייתה ניצן ארזי גולן, שעברה איתנו את כל הוועדות והמכשולים והובילה אותנו בתוך העולם הלא נודע הזה של הפונדקאות. הוועדה אישרה לנו הליך כזה בארץ וכל מה שנשאר עכשיו זה לגייס את הכספים הדרושים לכך. המדינה לא משתתפת בהוצאות וזה כאמור הליך מורכב אבל אנחנו בישורת האחרונה".
תארי את הרגע שבו תחזיקי את התינוק שלכם ומה תגידי לו?
"כרגע אני לא יכולה לתאר את הרגע, אבל כן אני מדמיינת אותו כל הזמן. הרגע בו אני ואופיר נחזיק תינוק משלנו, תינוק שלנו, שנוצר מהאהבה הגדולה ביותר. אלטף את פניו הקטנות, את אצבעותיו ואגיד לו: 'כמה חיכינו לך, כמה הלב שלנו חיכה לך'".
מה המסר שלך לאנשים שאין להם בעיה להביא ילדים ולאנשים במצב שלכם?
"זאת זכות להיות הורים ושום דבר הוא לא מובן מאליו. להיות אמא ואבא זה צורך בסיסי ולכל אחד מגיע להגשים אותו. מבחינתנו אהבה לא נמדדת באיך מביאים ילד לעולם אלא בדרך בה מעניקים לו חיים".
לסיוע כספי בלינק הבא: עוד יהיה לנו ילד והוא יהיה לנו אור