במשך שנים הוא עבד בעולם המסעדנות, עבודה סיזיפית וקשה, שעות על גבי שעות. אבל יום אחד השף עירד עדי־זהב החליט שנמאס לו. שהוא לא מגשים את ייעודו. אז הוא עזב הכל ובשבוע שעבר הגשים סוף סוף את החלום הגדול כשפתח בתל עדשים את הפוד טראק הראשון בעמק שבו הוא מוכר כריכי בשר ייחודיים עם מטבלים שהוא רוקח בעצמו.
אחרי ההשתעבדות, כלשונו, למסעדות יוקרה ומלונות בארץ ובחו"ל, הוא מוצא מרגוע לנפשו בפינה השקטה במושב שבה הוא מרגיש שמצא את הדבר הכי חשוב בחיים - אושר.
עבודה סיזיפית
עדי־זהב (46), נשוי ואב לשלושה, יליד נוף הגליל וכיום מתגורר בעפולה, זוכר את עצמו מאז ומתמיד מאוהב במטבח ובבישולים. "מאז שהייתי ילד בן 4 אהבתי להכין אוכל", הוא מעיד, "כבר כילד הייתי מכין סנדוויצ'ים מיוחדים למבוגרים והייתי מפנק אותם. כולם היו משתגעים ואומרים 'זה יהיה שף גדול'".
בשנת 2000 עשה עדי־זהב את צעדיו הראשונים בעולם הקולינרי לאחר שסיים לימודי טבחות במכללת הולידיי אין בטבריה והתחיל לעבוד במסעדת אוקטגון המיתולוגית בנהלל שנסגרה לא מכבר ובה עבד במשך שש שנים. לאחר מכן פתח סנדוויץ' בר בקניון לב העיר בנוף הגליל ומשם התנסה והתפתח במקומות נוספים בעולם המסעדנות. בשנת 2008 עשה עם משפחתו רילוקיישן לשנתיים לקפריסין לטובת פרויקט הקמת מלון בוטיק. אחרי שחזר לארץ עבר בעוד כמה תחנות ביניהן כשף ראשי באולמי גרנד פאלאס בנוף הגליל ונתן ייעוץ למסעדות בלונדון ובאוסטרליה.
אולם, למרות ההצלחה במסעדות הרגיש עדי־זהב שהוא עדיין לא הצליח להגשים את ייעודו. לפני שלוש שנים התחיל במימוש החלום כאשר קנה פוד טראק והתחיל לעבוד באירועים.
"רציתי להשתחרר מעולם המסעדנות. להיות שף מוביל במטבח זו עבודה סיזיפית מבחינת העבודה עצמה וגם מבחינת השעות. אתה נמצא בין ארבע קירות כל היום והאחריות היא עליך. אני אדם מאוד פדנט שקשה לי לצערי להאציל סמכויות ואני נמצא מהבוקר עד הלילה במקום שאני נמצא בו וזו השתעבדות. הייתי במקומות האלה ועבדתי במסעדות יוקרה ובמלונות והייתי בחו"ל. עכשיו אני רוצה את הפינה הקטנה שלי – אני לא מחפש להתעשר, אני רוצה שיהיה לי כיף ונחת ושלווה ושאנשים יהיו שמחים. היה לי חלום לקנות לעצמי פוד טראק ולטייל איתו. לבחור לעצמי את האירועים, לא להיות במקום אחד קבוע ולהסתובב ולטייל בארץ".
תחושת סיפוק
עדי־זהב כבר ראה איך הוא מגשים את החלום, אלא שאיך שקיבל את הפוד טראק והתחיל לבנות את העסק הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. רק בשבוע שעבר לאחר עבודת הכנה ממושכת חנך את הפוד טראק החדש בתל עדשים והוא מרגיש סוף סוף שהגיע אל המנוחה והנחלה. "העסק הזה של הסנדוויצ'ים בער בי כל הזמן. חיכיתי להזדמנות הנכונה ולטיימינג הנכון, התחלתי לעשות בירורים ומצאתי פריים לוקיישן בלב העמק במשתלה בכפר של דותן אבוטבול בכניסה לתל עדשים. קראתי לו Adiz (קיצור של עדי־זהב) וכך גם החייתי את השם של הביסטרו בר מלפני 16 שנים שהיה לי בנוף הגליל".
למה דווקא בתל עדשים?
"זה מיקום פסטורלי והוא גם נמצא על הציר שליד הבית שלי. הפודטראק מאוחסן במשק קבוע בתל עדשים וכל האופרציה היא משם".
התפריט מבוסס בעיקרו על טהרת הבשר וכולל כריכי בשר עם מטבלים מיוחדים. "אנחנו מגישים כריכי שף מפנקים עם בשר מעושן ומגוון של כריכי בשר עם מטבלים 'הום מייד' שאנחנו מכינים לבד בצבעים וטעמים מטורפים. המנה שאני ממליץ עליה היא כריך מיקס שמורכב מנתח ברוקלין מעושן ודונייר של בקר וטלה עם טחינת עמבה, ברביקיו, שום קונפי, לימון כבוש, צ'ימיצ'ורי, בצל מוחמץ, עלי רוקט, עגבנייה, סחוג, ריבת בצל ובלסמי - הכל בלחמניית בורגר קריספית על האש. בהמשך כשנתפתח ונתקדם, נפתח את התפריט ונוסיף סלטים וכל מיני מנות טבעוניות ונעשה גם משלוחים".
איך התגובות של האנשים?
"התגובות מדהימות. אנחנו בסך הכל עובדים כמה ימים והתגובות ממש טובות. בשבילי להאכיל אנשים ולראות את הביס הראשון שאדם נוגס בכריך שהכנתי, זה סיפוק ואושר עילאי. בשנתיים האחרונות עשיתי אירועי גורמה עם בשרים שמתומחרים ב־400-300 שקל לאדם, אבל בסופו של דבר הפשטות בטעמים, ההרכבה של קצת מכל דבר, הטריות והאהבה שאני מגיש באוכל - זה האושר שלי".
מסתכל מלמעלה
אביו עו"ד חנוך עדי זהב ז"ל שהיה עו"ד מאוד מוכר בנוף הגליל ונפטר לפני כשנה וחצי נוכח בחייו כל הזמן. "הוא חסר לי בעידוד, במילה הטובה, בתמיכה ובחיזוקים שהוא היה נותן לי. אבא שלי היה דמות מאוד דומיננטית בחיים שלי מכל הבחינות. כשהוא נפטר נפער לי חור עמוק בלב שהוסיף צער על כל תקופת הקורונה. אני מקווה ומאמין שהוא מסתכל עליי מלמעלה וגאה ומאושר שאני עושה מה שאני אוהב וכיף לי וטוב לי ושהמשפחה שלי מאושרת".
מה נותן לך את הכוח להמשיך?
"התחום הזה הוא מאוד סיזיפי ודורש המון שעות לא להיות בבית, במיוחד ב־12 שנים האחרונות שאני עובד כעצמאי. אני רוצה לשבח את אשתי מאיה על התמיכה שלה, על האהבה ועל הפרגון ועל זה שהיא הולכת אחריי ותומכת בי ובכל פרויקט שלקחתי וזה לא מובן מאליו. כל המשפחה נרתמה לזה; גם הילדים שחזרו מחופשה בסוף השבוע שהיה סוף השבוע הראשון של העסק הזה, נרתמו ועזרו בהכנות. זה עסק משפחתי שאנחנו מאמינים שהוא יצמח וישגשג ויעלה מעלה מעלה".