בחודש ספטמבר 2024 עלה עומר הברפלד (22) משמשית עם משלחת של עוד 11 ישראלים על הר הקילימנג'רו, הגבוה ביותר באפריקה שמתנשא לגובה 5,895 מטר. על פניו, עוד סיפור של אקסטרים ישראלי, שכל כך מוכר לנו בשנים האחרונות. אבל למעשה זה היה טיפוס מסוג אחר וכיבוש הר לגמרי שונה מהרגיל: הברפלד, לוחם בסיירת צנחנים, נפצע באורח אנוש 10 חודשים לפני כן בעזה ועבר תהליך שיקום ארוך וכואב.
כמוהו עוד 9 מחברי המשלחת כאשר שני האחרים היו רופאים שליוו את הפצועים. עבור הברפלד זה היה שיא של הליך שיקום במסגרתו, למרות פציעה קשה ברגל, כבר רץ חצי מרתון ומתכנן בקרוב לרוץ מרתון שלם. מי יכול להאמין שב-4 לדצמבר 2023, לאחר שנפצע באורח אנוש מפגיעת אר.פי.ג' ב'אכזרית' שבו נסע, הוא עצם עיניים, רגע לפני שהורדם והונשם והיה בטוח שאלו רגעיו האחרונים בחיים.
גופות ורכבים שרופים
הברפלד נולד וגדל בשמשית, הבן האמצעי במשפחה. אביו, גיא הוא אדריכל, אימו, ריקי מורה בנהלל ויש לו אח גדול, בר בן 26, עם צרכים מיוחדים ואחות קטנה, הילה. הוא למד בתיכון העמק המערבי יפעת, עשה שנת שירות בניצנים ולא התלבט כלל איזה מסלול יעשה בצבא: מסלול קרבי. הוא הלך לשייטת ולאחר מכן לגיבוש סיירות וכך הגיע לסיירת הצנחנים. הוא עבר את המסלול הארוך, שנה ושלושה חודשים, עמד בכל הקשיים והלחצים, יצא לקורס מ"כים ואחר כך עבר לתפקידי הדרכה. שירת בבא"ח צנחנים בשומריה ובבסיס בבית ליד, כמפקד הכשרות של סיירת צנחנים. ב-7 לאוקטובר היה בחופשה, בבית בשמשית.
"בשבת ההיא אבא בא אלי וסיפר לי שהחלה מלחמה בדרום, אבל לא בדיוק הבנו מה קורה. לא הבנו את סדר הגודל של האירוע", החל לתאר את היום הנורא ההוא, "בכל מקרה תוך חצי שעה הגעתי לבסיס בבית ליד. רציתי להצטרף לצוות שלי בדרום אבל הפקודה הייתה להישאר עם החיילים שהיו בהכשרה כיוון שהם לא היו מספיק מיומנים להילחם עדיין. בדיוק עברנו בסיס והייתי בלי ציוד בכלל. לא נשק, לא קסדה ולא אפוד קרמי. כל היום חיפשתי ציוד ולבסוף הצלחתי להשיג. נראיתי כמו אחרון המילואימניקים, אבל היה לי ציוד. לקראת ערב כבר הבנו כמה המצב קשה ואז קיבלתי פקודה להצטרף לצוות שלי, שנלחם כל היום בקיבוץ חולית".
למחרת היום יצא הברפלד לכיוון חולית ובדרך עבר דרך יישובי עוטף עזה: "רק אז הבנתי את גודל האסון. כל האזור היה מלא תמרות עשן, ראיתי רכבים הפוכים ושרופים וגופות. פעם ראשונה בחיי שראיתי גופות. הגעתי לחולית יחד עם הרס"פ והצוות שלי היה לקראת סוף היתקלות עם מחבלים במטעים של הקיבוץ. הם נלחמו כל היום ועברו לילה לבן. אחר כך התכוננו לקראת התמרון - הכניסה הקרקעית לעזה".
טיל אר.פי.ג'י לאכזרית
ב-4 לנובמבר נכנסה חטיבת הצנחנים לעזה. הברפלד נלחם תחילה בשכונת רימאל ואחרי חודש הכוח שלו קיבל משימה חדשה, לכבוש מתחם מחבלים בשכונת סג'עייה. הכוח התארגן במתחם קרב קדמי ועם אור השחר יצא למתקפה. "הכל התנהל כרגיל. התקדמנו רגלית והמתקפה התנהלה רגיל. זוכר שהיו לא מעט דיווחים בקשר על האויב", סיפר הברפלד על היום בו חייו השתנו, "הצוות שלי נכנס לבניין כדי לטהר אותו. דלת אחת הייתה נעולה ופוצצנו אותה עם לבנת חבלה. הבניין טוהר ואז חזרתי לחדר שאת הדלת שלו פוצצנו ושם נפצעתי מברזל שחדר לי ליד. הפציעה הייתה עמוקה והחליטו שאני צריך טיפול יותר מעמיק. התחילו לפנות אותי ב'אכזרית' לכיוון מקום שהמתינו חיילי 669 וכוח רפואי, 6 דקות נסיעה. באמצע הפינוי ה'אכזרית' נפגעה מ-אר.פי.גי. הרכב המשיך לנסוע לנקודת הפינוי ונשארתי ער 25 דקות עד שהחליטו להרדים ולהנשים אותי".
הפציעה של הברפלד הייתה קשה: יד נקטעה, רגל שמאל נקרעה, פגיעה באוזן עם צפצופים קשים, עין ימין דממה והיה לו גם חתך עמוק בצוואר. הצוות, שהבין את חומרת המצב, החליט להרדים אותו. "הייתי פצוע אנוש והבנתי את זה. רגע לפני שהרדימו אותי שמעתי שאי אפשר להנחית מסוק כיוון שהשטח חם. באותו רגע הבנתי שאני הולך למות. עצמתי עיניים תוך הנחה שזהו זה, שאני מת. התעוררתי אחרי שמונה ימים, במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. אמרו לי שהייתי פצוע אנוש וזה נס שאני בחיים. שם המשיכו לטפל בי עד שעברתי לשיקום בתל השומר".
לעשות הכול
העובדה שהברפלד נשאר בחיים היא סוג של נס רפואי. הוא עבר הליך שיקום ארוך. הרגל לא נקטע, אבל אחד משרירי 4 הראשים נפגע קשה והוא תחילה התנייע עם כיסא גלגלים. אחר כך עם קב, עם הליכון ולאחר מכן התחיל לרוץ. הליך שיקום שנמשך יום יום, שעה שעה, עם מאבקים לא קלים במשך 4 חודשים. היום הוא כבר אחרי חצי מרתון והאתגר הבא הוא ריצת מרתון שלם.
קראו גם:
בחודש ספטמבר השנה, תחת חסות עמותת IFA הוא הקים עם עוד חברים את 'לוחמים מברזל' וב-1 לספטמבר 2024 עלתה משלחת של 12 ישראלים, בהם 2 רופאים, על הר הקילימנג'רו. אתגר עצום שכל חבריו עמדו בו בכבוד. אחד הרופאים שליוו את המשלחת היה ד"ר נתן ארגמן, הרופא שטיפל בהברפלד אחרי פציעתו. אבל בכך לא תם המסע של עומר: בימים אלו הוא יצא לסדרת הרצאות בהן הוא מספר את הסיפור האישי שלו מתוך מטרה אחת: לגייס כסף ל'לוחמים מברזל' כדי שבחודש ספטמבר השנה תצא עוד משלחת, הפעם של 12 חיילים פצועים ועוד 2 רופאים לכבוש שוב את ההר הגבוה ביותר באפריקה. הברפלד: "המטרה שלנו היא לקחת לוחמים שנפצעו פיזית ונפשית, שהם במצב פיזי שמאפשר להם לעמוד באתגרים אבל חייבים מעטפת של סיוע. את המעטפת הזו תעניק להם 'לוחמים מברזל' וזה ייתן להם דחיפה לצבור עוד ביטחון בגוף שלהם, במי שהם ולטפס על ההר".
הוצאת כל לוחם למסע כזה עולה כ-20 אלף שקלים ולכן הברפלד עובד קשה, הולך לכל מקום אפשרי לספר את הסיפור שלו ולגייס כספים.
מה הלאה? לימודים? משפחה? איפה תהיה עוד עשר שנים?
"שאלה קשה. לא יודע להגיד עכשיו, אני רואה עצמי עושה הכל אבל לא יודע מה איפה ומתי. רוצה להתעסק במה שאני עושה כרגע. אחרי המסע להר, אצא לטיול ארוך יחסית ומשם נראה".