דן פלד מקיבוץ בית השיטה ידע מאז ומתמיד שהוא מחובר למוזיקה בכל נבכי נשמתו. כבר בילדותו הוא נמשך לעולם הכתיבה והיצירה, ובזמן שילדים אחרים השתובבו בחצר הקיבוץ, הוא מילא מחברות של שירים.
אחרי חיפוש עצמי ומסע מטלטל שעבר בעקבות מותו של חבר, הוא מצא את ייעודו כמורה למוזיקה לילדים והיום הוא מלמד בבית הספר האנתרופוסופי בכדורי. פלד, אמן יוצר שהוציא כבר כמה שירים מקוריים ומופיע, הוא גם מלחין, מפיק ומעבד לאחרים ובמקביל מוביל ערבי שירה בציבור מדי שבוע בקיבוצים ובמושבים ברחבי הארץ. "העולם הזה הדליק אותי", הוא מסביר את המשיכה לתחום, "רציתי לבטא את עצמי, את מה שיש לי בתוך הנפש".
דרך לביטוי עצמי
פלד (40), נשוי טרי לשפרה, הוא חילוני והיא דתייה, נולד וגדל בבית השיטה, הבן הצעיר מתוך ארבעה ילדים לאמו יהודית ולאביו משה פלד שהיה חבר כנסת ב'צומת' וב'מולדת' ושימש כסגן שר החינוך. הוא התחנך בקיבוץ עד כיתה ז' ולאחר מכן עבר לבית הספר האזורי בעין חרוד. בילדותו אובחן כי הוא רואה רק בעין אחת, מה שהשפיע על התפתחותו האישית. "לא הייתי כמו כל הילדים, עניינו אותי דברים אחרים. הייתי יותר רגיש והתעניינתי בעולמות הכתיבה והיצירה בזמן שכל הילדים האחרים בקיבוץ יצאו לשחק בחוץ".
בילדותו המוזיקה עדיין לא היתה נוכחת בחייו כמו היום, אבל מאז ומתמיד הוא זוכר את עצמו מנגן ושר. "כבר בגן מאוד אהבתי לשיר. ניגנתי בפסנתר מכיתה ד' עד כיתה ו' אבל הפסקתי. בגילים היותר גדולים בחטיבה ובתיכון לא נגעתי במוזיקה חוץ מכמה הזדמנויות שבהן הופעתי ושרתי".
בצבא שירת בחיל האוויר, שם גילה את הגיטרה. "הייתי בתפקיד לא קרבי בגלל הבעיה שהיתה לי בעין והיה לי הרבה זמן פנוי והרבה חברים מוכשרים. אחד החברים לימד אותי לנגן בגיטרה והיינו יושבים יחד ומנגנים המון. הבנתי שאני רוצה לכתוב ולהלחין שירים".
הוא התחיל לכתוב שירים וכך הצטברו לו כמה מחברות שכתב במהלך השנים שמחכים לצאת לאור. "אני כותב על מה שעובר עליי, על כל מיני מערכות יחסים שהיו לי. היו לי הרבה התעסקויות בנפש והמון תהומות שעיצבו את מי שאני היום ואת ההתפתחות שלי. היה שם גם הרבה סבל וקושי וביטוי לכל מיני מצוקות".
אילו מצוקות למשל?
"מצוקות של בן אדם בעולם הזה, בשנות העשרים לחייו, שלא יודע כל כך מה הוא רוצה לעשות עם החיים שלו ויש לו כל מיני פחדים קיומיים ומחשבות הרות גורל ומערכות יחסים כושלות לפעמים, פרידות והתאהבויות – דברים די רגילים בסופו של דבר. אני חושב שאני אדם מאוד רגיש שלקחתי את זה יותר קשה מאנשים אחרים".
משבר קשה
אחרי שהשתחרר מהצבא נסע פלד לטיול בהודו וכשחזר עבד בעבודות מזדמנות עד שהבין שהוא חייב לחזור למוזיקה והתחיל ללמוד במכללת כנרת במגמת סאונד והפקה מוזיקלית. "רציתי ללמוד את העולם הזה של אולפן ביתי. היה לי חלום שיהיה לי אולפן בבית ואני אוכל ליצור בו מוזיקה, שאני אוכל להקליט את השירים שלי לבד ולא אהיה תלוי בכל מיני אנשים".
3 צפייה בגלריה
אביו של דן, משה פלד, כשהיה חבר כנסת יחד עם ח"כ רפאל 'רפול' איתן
(צילום ארכיון: מיכאל קרמר)
והגשמת אותו?
"לגמרי, יש לי אולפן בבית ואני עובד בו הרבה. עד היום אני משתכלל ויוצר בו כל מיני דברים".
אחרי הלימודים עבר לתל אביב וניסה להתברג בעולם הסאונד. הוא עבד בחדר חזרות תוך כדי שהוא ממלצר ועדיין ממשיך לכתוב וחולם את החלום. "היתה לי מנטליות של קיבוצניק בעיר הגדולה; בלי המרפקים וההבנה הזו של אם אתה לא תעשה, לא יקרה כלום. הייתי ילד תמים שחולם שמישהו יגלה אותו. עבדתי בחדר חזרות כסאונדמן, חדר שהיו עושים בו חזרות כל המי ומי, אמנים ממש גדולים. מאוד אהבתי את המקום והתפתחתי בו המון".
באותה תקופה קרה אירוע מטלטל ששינה את חייו, במהלך טיול נוסף להודו, כאשר חברו הטוב בן שריג ז"ל נפטר שם במסגרת טיול משותף שעשו יחד - אירוע שגרם לו להבין שהייעוד שלו הוא בתחום הוראת המוזיקה לילדים. "היינו בטיול ביחד, הוא גם היה שותף איתי לדירה וגדל איתי בבית השיטה. נפרדנו יום לפני שהוא נפטר, הוא היה אמור לחזור לארץ ואני הייתי אמור להישאר ואחרי יום הודיעו לי שמצאו אותו ללא רוח חיים במלון בדלהי. זה הכניס אותי לתקופה מאוד קשה. חזרתי לקיבוץ אחרי כמה שנים שלא הייתי בו. הייתי שם תקופה והכל צף לי: דיכאונות, חרדות. תקופה מאוד קשה של מי אני ומה אני עושה פה".
אחרי השנה המטלטלת שעבר החליט ללמוד חינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי וכמה שנים לאחר מכן מצא את ייעודו כמורה למוזיקה בבית הספר האנתרופוסופי בתל אביב 'בית חינוך אביב'. "אחרי השנה הזו שעברתי הבנתי שזה לא יכול להיות רק השירים שלי והתעסקות בעצמי; רציתי לעבוד עם אנשים ועם ילדים. הייתי כבר בן 29 כשהתחלתי ללמוד חינוך מוזיקלי. התחלתי ללמוד מוזיקה ברמה תיאורטית וגם להתנסות בעבודה מעשית בגנים ובבתי ספר".
ואז הבנת שזה גם הייעוד שלך?
"הבנתי שזה חלק מהייעוד שלי - חינוך ועבודה עם ילדים. לשלב בין הדברים האלה ולעזור לילדים לגדול דרך מוזיקה. באותן שנים התחלתי ללמד גיטרה באופן פרטי וגם שם ראיתי שאני עושה משהו אחר ממורים רגילים לגיטרה; אני פחות טכני ויותר עובד על העצמה, על חיבור רגשי, על חיבור של ילד לביטחון העצמי שלו".
סיפורי הצלחה
לפני שמונה חודשים חזר פלד לקיבוץ בית השיטה והתחיל לעבוד בבית הספר האנתרופוסופי בכדורי בקהילת בית קשת. "מדהים שם, זה מקום שהרגשתי מהרגע הראשון שהגעתי הביתה ושיש לי המון מה לעשות. אני מורה למוזיקה של כיתות ז'-ח' – אני עובד איתם על הצגות, מופעים, נגינה ושירה. במקביל אני עובד בבית הספר הדמוקרטי בבית השיטה עם ילדים מכיתות א'-ו' ועושה איתם כל מיני פרויקטים מעניינים".
יש לך סיפורי הצלחה עם ילדים ששינית להם את החיים?
"מלא. כיתות שלמות של ילדים שהכרתי אותם בכיתה ד' והייתי גם מורה פרטי שלהם לגיטרה. היום הם בכיתה ח' שולחים לי סרטונים שהם מנגנים מדהים. ילדים שבקושי דיברו ובקושי הוציאו מילה מהפה והמוזיקה עזרה להם לצאת החוצה והיום הם לומדים בבתי ספר לאמנויות בתל אביב. יש ילדים שאני בקשר איתם עד היום".
במקביל להוראה הוא מופיע בערבי שירה בציבור בכל רחבי הארץ. "אני מוביל ערבי שירה בקיבוצים ובמושבים ובבתי ספר, כל מיני אירועים של שירים ישראליים שאני שר עם הקהל. לאחרונה התחלתי להופיע באירועים גדולים, בימי עצמאות וימי זיכרון".
שירה בציבור נתפסת כשייכת לדור מבוגר יותר.
"נכון, ועדיין יש גם המון מהדור שלנו שאוהב שירה בציבור. אנשים בני 50-40 ש'עפים' על זה. זו עוד דרך שלי לבטא את המוזיקליות שלי, יוצא ממני שם משהו אחר מאשר בכיתה מול ילדים".
בשנים האחרונות הוציא פלד גם כמה סינגלים כזמר וכיוצר עצמאי ובימים אלו הוא מוציא סינגל חדש בשם 'אני לא רובוט', שמדבר על גבר בעידן הטכנולוגי ועל הרצון להיות גם אנושי, חלש ורגיש. בקרוב הוא מתכנן להוציא מיני אלבום עם כמה משיריו.
בית פוליטי
פלד, כאמור, גדל בבית עם אבא שהיה מעורב מאוד בפוליטיקה הארצית. האם זה השפיע עליו? "אני חושב שכן", הוא משיב, "הייתי נוסע איתו לכל מיני מקומות ותמיד הכירו אותו. כילד זה היה מאוד נעים ומרגש. אני זוכר שהיינו נוסעים לרפול הביתה. אריק שרון ורחבעם זאבי היו בחתונות של אחיי הגדולים והם גם חתמו על הכתובה של אחי בחתונה. אבא שלי היה אז סגן שר החינוך והממונה על הספורט והייתי נוסע איתו כל יום חמישי למשחק של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות ויושב על הפרקט בשורה הראשונה. כל הילדים היו מקנאים בי. באותה תקופה אבא שלי היה בכותרות כל הזמן. אבל באיזשהו מקום הוא הבין את זה וגם אני הבנתי שלהיות איש ציבור גובה מחיר לא פשוט בכלל".
אתה חושב כמוהו בהשקפה הפוליטית?
"אני תמיד הייתי יותר בהשקפה שמאלנית כמו של אמא שלי. הייתי בסוג של אנטגוניזם אל הדעות שלו, אבל היום אני מרגיש שאנחנו חיים במציאות כל כך מורכבת. אני לא מאמין שהפוליטיקה תפתור את הבעיות, אלא האנשים. להיות פשוט אנשים יותר טובים כל הזמן. יש לי המון שיחות על זה עם אשתי עכשיו".
מה השאיפות שלך הלאה?
"אני מאוד רוצה שאנשים יכירו את השירים שלי ולהוציא את האלבום. אני מתחיל עכשיו לעבוד עם הרכב ולהופיע. אני רוצה להמשיך בשליחות החינוכית ולהוציא עוד חומרים שלי. יש לי ערמות של שירים שמחכים".