ספיר וישראל חיים מנתניה חגגו באולמי הכרם עם דמעות בעיניים את יום ההולדת השלישי של בנם יאיר.
כל זוג הורים מתרגש והופך את יום ההולדת של בנם לאירוע מיוחד, אך אצל ספיר וישראל, זוג נמוכי קומה מנתניה, המסע שהוביל אותם לשם - היה קשה ומורכב יותר ממה שחווים רוב ההורים.
קראו גם:
שבע שנים ארוכות עברו השניים טיפולי פוריות בהפריות חוץ גופיות, על מנת לבודד את הגן שאחראי על נמיכות קומה, ולפני שלוש שנים הצליחו - והביאו לעולם את יאיר.
ציפיות ואכזבות
"התהליך הארוך היה להגיע להחלטה - האם אתה רוצה להביא ילד באופן טבעי, או שאתה רוצה לעשות את כל הטיפולים", מסבירה ספיר, 31. "כל החיפוש וכל השאלות האלו לקחו לי ולישראל שנתיים בערך. כי להביא באופן טבעי, זה לקחת את ההימור שיכול לצאת לך ילד נמוך קומה. לא בהכרח דווקא כמונו, אלא יכול להיות יותר נמוך ולא לשרוד.
"זה 85 אחוזים סיכוי להביא ילד לא בריא לעולם מלכתחילה. אני מאוד רציתי הפריה חוץ גופית. ואז עד שמצאנו את הרופא, ועשינו את הבדיקות של הסקירה הגנטית והכל, זה לקח תקופה. ואז אתה מתחיל להיכנס לתהליך מטורף של זריקות, שאיבות, ציפיות, אכזבות והפלות.
"בעצם עשינו את הטיפולים על מנת לבודד גן, כדי שלא ייצא קומפקטי וחמוד כמונו. יאיר הוא ילד רגיל לגמרי. הוא בעצם היה העובר האחרון בטיפול ששרד, וככה הוא הגיע אלינו".
4 צפייה בגלריה
ספיר ויאיר חיים. "אנשים מרימים גבה על הנראות שלנו, הכול טוב. תשתו מים קרים, יעבור לכם"
( צילום: דנה קופל)
איך עבר עליכם התהליך?
"זה היה תהליך מאוד מתסכל. היו קולות שאמרו לי לוותר - לא הקשבתי להם. היו נשים שהכרתי שאפילו אמרו לי ללכת לאמץ ולוותר על זה. אבל אמרתי לעצמי שממש לא, שאני אעבור את המסע הזה ולא אוותר כדי להגיע למטרה. אני לא נגד אימוץ. אני רוצה להביא ילדים משלי, ואז אני אשקול לאמץ. אבל לא ויתרתי. עשיתי טיפול אחרי טיפול, זה מטורף".
יש רגע קשה שאת זוכרת במיוחד?
"הקשר שלי ושל ישראל דווקא הלך והתחזק בעקבות המסע הזה. ואני זוכרת שאחרי שיאיר נולד, רצינו להביא לו אחות או אח. אנחנו עדיין רוצים. אז עברנו טיפול לא מזמן, שממש נגמרתי בו. הצליחו להוציא רק חמש ביציות, שזה לא הרבה בכלל. ואז באתי הביתה ונכנסתי לאפליקציה, לראות מה קורה עם העוברים. ואני רואה ששלושה כבר לא שרדו. ושם באמת נשברתי. אתה עובר תקופה של זריקות, אתה מפוצץ בהורמונים. לפעמים יש רגעים שבהם אתה נופל.
"לאורך הדרך היו המון משברים, שאת כולם צלחנו. אני זוכרת שעברתי הפלה בבית, ובדיוק היה לנו טיול צוות בבית הספר שבו אני מלמדת תיאטרון. וממש אחרי ההפלה נסענו לבית החולים 'איכילוב', הרופא אמר לי 'תישארי, תנוחי'. ואמרתי שלא צריך, והמשכתי לטיול עם בית הספר.
"בעלי אמר לי שאני משוגעת, אמרתי לו שאני לא רוצה לשקוע בזה. שאני חייבת להרים את הראש מעל המים. עכשיו אנחנו ממשיכים טיפולים להביא ליאיר אח או אחות, ואנחנו לא רוצים לעצור. אנחנו מאמינים שעוד מעט נגיע לשם".
תהליך מטורף
לא רק סיפור הבאתו לעולם של יאיר היה מורכב בשל נמוכות הקומה, אלא גם הסיפור של הקשר האוהב בין ספיר וישראל ידע בהתחלתו עליות ומורדות בגלל התסמונת, עד שהבשיל לנישואים מאושרים.
"הכרנו דרך אתר שידוכים", מספרת ספיר, "כל החיים שלי חייתי ואני חיה חיים רגילים לגמרי. אין הנחות. החלום שלי היה להתחתן עם בן אדם רגיל. היום רגיל זה משתנה, כולנו רגילים. אבל בחלומות זה מה שרציתי. אחרי שאני וישראל הכרנו, יצאנו תקופה והיו לי המון קונפליקטים עם עצמי. האם אני רוצה נמוך קומה כמוני? הייתה לי מלחמה פנימית.
"למה לא לצאת עם נמוך קומה, הרי אני כזאת. מצד שני זה כמו להסתכל במראה על המגבלה שלך. בסוף נפרדנו, אני התחרטתי. ידעתי שיש פה משהו טוב, ולא רציתי לפספס אותו. ישראל בהתחלה לא רצה לחזור, כי הוא נפגע ממני. עברנו תהליך מטורף מאז".
ואיך חזרתם?
"כשהכרתי אותו הוא היה בן 29, אני הייתי בת 21. אחרי שנפרדנו הייתי בלימודים לפני התואר בחינוך והוראה. ואחת המרצות הייתה גרושה שניסתה לסדר לי שדכניות. היא נתנה לי כמה מספרים.
"התקשרתי לשדכנית הראשונה, הצגתי את עצמי. ואז השדכנית אומרת לי 'בואי נראה מה יש לי פה. טכנאי מוצרי חשמל בשם ישראל חיים'. לא האמנתי. אמרתי לעצמי שזה מלמעלה. רציתי שנחזור. ישראל אמר לי שאם אני כל כך רוצה, אז ארבע פגישות - ומתחתנים. הסכמתי כמובן. אז התחתנתי מהשכל, אבל היום הוא האהבה הכי גדולה שלי בחיים".
התסמונת גרמה לכם קשיים במהלך החיים?
"הקשיים כנמוכי קומה פגשו אותנו בכל מיני מקומות. אם זה כשהייתי קטנה אז מבטים, שאלות, צחקוקים. וזה ממשיך איתנו בכל מיני מקומות, בקבלה למקומות עבודה למשל. אלה קשיים פיזיים וחברתיים. פעם הייתי נפגעת מאנשים, הייתי בוכה ממש, היום אני כבר לא רואה אף אחד ממטר, תרתי משמע.
"בניתי מאוד את הביטחון, כמובן בזכות ההורים שלי, שהם העוגן שלי לכל דבר. היו נקודות שבירה, ברור. גם להביא את יאיר לא היה פשוט, אנשים הרימו גבה ואמרו 'אולי תוותרו', מבחינתי המילה 'לוותר' לא הייתה בלקסיקון. אנשים מרימים גבה על הנראות שלנו, הכול טוב. תשתו מים קרים, יעבור לכם. על כל אחד שמרים גבה, יש אחד שמתפעל על מה שהשגנו.
"היום יש לי אומץ לבוא ולסתום להם את הפיות בצורה אלגנטית וקלאסית, אבל זה לא תמיד היה פשוט. לאנשים קשה לקבל שוני. זה לא יפה להם בנוף. למרות שאני מהממת".
היום ספיר מלמדת תיאטרון בבתי הספר 'מורשת זבולון' ו-'אמי"ת עמיטל", מביימת תיאטרון, בעלת עסק תיאטרון משלה ואף מרצה על הסיפור שלה ברחבי הארץ. היא וישראל מתכננים להביא בקרוב אח או אחות ליאיר הקטן, והיא מבקשת לשדר מסר אופטימי לקוראים מתוך ניסיון החיים העשיר שלה.
"לעולם אל תעצרו את עצמכם ואל תתנו לאף אחד לעצור אתכם", אומרת ,"המטרה היא בידכם, אתם בשנייה יכולים להשיג אותה באמונה ובביטחון. תזכרו - ללכת כנגד כולם, ולעשות את הטוב ביותר בשבילכם. וכמו שאני תמיד אומרת - אל תראו אף אחד ממטר, תרתי משמע".