יובל (יוביק) גבעולי מכפר יהושע הגשים חלום ולמרות שהוא נמצא על הרצף האוטיסטי הוא בחר להתגייס. "כיף לי בצבא", אומר החייל מכפר יהושע. "צירפו אותי לקבוצת הוואטצאפ של הבסיס ויש לי חברים במחלקת התחזוקה, בכבאות והצלה, במחלקת המסוקים ובטייסת 109".
לילי גבעולי, אמו, גאה: "הוא עובר מכשולים. כל הזמן. הוא בוחר להתמודד במקומות הקשים. בילדות יוביק למד בבית הספר האנתרופוסופי שקד בטבעון. לאחר מכן הוא עבר למסגרת של חינוך מיוחד בבית הספר כדורי בה לומדים עד גיל 21, אבל הוא התעקש לסיים את כיתה י"ב ולהתגייס לצבא כמו כולם. הוא היה יוצא דופן לחיוב. יוביק הוא היחיד והראשון שהתגייס לצבא מכל בית הספר המיוחד. תמיד הוא רוצה להשתלב. גם כשהיה במסגרת החינוך המיוחד בכדורי הוא התעקש להשתלב בפעילות הכיתה הרגילה בשיעורי גדנ"ע וחוג של"ח. וכולם אהבו אותו".
כשהרס"ר מתקשר במוצ"ש
הוא רוצה להיות כמו כולם. ללכת לצופים כמו כולם. לנעול מגפי בלנסטון כמו כולם. והוא מתעקש. מה שמדרבן את הוריו ואת ד"ר קיריל שלחביץ שמלווה אותו מאז היה בן חמש לעמוד יחד איתו מול העולם ולהתעקש. לפעמים יש התעקשויות ארוכות כמו ההתעקשות שנמשכה שנתיים עד שהצבא אפשר לו להיות מתנדב.
איך נראה סדר היום שלו בצבא?
לילי: "הוא בצבא חמישה ימים בשבוע. אני מביאה אותו לשער האחורי של הבסיס. יש לו כרטיס מיוחד שאיתו הוא נכנס. הוא לא מוותר על המדים. נכנס כמו כל החיילים. ב-13:30 אני מגיעה שוב לשער ומחזירה אותו הביתה. החברים בצבא דואגים לשתף אותו בכל פעילות. ביום שישי כשהוא לא הולך לצבא הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. הם שואלים אותו מה נשמע. הרס"ר שומר שבת ומתקשר אליו כל מוצאי שבת. הוא אומר שאם אין לו את השיחה הזו איתו השבוע שלו לא מתחיל".
מה הוא עושה בבסיס?
"הוא טבח בבסיס".
תקופת ההתנדבות לצבא שהחלה לפני חמישה חודשים צפויה להסתיים בעוד שבעה חודשים. אך בצבא רוצים שישרת עוד שנה. למרות זאת יש ליובל כבר תוכניות ליום שאחרי שיפשוט את המדים. "אני אצא לחופשת שחרור", הוא מפרט. "כמו כולם אני רוצה לעשות טיול אחרי צבא להודו יחד עם האחים שלי ולעבוד במסעדה. אחרי הטיול אני רוצה לגור בשכירות עם בת הזוג שלי ולעבוד בקליניקה של קיריל. לעזור לילדים עם צרכים מיוחדים".
אגו מול אגו
קיריל הוא ד"ר קיריל שלחביץ שמלווה את יוביק מאז היה בן חמש. לאימו של יובל ולד"ר שלחביץ צורם השימוש במילה הפרעה המוצמדת לעיתים לאוטיזם. "אוטיזם מוגדר כהפרעה נוירולוגית התפתחותית. בשיח הציבורי מזכירים במיוחד את עניין ההפרעה, אבל חשוב לי להגיד שאוטיזם כשלעצמו אינו הפרעה מכמה סיבות", אומר ד"ר שלחביץ. "יש הרבה אנשים מוכשרים עם אוטיזם ואחד מהם אפילו זוכה פרס נובל. יש שחקנים, אמנים אקדמאים שמאובחנים מגיל קטן. זה לא אומר שאין אתגרים וקשיים אבל למי אין? יש אדם אחד שאין לו אתגר או קושי? העניין הוא שאנחנו כחברה וגם כאנשי מקצוע שמים על האנשים הנמצאים על הרצף האוטיסטי תווית של הפרעה. זה כמו פילטר שאנחנו מסתכלים דרכו על אנשים. כך אנחנו רואים את העולם. אני חושב שהגיע הזמן לשאול אם יש פה בכלל הפרעה והאם היא בהכרח אצל מי שהוגדרה ככאלה שיש להן בעיה או אולי ההפרעה היא בכלל אצלנו בחברה.
"אם אתה לוקח עכשיו את יובל ואתה מוציא אותו מההקשר הזה", הוסיף ד"ר שלחביץ, "ושם אותו במשפחה אחרת, פחות מטפלת ומשקיעה, יכול להיות שההתפתחות שלו הייתה נראית אחרת לגמרי. זאת דוגמה שיכולה ללמד שההפרעה היא לא אצל האדם אלא בהקשר. היום יותר ויותר מגדירים אוטיזם כאוטיזם בהפרעה של ההקשר. אוטיזם קונטקסטואלי ולא של האדם. יכול להיות שבגלל המסננת הזו שאנחנו משתמשים בה כלפי האנשים עם אוטיזם אנחנו לא מצליחים לראות את הערך האמיתי שלהם. הערך כמו שמרגישים אל יובל אני והאנשים שהוא נמצא איתם בצבא שרוצים להיות בקרבתו. אנחנו כחברה מפספסים".
איך התחיל החיבור בינך ובין יוביק?
"התחלתי להיפגש איתו כשהוא היה בן חמש-שש, כשהוא היה מנותק, עד שהוא פתאום נפתח. זה לא שהוא עשה משהו כדי להיפתח. יובל לימד אותי על קשר אנושי ולשים את כל הציפיות וההשקפות והדעות הקדומות מאחור. זה לא אומר שלא צריך ללמוד את כל הדברים התפקודיים, אבל קודם כל חשוב הקשר עצמו שלא יהיה דרך מסננת של מטרות וציפיות אלא באמצעות מפגש אמיתי. ברגע שהסכמתי שיהיה מפגש התחילה התפתחות מאוד משמעותית".
צריך לוותר על ציפיות?
"מה שקורה בהרבה משפחות ומטפלים זה שהם מחזיקים בראש שלהם מטרות וציפיות התפתחותיות ורגשיות. עם כל זה הם באים למפגש ורואים את הילד בפריזמה הזו. הם לא רואים את האדם עצמו. במובן מסוים אנחנו מתקשרים הרבה פעמים ברמה שהיא אגו מול אגו, מסכה מול מסכה. זו התקשורת המקובלת ואנחנו קוראים לזה נורמלי. זה אבסורד. אצל אנשים כמו יובל זה לא יעבוד".
סטיגמה נוספת שמבקש ד"ר שלחביץ לנפץ ביחס לאוטיזם היא שאנשים על הרצף האוטיסטי חווים קושי בלגלות אמפתיה. "היום במחקר עדכני אנחנו מוצאים שיכולות האמפתיה הרגשיות של האנשים על הרצף גבוהה יותר אפילו מאנשים טיפוסיים. המורים יכולים לראות את זה כאשר יש ילד בכיתה שהוא נמצא במצוקה ואז כל הכיתה מתפרקת. במובן הזה הם מאוד חשופים. הם מאוד מוגנים מפני מסכות ושקר חברתי. אם יובל במצוקה או משהו קורה לו, יש לו מבט כזה. הוא מסתכל עמוק לתוך העיניים ואני רואה את המסר הלא מילולי שעובר. הם מרגישים את זה בגוף. זו האמפתיה הרגשית. אם כואב לך אז כואב לו. זו שותפות מלאה. זה לא להגיד שהוא מסכן. הם חווים את כל קשת הרגשות גם בגוף של האחרים".
לילי: "היו מי שאמרו לי שיוביק לא יידע מה זו אהבה".
ד"ר שלחביץ מלמד חינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך אורנים. פעמיים כבר הזמין את יוביק להרצות בפני הסטודנטים והסטודנטיות שלו וכדי לאפשר להם לשאול אותו שאלות. לפני כשבועיים נפגש גבעולי עם קשישים בכפר יהושע ובסיום אפילו ערך להם סדנת מדיטציה. "יוביק עושה אימון יוגה בכל יום שני", מחייך ד"ר שלחביץ. "חשבנו שנעשה סדנה שבה הוא יספר את הסיפור שלו באמצעות מצגת ויעביר כמה מסרים ובסוף נחתום את המפגש עם תרגול מדיטציה שהוא יעביר".