בגיל 65, רונן פלוט נמצא בשיא הקריירה הציבורית שלו. בעוד רבים מבני גילו כבר מתכננים את הפנסיה, ראש העיר של נוף הגליל עובד 18 שעות ביממה ובלוח זמנים צפוף - יש שיגידו אפילו, בלתי אנושי. הוא פוגש מדי יום שרים וחברי כנסת, יזמים וקבלנים, תושבים ועובדי עירייה; ובין לבין גם עורך בעיר סיורים רכובים ורגליים ומחפש רעיונות לשפר ולשדרג כל שביל ופינה. בתוך הלו"ז הזה הוא גם מצליח לגייס כספים ונלחם להביא עוד ועוד פרויקטים לעיר.
פלוט הוא איש חרוץ מאוד ואמביציוזי בצורה בלתי רגילה. החלום שלו הוא שביום שיפנה את מקומו ישאיר אחריו מורשת מפוארת. כלומר, עיר חזקה, פורחת, משגשגת, מפותחת וצעירה. עיר על הגובה.
"חייתי בעיר הזו הרבה שנים. ילדיי נולדו כאן. העיר הזאת היא חלק מגופי", הוא מנסה להסביר את התשוקה הבלתי מוסברת שלו לנוף הגליל, "לא עניין אותי להיות ראש עיר בראשון לציון, בחולון או אפילו בירושלים. אני אוהב את העיר הזו ואהבתי אותה עוד יותר כשהיא היתה 'על הפנים'. רציתי לקחת אותה ולבנות כאן את הבונבוניירה הכי יפה בצפון הארץ. לפני שבאתי לכאן הייתי מנכ"ל הכנסת. לא היה חסר לי כלום. הייתי בטופ. כולם כיבדו אותי ולא הייתי צריך אף אחד. עזבתי את התפקיד הזה כי לא יכולתי לראות את העיר הזו מתרסקת חברתית וכלכלית. לפני שבאתי היה פה תוהו ובוהו".
"יש לי מה למכור"
בארבע וחצי השנים הראשונות שלו בראשות העירייה ריכז פלוט מאמץ עילאי בשיפור וחידוש מצבה הפיזי של העיר, שהיה גרוע בלשון מעטה. מרגע שנבחר הוא לא בזבז שנייה אחת ומיד החל לשפץ, לשדרג, להוסיף, להחיות וליפות. בין הפרויקטים המרכזיים שהוביל: שיפוץ מרכז 'רסקו' ומגדל המים; בנייה מחדש של מתחם הבריכה המחוממת, שהיה הרוס לגמרי; חידוש חזותם של עשרות בניינים ישנים; שיפור תשתיות וכבישים; השקעה עצומה בגינון; שדרוג האצטדיון העירוני 'גרין' והפיכתו למתקן ברמה של ליגת העל; הקמת בית קק"ל למצוינות הראשון בארץ; הקמה של פארקים וגני משחקים שכונתיים ובנייה מחדש של הפארק.
בתוך העשייה האינטנסיבית לחידוש העיר הוא גם החליף את שמה מנצרת עילית לנוף הגליל, כדי שיפסיקו לחשוב שמדובר בשכונה של העיר הערבית השכנה נצרת. אך בנושא בוער אחד וחשוב לא פחות הוא עוד לא טיפל כמו שהוא יודע – השינוי הדמוגרפי שעובר על העיר.
נוף הגליל היא עיר זקנה, שסבלה בשנים האחרונות מעזיבה גדולה של צעירים ומשפחות חזקות. אז איך פלוט הולך לטפל בנושא הדמוגרפי? מתברר שיש לו תוכנית סדורה, שבימים אלה הוא כבר התחיל להתניע אותה.
"היתה הגירה שלילית במשך הרבה מאוד שנים", מודה פלוט ומוסיף: "רואים עכשיו שההגירה נעצרה ומגיעים לכאן הרבה תושבים, גם ממרכז הארץ. חרדים, דתיים־לאומיים, זוגות צעירים וגם כאלה שעזבו חוזרים עכשיו. לפני שבאתי עזבו את העיר כעשרת אלפים תושבים. זו הבעת אי אמון מוחלטת בעיר. היתה תקופה פה בעיר שאנשים היו מופתעים לגלות שחברים שלהם עוד לא עזבו. אין ספק שבסדר העדיפויות שלי הנושא הדמוגרפי לא היה בראש; היה לי חשוב לעשות קודם דבר אחר.
"עיר היא מוצר, וכשנכנסתי לתפקיד שאלתי את עצמי איך אני מוכר את העיר לאנשים, כדי להביא אותם לפה. מה הייתי אומר להם? שיש בריכה מחוממת הרוסה? שאין פארק עירוני, שאצטדיון הכדורגל מתאים לליגה א', שמרכז 'רסקו' עם אסבסט ומסכן את הבריאות? כשאני בא למכור את העיר אני צריך להגיד להם מה יש בה. מה הייתי אומר להם לפני ארבע שנים? שיש פה מגדל מים יפה?".
אז היום, לשיטתך, יש לך מוצר שאתה יכול למכור?
"המוצר מוכן בשבעים אחוז. בארבע וחצי השנים שאני כאן נעשו פרויקטים במיליארדי שקלים. היום יש לי כבר מה להציע. אני יכול להגיד לאנשים שיש לנו מתחם בריכה מחוממת, אצטדיון כדורגל שכל מי שמבקר פה מרעיף עליו מחמאות והוא עלה עשרה אחוז מעלות בניית אצטדיון 'סמי עופר', פארק עירוני שיהיה הכי יפה בארץ, רכבל להר תבור שאני עובד עליו בכל הכוח, רכבת קלה לחיפה, עשרות מפעלי הייטק שהגיעו לאזור תעשייה 'ציפורית'. יש לנו חינוך מצוין, יש לנו את כל חוגי הספורט, יש לנו מערך של שלושים אנשי פיקוח שדואגים לתחושת ביטחון ואנחנו עיר הבירה של האזור. תראה לי עוד עיר באזור שיש בה עשרים משרדי ממשלה, כמו נוף הגליל. אנשים מכל הצפון באים לכאן לקבל שירותים. מרחב העמקים של המשטרה יושב כאן ועכשיו אני במגעים שהמחוז הצפוני של המשטרה יעבור לנוף הגליל. לך תבקר עכשיו ברחוב עצמון, מהרחובות הראשונים של העיר. שינינו אותו לגמרי. שיפצנו את הבניין המרכזי שבו - בלוק 99 - החלפנו את עמודי התאורה, הצבנו ספסלים, הקמנו בו פארק קטן עם מזרקה. יש בו גם את בית קק"ל היפה למצוינות, ונטענו עצי פרי. יש לי מה למכור היום, ובגדול".
אז בעוד שנתיים נוף הגליל תהיה עיר יותר צעירה, עם יותר תושבים?
"אני רוצה שיבואו לגור פה אנשים. אין לראש עיר שליטה מי בא לגור כאן. נוף הגליל היא עיר זקנה מאוד ואנחנו עושים בשבילם כל מה שאפשר, אבל הצעירים זה העתיד ואני לא רואה פה הרבה את הדור הצעיר".
אז מה התוכנית?
"אני מכריז על שנת תשפ"א כשנת עלייה. בכל הכוח שלי אני אטפל בעניין של להביא לעיר עולים חדשים ממדינות חבר העמים, צרפת, אנגליה וקנדה. אני עמוק בתוך זה. לפני כמה ימים עשיתי שיחת 'זום' עם 130 שליחים של ישראל ברחבי העולם, ואני מציע את העיר בכיף ובגאווה. כי היום לכל שאלה יש לי תשובה. אני ראש העיר היחיד בארץ שעושה שיווק ב'זום' לעיר שלו. לצד זה הקמתי צוות רציני שיוצא לכל מקום בארץ במטרה להביא אלפי תושבים חדשים. הדגש הוא על הרבה זוגות צעירים. אני רוצה להחזיר לעיר את אלה שעזבו. כי היום אף אחד לא יכול להסביר לי למה יש מקום יותר טוב מנוף הגליל".
"אופוזיציה בעירייה זה מיותר"
פלוט הוא אולי ראש העיר היחיד בארץ שאין לו אופוזיציה במועצת העיר. סיעתו, 'נצרת עילית החדשה', היא הגדולה ביותר ומונה 13 חברים במועצת העיר. למפלגת 'דו קיום' (ערבים) יש שלושה חברי מועצה ול'בית היהודי' חבר אחד. כל 16 חברי מועצת העיר נמצאים בקואליציה.
נוח לך עם זה שאין לך אופוזיציה במועצת העיר?
"בכנסת צריכה להיות אופוזיציה, אבל בעירייה זה מיותר. אופוזיציה במועצת עיר יש לה מטרה אחת בלבד – לנגח את ראש העיר. אופוזיציה במועצת עיר לעולם לא מסוגלת לעשות שום דבר. אלה סתם אנשים שבאים לשתות כוס תה ולנגח. לכן רציתי שיהיה פה צוות מקצה לקצה, שיעבוד יחד לטובת העיר".
בלי אופוזיציה, מי מאתגר אותך?
"חברי הקואליציה. כולם אנשים חכמים שיש להם דרישות. הם לא ישנים בישיבות, הם מכינים את עצמם לכל ישיבה. זה לא פשוט לנהל קואליציה. צריך לשאול כל אחד לדעתו. זה שיש לי קואליציה מקיר לקיר זה לא אומר שיש לי פה יס־מנים. אין פה יס־מנים".
בדמוקרטיה חייבת להישמע ביקורת. קול אחר. אלטרנטיבה.
"לכן יש בחירות פעם בחמש שנים, ומי שרוצה להתמודד, שיתמודד. אני מסתכל על חברי אופוזיציה בכל מיני מקומות. נו, ומה? אז חבר אופוזיציה דיבר שבע דקות, אמר את שלו ורץ לכתוב ב'פייסבוק', או התקשר לחברים שלו לספר כמה הוא חזק ומה הוא עשה; אבל בעצם, אף אחד לא באמת סופר אותו. לא חבל לקחת חמש שנים ולבזבז אותן על כלום? אני מציע לכל מי שיושב באופוזיציה להצטרף לראש העיר. מה איש אופוזיציה יספר לך בסוף קדנציה - שהוא העלה ארבע הצעות, שהוציאו אותי מאיזו ישיבה ושהוא דיבר נגד ראש העיר. זה מעניין מישהו? את מי זה מעניין?"
ראש עיר חייב שיהיה מי שיאתגר אותו ויבקר אותו.
"יש בעירייה ועדת ביקורת ויש מבקר לעירייה. לפני שנבחרתי, שנים לא נעשו דו"חות מבקר. למה? אני לא יודע. כנראה שהיה נוח בלי ביקורת. ראית פעם מוסד כזה בלי ביקורת? אופוזיציה רק למען אופוזיציה? למה? למי זה עוזר? ועליי אי אפשר להגיד שאני חדש בתחום המוניציפלי. אני מדבר מניסיון של עשרות שנים, גם בתפקידים כאן בעירייה".
"הפארק שישגע את כולם"
הרשתות החברתיות הן מקום שבו לכל אחד יש את הבמה להביע את דעתו או להתלונן. אם תרצו, סוג של תחליף למועצת העיר. גם את הדברים שנכתבים שם מוצא פלוט זמן לקרוא, וגם לרשום בצד כדי לזכור לטפל. "אין דבר אחד שאני לא שם לב אליו", הוא מפתיע, "יש דברים שהם לא בסדר שכותבים, ואני מברך שכתבו אותם. זה עוזר לי ואני משתדל לתקן ולשפר".
טיפלת בהרבה דברים, אבל יש טענה שיש עוד הרבה רחובות, בעיקר פנימיים, שטרם הגעת אליהם.
"חילקנו את העיר לשמונה רובעים. בכל רובע יש מנהל שזה התפקיד שלו, נוסף על זוג העיניים שלי בסיורים, ברכב או ברגל. תמיד יימצא מישהו שיתלונן. השאלה היא אם זה פרטי או ציבורי. יש דברים שאני יכול לעשות ויש דברים שאני לא יכול לעשות. הרבה פעמים תושבים לא מבדילים בין הפרטי לציבורי, או שלא רוצים להבדיל".
העיר נקייה?
"אנחנו מוציאים פי 12 זבל מהעיר ממה שהיה לפני שנכנסתי לתפקיד. העירייה משלמת הרבה כסף עבור הזמנת זבל. יכולתי להוריד קצת גז כי זה עולה הרבה כסף, אבל האסתטיקה של העיר חשובה לי. אני משוגע בקטע הזה ואני רץ לראות שכל דבר בול. העברתי את כל העיר לתאורת לד חסכונית. הייתי בטוח שנשלם פחות חשמל, ובסוף החיסכון הוא שולי. ישבתי עם איש החשמל של העירייה ושאלתי אותו: הבטחתם שזה יחסוך חשמל? הוא ענה לי, 'לפני שעברנו לתאורת לד רק שלושים אחוז מהתאורה בעיר עבדה. לא תקנו או לא רצו לתקן. עכשיו יש מאה אחוז'. היום לנסוע בעיר בלילה זה כמו ביום. זה סטנדרט אירופאי. אני יודע שיש עוד בעיות ולא הכל ורוד אבל אנחנו עובדים קשה כי מגיעה לתושבים איכות חיים".
מתי ייפתח הפארק העירוני?
"בתחילת 2021. הפארק הזה ישגע את כולם. הוא יכלול גם אומגה ליער צ'רצ'יל. 700 מטר של אטרקציה הכי גדולה בצפון".
מי יופיע בערב הפתיחה באמפי?
"שלמה ארצי. כבר שלחתי לו שליחים שיהיה מוכן, כי אני רוצה שהוא זה שיפתח את הפארק. לאחרונה, יו"ר מפעל הפיס ביקר בפארק ולא האמין למראה עיניו. הוא הבטיח לי שהוא יביא אמן מחוץ לארץ להופעה עבור מנויי מפעל הפיס".
מה הפרויקט הגדול הבא שאתה מתכנן?
"בעוד שלושה חודשים אכריז על פרויקט גדול, ואז החזון שלי יתגשם. פרויקט מעניין. אני עוד מחכה לגייס את כל התקציב, ואז אכריז עליו. אני יכול להגיד שאני רוצה לשנות את הטאבו של אזור תעשייה ג'. אני לא רוצה שם את כל התעשייה המלוכלכת והמזהמת. אני רוצה להפוך את המקום הזה למרכז צפוני לצעירים, עם הרבה פאבים, בתי קפה ומסעדות. אז אני מקווה שיפסיקו לצאת לבלות ברמת ישי ובחיפה. יש את פרויקט 'פאואר סנטר', שיזם פרטי לקח את המקום ועכשיו הופך אותו למשהו דומה ל'שרונה מרקט' בתל אביב. הוא הולך להשקיע עשרות מיליונים במקום. כשאני וחבריי בעירייה ראינו את המצגת של המקום נשארנו פעורי פה. זה בדיוק מה שאני רוצה. זה יזם שמאמין בעיר".
אתה יכול לגלות מאיפה אתה מביא את הרעיונות לכל הפרויקטים שלך?
"מהאינטרנט. אני יושב ומחפש כל מיני דברים. יש לי הרבה רעיונות שלקחתי מכל מיני מקומות באירופה. אני רואה דבר טוב ובודק אם אפשר לעשות אותו".
באירופה יש נחלים שחוצים ערים.
"אז יש לי חדשות בשבילך: גם את זה אני מתכנן לעשות".
אתה רציני?
"כן, יש לי תוכנית כבר. גם זה יקרה. סבלנות. יש לי מאה פרויקטים לעשות. יש פה עשייה אדירה, הודות לעובדי העירייה ולנבחרי העיר. בלי תמיכה מלמטה אי אפשר להצליח".
"אנחנו לא שכונה של נצרת"
לפני קצת יותר משנה שינה פלוט את שם העיר מנצרת עילית לנוף הגליל - מהלך דרמטי, שעבור רבים היה קשה לעיכול. האם המהלך הצדיק את עצמו? האם הוא באמת מיתג את העיר? "הצדיק את עצמו במאה אחוז", אומר פלוט נחרצות, "הדוגמה הכי טובה שמצדיקה את המהלך קורית עכשיו, במשבר הקורונה. נצרת היא עיר אדומה. נוף הגליל עיר ירוקה. אם היינו נשארים עם השם הקודם, היו בטוחים שגם אנחנו עיר אדומה. אנחנו לא שכונה של נצרת. אנחנו עיר, בונבוניירה של עיר".
איך הצלחתם להיות עיר ירוקה?
"כל יום אנחנו מחלקים כשישים דו"חות על אי עטיית מסכה. תראה לי עוד עיר כזו בארץ? אני דורש אחריות. אנחנו כבר לא מסבירים למה צריך לשים מסכה, הסבירו מספיק. אנחנו חייבים לשמור על התושבים, והאכיפה היא חלק מהשמירה. עשינו עוד כמה פעולות, כמו סגירת השוק וביטול החוגים. יש לחץ גדול להישאר עיר ירוקה. כולם מסביבנו אדומים. אני לא יודע כמה זמן נחזיק מעמד, אבל לפחות אני וחברי המועצה עשינו הכל שלא נהיה עיר אדומה".
בעוד שלוש שנים יהיו בחירות. תתמודד?
"אני לא אכריז עכשיו אם אתמודד בעוד שלוש שנים. אני לא ראש עיר שחושב מבחירת לבחירות. יש לי עוד שלוש שנים של עבודה קשה ועשייה. אני רוצה לאחל בריאות לכולם וגם לי, וכשנגיע לרגע, נחליט. לא אמרתי כן ולא אמרתי לא. זה לא מעסיק אותי".
אם תתמודד, זו תהיה הקדנציה האחרונה שלך?
"ראש עיר צריך לכהן שתי קדנציות, לא יותר. מה שהוא לא יספיק בשתי קדנציות הוא לא יספיק לעשות גם בעשרים קדנציות. בפרק הזמן של שתי קדנציות ראש עיר צריך לבנות את החזון שהוא רוצה ולהתמיד בו. צריך לרוץ ולא להרים ידיים, כי בעבודה ציבורית יש הרבה אכזבות. כשאחליט לסיים את תפקידי אשב ואכתוב ספר. כי שום כסף שבעולם לא יכול להחליף את הסיפוק והעונג שארגיש כשאראה את מה שיצרתי".