יהודית יזרעאלי (לבית סולברג), המורה המיתולוגית מעפולה, הלכה לעולמה בסוף חודש אוגוסט, בגיל 94.
יזרעאלי עלתה לארץ משווייץ בשנת 1948 והשתלמה בלימודי הוראת תזונה וכלכלת בית. מאז, במשך 35 שנה, עבדה כמורה לתזונה ולכלכלת בית בעפולה - רוב השנים בבית הספר 'אוהל מאיר'. היא חינכה דורות רבים של תלמידים.
בנה אלי מספר השבוע על אמו ואומר כי אהבה מאוד את עבודתה כמורה: "גם אחרי שיצאה לגמלאות היא עשתה חוגים בהתנדבות לעולים חדשים מאתיופיה ולמשרתי השירות הלאומי", אומר הבן. "בשבעה באו אלינו תלמידים לנחם ודיברו עליה ועל התלמידים הרבים שלמדו אצלה. היא עסקה במקצוע מאוד ייחודי שנעלם עם השנים. היא היתה מורה קפדנית, שהפרטים הכי קטנים היו חשובים לה. היה לה איכפת מאוד מהתלמידים. לכן כולם זכרו אותה. היא התחילה ללמד בעפולה באמצע שנות ה־50 ולכן היא ראתה בעבודה שלה כמורה גם סוג של שליחות. היה לה חשוב שהדברים שהיא מלמדת יעברו לגם לבתים של התלמידים, ובעיקר לאלה שהיו עולים חדשים".
אביו של בעלה של יזרעאלי, אברהם אלט, הוא מהמשפחות הראשונות של מייסדי עפולה. הוא עלה מגרמניה לעפולה בשנת 1925, וארבע שנים לאחר מכן הביא לכאן את משפחתו שנהנתה אז מתקופת שגשוג, לפני עלייתו של היטלר לשלטון. הבן מספר כי משפחתו עלתה לארץ ממניעים ציוניים, למרות התנאים הקשים ששררו בארץ באותם ימים: "אבי ואמי היו מהאנשים שבנו את הארץ בשנים הקשות שלפני קום המדינה. כשהוריי התחתנו אבי סיפר לה על הפעילויות הרבות שלו באצ"ל".
בגלל אהבתם הגדולה לעמק הם גם שינו את שם משפחתם ליזרעאלי: "סבי והוריי התחברו לרעיון של עפולה. סבי היה בין הנוטעים של דקלי וושינגטון המפורסמים ברחוב ארלוזורוב בעפולה. אבי עסק בחקלאות ובגננות, ואני ממשיך את מורשתם ועוסק בגננות".
בשנים האחרונות, עד לפטירתה, התגוררה יזרעאלי בבית אבות מרוחק מעפולה, אבל הקשר החזק שלה עם העיר נשאר: "היא היתה בשבילי ובשביל אחי מודל. קיווינו שאמא שלנו תגיע גם לגיל מאה ונחגוג יחד את שנת המאה לעפולה. אני אמנם כבר הרבה שנים לא גר בעפולה, אבל אני חי את העיר ואת המיוחדות שלה", אומר הבן.
יזרעאלי הותירה אחריה שני בנים, עשרה נכדים ו־11 נינים.
עוד כתבות בערוץ חדשות עפולה והעמק